חובבי מוזיקה רבים צפו בעונת העשור של "כוכב נולד" החזיקו אצבעות ללינוי אקלה. הבחורה הצעירה מהיישוב צופים הפליאה בסדרת ביצועי איכות, שהיו שונים אחד מהשני, ובכל אחד מהם הביאה את עצמה, בפרשנות מעניינת, באופן שלא ניתן לפקפק בו. היא הגיעה עד חצי הגמר, ואז בחרה לבצע את השיר המקורי שלה "שני עלים", שהיה מעולה, ולא הצליחה להעפיל הלאה לגמר - מחיר שהיא שלמה איתו גם היום.
"מחמיא לי שחשבו שאני צריכה להיות בגמר", היא אומרת. "ברחוב שואלים איך לא עליתי. אומרים שהשיר המקורי 'שני עלים' היה טעות. אני הרגשתי שאם ללכת הביתה - זה עם שיר שלי. הפרק היה בנוי על שני קטעים. הרגשתי שאני צריכה לעשות אותו ולא את 'חתונה לבנה'. הציעו לי קודם לשיר את 'חתונה' ואחרי זה שיר מקורי ואמרתי 'לא'. רציתי שישמעו אותי רגע לפני שאני הולכת או נשארת. התגובות היו מעורבות. אבל זו היתה ההרגשה שלי, הייתי חייבת לפעול ככה. עשיתי להם צרות".
-צרות?
"לא הלכתי לפי מה שאמרו לי. מי קובע מה זה טוב? היה חשוב לי להביא את עצמי. אני לומדת להכיר את עצמי כל פעם מחדש .הדרך שלי צריכה להיות שלי. אני בזרימה טובה, אין בעיה שיכוונו אותי, אבל אני עושה את הבחירות שלי לפי מה שאני שומעת. הייתי עקשנית לגבי הבחירות שלי. ניסו לשכנע אותי והתעקשתי על הקו שלי. כל הזמן שאלו אם אני בטוחה שאני רוצה לעשות שיר כזה או אחר, ואמרתי כן כן כן".
-מי חשבת שיזכה?
"אור טרגן. היתה התערבות והייתי בטוחה שהוא יזכה. הימרתי עליו עוד הרבה קוד, כשכולם היו כאילו נגדו. זה היה נראה לי כמו סיפור רוני דלומי כזה. אני פועלת מאינטואיציות".
-איך היום את רואה את חוויית כוכב נולד?
"חוויה. לא היה לי קשה, זה כמו מבצע, בית ספר נורא מהיר לטלוויזיה. יחסית היתה עונה קלה, כי חלק היה מוקלט מראש, אבל אתה חי סביב התוכנית, ישן, קם, הולך לחזרות.
-וחוץ מזה?
"היה קטע שבו לפני שעליתי לבמה נפלו עלי ברזלים. ברזל אחד פגע לי בבוהן, נפצעתי וירד לי דם ובכיתי וכאב לי. אמרו לי 'תפסיקי לבכות, כדי שנוכל לאפר אותך'. באסה אבל, הכל לטובה. עליתי לבמה ושרתי".
-את בקשר עם מישהו מ"כוכב"?
"עדי ארגלזי שכנה שלי. נפגשתי עם אור טרגן ביום ההולדת של הדר עמרם. היו צחוקים. אני בקשר עם חמי בן דוד ועם אור שמקליט אלבום. יש לנו קבוצה בפייסבוק וקצת חופרים שם. אנחנו די אחרי, עברו שלושה חודשים כבר".
בעקבות השמש
אחרי "כוכב נולד" הוחתמה אקלה אצל המפיק חיים שמש, שאחראי לקריירה של אפרת גוש, והחתים בזמנו כמנהל בחברות הגדולות "הד ארצי" ו"אן.אמ.סי" שמות כמו אביב גפן, אביתר בנאי, אסף אמדורסקי, יוני בלוך, שי גבסו להקות כמו "איפה הילד" עם הסולן חמי רודנר, "אלג'יר" עם אביב גדג' וגבריאל בלחסן ו"הבילויים".
"חיים הוא מנהל שנותן הרבה מעבר לכסף", אומרת אקלה. "הוא מכוון אותי, נותן טיפים ברמה של מוזיקאי ומפיק, מתעניין, שואל, מקשיב, זה הרבה מעבר לאיש העסקים שלך. הוא ישב בועדת המומחים של 'כוכב' ועשו עליו קלוזאפים בקטעים שבהם שרתי וראו שהוא אוהב את הביצועים. אחרי התוכנית דיברנו ושם נוצר החיבור. אני ממש שמחה שאני אצלו, כי הוא עשה הרבה דברים שאני מאוד אוהבת בארץ".
-אתם אוספים שירים לאלבום הבכורה?
"כן. אני כותבת ומלחינה הכל. כותבת מאסות של דברים ומהם צריך ללקט יש לי כבר את 'שני עלים' ושיר נוסף שכתבתי בשם 'עיר'. זה עוד בחיתולים, ברמת הסקיצה, עוד אין אפילו הפקה מוזיקלית".
-מתי תוציאי סינגל? הרי 'שני עלים' קיים.
"צריך עוד לעבוד עליו. אני לא ממהרת להוציא, כי אני רוצה להיות מוכנה עם חומרים להופעה. שתהיה לי המשכיות ולא להירדם פתאום. אני לא רוצה לשחרר סינגל ולהיעלם, אלא לבנות את זה מהתחלה. אני יכולה לשחרר סינגל אבל מה הלאה? צריכה לעבוד על עוד עשרה קטעים, אחרת זו תהיה הופעת קאברים ואני רוצה לעשות דברים שלי".
-איך את מדמיינת את האלבום שלך, איזה מפיק היית בוחרת?
"וואו. אין לי מושג. אני מאמינה שהזמן יביא אנשים נכונים כמו שקרה עם חיים. אף אחד לא חשב שזה יקרה. אני רוצה להיתקל בזמן הנכון ועם החומר הנכון באיש הנכון ואז יקרו דברים. כרגע אין לזה הגדרה ואני לא רוצה להגדיר. אני אוהבת הרבה טעמים, רוק ופולק וג'אז ורגאיי. אולי באלבום יהיה מהכל. הכיוון כרגע הוא יותר רגוע. הוא קיים. השירים שלי הם מאותה המשפחה, יש ביניהם קשר, אבל זה מורכב מהרבה טעמים ואי אפשר לדעת מה יקרה".
מאז שהכירה את שמש מצאה את עצמה אקלה בכמה חיבורים מוזיקליים מעניינים, כמו זה עם הזמרת הותיקה נתנאלה, איתה הופיעה במסגרת פסטיבל "הפסנתר מארח" וצפויה להן הופעה נוספת בירושלים. אקלה גם משתתפת במופע "אינדי ילד", שמביא לקהל צעיר שירי ילדים בגרסאות אלטרנטיביות. היא גם עלתה על הבמה יחד עם חגית יאסו באירוע של הקהילה האתיופית במרכז סוזן דלאל.
בסוף השבוע הבא (11.1) תופיע במרכז שטיינברג בחולון במרתון יהונתן גפן - סוף שבוע שכולו מוקדש ליצירתו של הפזמונאי והכותב. המופע "איש תחת גפנו" יפגיש אותה עם אמנים בסדר הגודל של מתי כספי, רמי הויברגר, מוקי ואפרת גוש. "אשיר שם את 'יונתן סע הביתה', שביצעתי אותו בצבא וב'כוכב' ויש לי סנטימנטים אליו", אומרת אקלה. "בגיל שלי אני יכולה להבין את זה, מערבולת של להיות במקום אחר, שבשבילי זה תל אביב. המילים מדברות אלי, להיות במקום גדול ולחזור למי שאתה".
-ומה עוד?
"אשיר את 'שיר לשירה' של קורין אלאל. לקחנו אותו למקום עם הרבה חלל, אדם בן עזרא בקונטרבס ואני בשירה. העניין של הערב הוא לשמור על הקיים ולהכניס פרשנות אישית לקטעים. עשיתי שירים של יהונתן גפן בתוכנית ועכשיו צריך להביא משהו אחר. יהיה גם את 'פחות אבל כואב' של פוליקר, שמשכנו אותו לכיוון שונה. הרשיתי לעצמי לקחת אותו למקום שלי, רחוק מהמקור. בכל ביצוע אני משתדלת להכיר את הטקסט והמקורות. גם בתוכנית מאוד חפרתי על הקטעים וניסיתי להבין איך נכתבה השיר. אני אדם של טקסטים. ויש במופע של שירי יהנותן גפן גם קטע של מונולוג, שאני ממש שמחה עליו. אני הולכת לעשות שם מונולוג בשם 'המעיל', על מישהו שנכנס למקום ומבקשים שיוריד את המעיל והוא לא מוכן. במופע הזה גם אנגן בגיטרה בפעם הראשונה על במה".
"הגעתי לקהל שבחיים לא הייתי מצליחה לגעת בו"
-הרבה חידושים.
"כן אני בעד לחדש, לשנות. גם לעשות טוב לקהל וגם לדחוף לאנשים דברים שהם לא מכירים או אפילו לא רוצים. יש פעמים שצריך לעשות את מה שנכון. הופתעתי לגלות שהקהל שאהב אותי בתוכנית היה הקהל הבוגר יותר. אנשים ממש העריכו אותי ואמרו שעשיתי להם טוב על הלב. מחמם את הלב לדעת שהגעתי לקהל שבחיים לא הייתי מצליחה לגעת בו - והצלחתי. לכן אני מקווה שהחומרים שלי יעשו טוב לכמה שיותר אנשים. אני לא אביא טקסט שלילי בכוונה כדי לבאס ואנסה לאזן טקסט כבד עם מוזיקה קלילה, כמו בוב מארלי. למשל ב' I Shot The Sheriff' הנפש שלך יכולה להכיל את הטקסט כי השיר קליל. אני ארוצה להגיע לעמק השווה בין כובד לקלילות".
-הופעת עם חגית יאסו בערב של וצאי אתיופיה. את מייצגת את העדה?
"לחגית ולי יש חיבור מקסים, היא אחלה, כזאת מותק. הכרתי אותה בהופעה ב'הבימה' עם דוד לביא. במופע שרנו עם כלים חיים, מוזיקה של העדה, רקדנים ותלבושות והיה אחלה. לגבי העדה האתיופית אני חצויה, אבל זה לא עניין עדתי. אני מייצגת שני דברים ממש שונים, חווה שני עולמות, שני צבעים, אני מיקס, אני ילדת תערובת שחיה בעולם חצוי, הלבן והשחור, ואני מתרגשת משני הדברים. אמא שלי פרסיה לבנה ואבא שלי אתיופי. ככה אני חווה שני עולמות ושני העולמות מרגשים אותי".
"מבאס אותי שמזכירים אתיופים רק בהקשרים שליליים"
-מרגישה את האפלייה?
"מבאס אותי שמזכירים אתיופים רק בהקשרים שליליים. מבחינתי העדה האתיופית היא עדה שמחה, חמה, אוהבת וצבעונית. הדברים משתנים. היום יש אתיופים עורכי דין וכאלה שהשתלבו בהיי טק. אשמח אם זה יקרה יותר. אח שלי עכשיו בהיי טק ומעביר את זה הלאה ומלמד בני נוער מהעדה כדי להעלות, לקדם ולשפר. אני רוצה לדבר על קליטה שילוב והצלחה ולא לבוא בגישה שלילית ולדבר עליהם דברים רעים. אני משתדלת לבוא ממקום חיובי, להיות בעד ולא נגד. יצא לי לקחת חלק בכמה פרויקטים של העדה והגיע קהל מכל הצבעים, והיה מדהים. הם באים לראות ולחוות את התרבות".
-עשו מהכאב של איחוד המשפחות גלויית קיטש בפרסומת לסלקום.
"זה לא מפריע לי. אולי זה נותן תקווה לאנשים שיביאו את הקרובים שלהם לארץ. אני מסתכלת על הצד החיובי - להראות שאנחנו חלק מהמדינה. השחקנית שם, ליאורה, שמשחקת את החיילת, היא בת דודה שלי. איזה כיף לראות אותה, לתת לה צ'אנס להיות בטלוויזיה, ואת השחקנית שמשחקת את האמא שהרבה זמן לא היתה על המסך, וכיף לשמוע את חגית שרה. חיברו את זה כגוש אחד. זה מרגש, זה סיטואציה, לא משנה מי מציג את זה. לא משנה מה הצבע. אם יש מקום לעוד צבע, אז למה לא? הצד החיובי מדבר אלי ולא לחשוב על הצד השלילי".
-אם כבר צד חיובי, יש אהבה בחייך?
"אין. יש הרבה אהבה לכולם, אבל לא ספציפית. אני בת 22 בפברואר, אבל עוד לא הגיע הבן אדם שמצאתי איתו את החיבור הנכון מכל הכיוונים".
-את מחפשת?
"יש לי הרבה אהבה מהרבה אנשים, אז אני מניחה שזה מתישהו יגיע. זה לא בוער לי כמו הכתיבה והמוזיקה, שהיא בת הזוג של עכשיו".
-את משקיעה במראה החיצוני?
"אני מאוד בן אדם של פנימיות. כל המעטפת כל כך מטעה שזה פשוט - וואט אבר. חשוב לי להיראות טוב תמיד ובטח על הבמה. אני מאוד אוהבת בגדים ודברים של בנות, ויש בגדים שלא אלבש לעולם, אבל יותר חשוב שיקשיבו לאיך שאני שרה ולמילים שכתבתי מאשר שיסתכלו עלי. אני לא שוללת מראה חיצוני, אריקה באדו ואלישיה קיז נראות מדהים, אבל גם נינה סימון תרגש אותי באותה מידה ויותר. זה כבר עניין של פרפורמנס. מי שיקשיב לאלבום שלי לא יצטרך להסתכל עלי".
-ב"כוכב נולד" היה עניין סביב השיער שלך.
"מאז שאני קטנה אני משוחררת עם הרבה שיער על הראש. ככה זה, ככה נולדתי, ככה אני אוהבת. יש לי כלי ומטרה ואני מנסה להגדיל ולהעצים כמה שאפשר, מתרכזת בלעצים את הפלוסים ולמזער מינוסים, להדגיש את הטוב. השיער שלי זה פלוס. אני לא יכולה לרקוד בלי שיער פתוח. הכוח שלי נמצא בשיער, אם אני אאסוף אותו אני מרגישה עירומה. ניסיתי את זה בכוכב נולד והרגשתי, רגע איפה האריה הקטן שלי? אני סוג של אריה קטן ושואפת להיות אריה גדול ולשאוג".