"אני מקווה שלא הבכתי אתכם או שעממתי", אומר ערן צור לקראת סוף אירוע "סיפורים באוזן", וגורר צחוק קל מצד הקהל. כשעה לפני כן, כשהוא רק עלה לבמה, היה אפשר אולי לחשוב שנקבל כאן את הגרסה הצורית המרוככת. הלבוש הבנאלי הלא אופייני לו - ג'ינס כחול וחולצה שחורה חלקה, היה עלול להטעות ולהביא למסקנה שאולי הגענו להופעה של יוני בלוך.
אבל כשברבע שעה ראשונה של מופע כבר מספיקים לשמוע שירים על שואה (ביצוע מצמרר ל"יחפשו לא ימצאו"), אונס ("בחצרות בחושך" מקפיא הדם) ושימוש אנאלי במקלות אסלה (דקלום של טקסט שנשמע כמו גירסה מוקדמת ל"ואז הופיעה בטי") – כבר קשה להתבלבל, וקל לראות שזה אותו הערן צור.
מות אביו - הטראומה שהבעירה את היצירה
_B.jpg "ערן צור בהופעה 2 (צילום: רועי ברקוביץ')")
הוא עומד לבד על הבמה הקטנה, בלי עזר כנגדו, שבדרך כלל נמצא שם. לכן גם הביצועים מינימליסטיים מאוד - פעם זה רק הקול שלו בליווי עצמי של גיטרה אקוסטית, ופעם זה הבס שאיתו. מי שמכיר את הביצועים הרגילים של השירים האלה יכול אולי להרגיש בחסרונה של הגיטרה החשמלית של רם אוריון פה, או בצ'לו של יובל מסנר שם, אבל הדגש של האירוע הוא יותר על סיפורי "אחורי הקלעים", מאשר על הסט-ליסט.
במהלך השעה (זמן קצר מדי, וחבל) משרטט צור ביוגרפיה אישית ומוזיקלית. הוא עובר בקצרה על תחנות חייו, מהילדות בקריות ומות אביו - טראומה שהבעירה בו, לדבריו, את מעין היצירה, דרך המעבר לתל-אביב והקמת "טאטו" ו"כרמלה גרוס ואגנר", ועד כל מה שקרה אחר כך - ממש עד היום, עת הוא נכנס להקלטות של אלבומו הבא.
למרות הפורמט של האירוע, שאמור להיות ספונטני וחופשי, צור בוחר להקריא את דבריו מדפים שהכין בעוד מועד. "זה שאני עומד פה ומדבר אליכם ואתם מקשיבים זה מוזר", הוא מודה, אך זה לא מפריע לו להקריא ולשיר טקסטים נועזים, או לחשוף טפח בעזרת כמה מהסיפורים העומדים מאחורי שיריו.
למה התפרקו "טאטו" ו"כרמלה גרוס ווגנר"?
כך הוא מגלה, למשל, שהקליט את "נשים כותבות שירה" ו"תמונה אימפרסיוניסטית" בעיקר כי התאהב בכותבתם עמליה זיו. "ביקשתי ממנה את מספר הטלפון שלה. היא אמרה שתתן לי למרות שהיא לא אוהבת בנים. קיוויתי שהביצוע שלי לשירים האלו ייצור בינינו קשר", הוא מודה. גם על הקושי לקיים להקה עם אגואים מתנגשים הוא מספר, ומסביר את התפרקותן של "טאטו" ו"כרמלה". עד ימיו הנוכחיים כאיש משפחה הוא מגיע ("זה שונה מאוד מהחיים שהיו לי לפני כן"), ומספר שממש מחר הוא 'נכנס להקליט שירות' לאלבומו החדש, ולכן הוא גם מקפיד לא לשתות אלכוהול הערב.
לצד כל סיפור תקופתי מגיע כמובן גם שיר מאותה התקופה. "עיוור בלב ים" מיוצג עם "ערב ב' כסלו", בו מדגיש צור תוך כדי השיר איזה מהמילים הן פרי עטו ואלו שייכים למשורר שלמה אבן-גבירול. הקהל מלווה אותו, לבקשתו, ב"לה-לה-לה" המתוק ששרה להקת ילדות בביצוע המקורי.
"הוא והיא" נכתב על אביב גפן ואילנה ברקוביץ'?
_B.jpg "ערן צור בהופעה 3 (צילום: רועי ברקוביץ')")
את פרויקט יונה וולך הוא מייצג עם "תותים". "תכלית בתחתית", אלבומו הרביעי, מביא איתו ביצוע של "לילות של ירח מלא", אחד מסדרה של שירים בהם לא ברור אם האהובה הנכספת באמת קיימת או שזו רק אשליה.
אחרי כ-45 דקות עובר צור לשלב השאלות. הקהל, אולי נבוך קצת, לא מפציץ אותו בכאלו. אלה ששואלים, שואלים בעיקר על משמעותם של שירים מסוימים. כך חושף צור ש"עלבון" הוא שיר של מחזר דחוי, ושאביב גפן אמר לו פעם שלדעתו "את 'הוא והיא' כתבת עלי ועל אילנה".
"אני פועל שחור של היצירה שלי", מודה צור לפני סיום, ומסביר שעבורו הכתיבה והביצוע הם צינור ניקוז כדי להתעסק במה שמציק לו. "אבל זה לא עוזר לפתור את הבעיות האלו", הוא מודה, ומסכם את חווייתו מהאירוע ב: "פתאום הכל ערום לגמרי, יבש לחלוטין. אבל היה לי טוב".
ערן צור, "סיפורים באוזן", "אוזן-בר" תל-אביב, 26.4.09.