המשורר חיים גורי, בן 91, חתן פרס ישראל, עומד במרכזו של פרוויקט מוזיקלי-תרבותי עשיר ומכובד, מבית היוצר של חברת "נענע דיסק" , סדרת "עבודה עברית" והמפיק ניצן זעירא, ששוב מוכיחים שמוזיקה ותרבות ישראלית איכותיות הן נר לרגליהם. הפרויקט נקרא "חיים גורי - עשוי מאותיות" ובמרכזו חמישה עשר לחנים חדשים וביצועים של אמנים לשירי המשורר, שחיבר בין מאות שיריו גם ל"שיר הרעות" הנצחי.
האמנים המשתתפים בפרויקט הם ברי סחרוף, שלמה גרוניך, שלמה בר, רונה קינן, אורי בראונר כנרות, שי צברי, אריק סיני, מאיה אברהם, ארז לב ארי, סיון טלמור, מוטי ביקובסקי, עינב ג'קסון כהן, יוסי נטיב וליאור אלבו. נגיעותיו של חיים גורי כמשורר בגוונים רחבים של החיים ביצירתו, היוו עבורם השראה להלחין את שיריו, כל אחד על פי בחירתו, אופיו וסגנונו. על ההפקה המוזיקלית של הפרויקט אמון אייל תלמודי. גורי עצמו היה מעורב בתהליך הפקת הפרויקט
השירים שהלחינו והוקלטו למילותיו של גורי ייצאו לאור בשבועות הקרובים על גבי ספר-דיסק מהודר, כמיטב המסורת של "נענע דיסק" ו"עבודה עברית" בשנים האחרונות, פורמט שמעניק ערך-מוסף על פני האזנה לשירים ברשת או ברדיו. מופע השקת ספר-הדיסק יתקיים בהנחיית חיים טופול המיתולוגי, ביום שלישי, 13 בינואר 2015, במסגרת כנס השפה העברית "לשון ראשון" בראשון לציון.
מתוך הפרויקט רואים כעת אור שני שירים - "ברגע האחרון" עם לחן וביצוע של שלמה גרוֹניך הוירטואוז והנהדר, ו"שתיקת הים" בלחן וביצוע של אורי בראונר כנרות המחוספס והעמוק.
"ברגע האחרון", ששר גרוניך, חותם את ספרו של חיים גורי "עיבל" ומתרפק על סרטי המערבונים בסינמה "עדן" של ימי ילדותו, בכיכובו של גיבור הקולנוע של אז, בוק ג'ונס, שיר שכולו חגיגה של געגוע מתוק לחום ולתמימות של פעם. "שתיקת הים" הוא שיר געגועי המחכים על החוף, לאלו שלעולם לא ישובו מקצות הימים וממעמקי המצולות.
חיים גורי, משורר לאומי
חיים גורי, בן 91 הוא יליד תל-אביב, תלמיד בביה"ס כדורי, איש פלמ"ח, שליח מטעם ה"הגנה" באירופה לעזרה לניצולי השואה, קצין ולוחם במלחמת העצמאות ובמלחמות שאחריה, סטודנט באוניברסיטה העברית ובסורבון שבפריז, עיתונאי, פזמונאי, יוצר קולנוע, סופר ומשורר ואיש משפחה.
שיריו של חיים גורי נכתבים מזה כ-70 שנה ועיצבו את פניה התרבותיים של המדינה מימי ראשיתה. כאיש הפלמ"ח וצה"ל, מבוני המדינה, וכאזרח החי בה ונושם אותה, משרטט גורי בעטו ומציג בכתיבתו המקורית והמשובחת את הלכי הרוח ואת פרקי חיינו כישראלים.
גם ממרומי גילו ומעמדו התרבותי, גורי הוא משורר בגובה העיניים. הוא רואה את שמתרחש סביב ומביט פנימה, רואה את עצמו ומאיר לנו את עצמנו, את מורכבותו – מורכבותנו. את הלבטים, ההשלמות, הכאבים, החלקיוּת, השברים, הרצונות, המאוויים, התשוקות, הגעגועים, החרטות, הכעסים, השבירוֹת, הנדרים, התקוות. את מי שאנו רוצים להיות. את מי שרצינו. הוא מזכיר לנו את מי שאיבדנו. את מי שהיינו ואת מי שאנו.
גורי הוא דוגמה לאחדות הניגודים. ותיק וצעיר, שירים שכתב לפני עשורים נשמעים כאילו נכתבו אתמול. הוא לוקח חלק אך גם בוחן מהצד, מחבק את הדברים אך לא מקבל דבר כמובן מאליו, מביט בעיניים פקוחות אך בליווי קריצה, בהומור, ולעתים אף בהומור עצמי. גורי הוא גם "אני" וגם "אנחנו". שירתו נתפסת במקרים רבים כשירת רבים, קונצנזוס מוחלט, אך לרוב הוא כותב בנימה אישית ובאופן אינדיבידואלי, פרטי. פרטי שהוא גם אוניברסלי וכלל אנושי.
בשיריו מהלך חיים גורי בינינו ובין גיבורינו התנכיים ברחובות ירושלים, נפגש איתנו ב"בית היין" הפלורנטיני על כוס גולדסטאר, משוטט ברחובות תל-אביב של פעם בה נולד והולך בדרך ליפו, מתבשם מהיסמינים המשכרים, ניצב נפעם אל מול יפעת הנגב על הריו ומרחביו, נחמץ מכאב וגעגוע לחברים שאבדו ואינם, מנסה לשמרם בזיכרונותיו, ויוצר אותם ואת אהבותיהם במילותיו. יוצק את תחושותינו ואת רגשותינו – עושה אותנו מאותיות.
ספר-הדיסק שזור במאמרים שנכתבו במיוחד ע"י פרופ' אריאל הירשפלד, רוני סומק, ד"ר רות קלדרון וערן דורון שיחד עם מיכל בהרב עוזרד היה מיוזמי הפרויקט.