"אני עדיין בשוק, אני בהלם", אומרת מיי פיינגולד, שהוכרזה אמש רשמית כנציגת ישראל לאירוויזיון 2014, שיערך השנה בקופנהגן, דנמרק, בתחילת חודש מאי.
-איך את מרגישה?
"אני בסערת רגשות טוטאלית, אני בעיקר מאוד מאוד מאושרת. זלגו לי דמעות כשקיבלתי את הבשורה הראשונה, ביום חמישי בערב. הטלפון צלצל ממספר חסוי, הסתכלתי על הטלפון ואמרתי לליאור בעלי שלא מתחשק לי לענות. והוא אמר לי 'למה? תעני, בואי נראה מי זה'. על הקו היה יצחק זוננשיין (יו"ר הועדה של האירוויזיון), שבישר לי את הבשורה".
-עוד לא נבחרת רשמית וכבר התחילו הרינונים על כך שלא עשית צבא.
"בעניין הזה, תרשום: אני לא אנטי צבא. אני פרו-צבא. הסיבה שלא שירתתי היא לא מטעמים אידיאולוגיים, אלא בגלל מצב רפואי. אני אזרחית ישראלית שומרת חוק, משלמת מיסים, מטפחת כאן משפחה, מגדלת כאן ילדה קטנה לאהבת הארץ. נבחרתי לייצג את המדינה באירוויזיון על פי כישוריי כזמרת ויוצרת ואין לי כל כוונה אחרת חוץ מלעשות את המוטל עלי בכבוד, מקצועיות ועם כל הנשמה".
-הקהל אמור להחליט איזה שיר תשירי. יש לך כבר שירים מוכנים, שאת יודעת שאת רוצה שיועמדו לבחירתו?
"לא. אני הולכת להיכנס לאולפן ולכתוב חומרים. נפל בחלקי מזל גדול וניתנה לי הזדמנות לתפקד גם כיוצרת. לפחות אחד מהשירים שיוצגו לציבור יהיה שלי".
-מעדיפה שיר שיהיה גם בעברית וגם אנגלית?
"אין לי בעיה עם זה. אני לא פוסלת לכתוב שיר בעברית ובאנגלית, כל האופציות על השולחן. מחר אני כבר נפגשת עם מפיק מוזיקלי".
-אני מנחש שזה עומד להיות אבנר חודורוב, חברך ל"לימוזינה אקספרס".
"נכון. נשב ביחד ונתחיל לחשוב מה עושים".
-מה בא לך לשיר על הבמה בדנמרק, רוק, fאנקי?
"אני עוד לא שם. אני מנסה לתפור את היום שלי מחר - הפגישות, ההחלטות, הבירוקרטיות. מחר העבודה מתחילה".
-יש לכם קצת זמן. הרשות צפויה לתת לציבור שבועיים עד שלושה לשלוח שירים, ורק אז ייבחרו שלושת או ארבעת השירים שתצטרכי להקליט.
"ניהול הזמנים שלי מאתגר. אני בתקופה עמוסה בתיאטרון. בשבוע הבא יש לי שתי הצגות כל ערב, בתפקיד המרכזי של רוזה ב'קזבלן', שעליו זכיתי בפרס התיאטרון הישראלי. כנראה שהקאמרי יצטרכו למצוא מחליפה".
-אנשי חברת התקליטים שלך, "הליקון", תמכו בבחירה?
"כן, הם ממש לא עשו בעיות. כאלה מקסימים".
-האירוויזיון זו הזדמנות להוציא את האלבום השני שלך, עם שני הסינגלים שכבר יצאו ממנו ועוד כמה שירים.
"אנחנו עוד לא שם, אלא משתדלים לעבור צעד צעד בדרך לבלתי נודע, אל בימת האירוויזיון".
-אירוויזיון זה בכלל משהו שחלמת עליו?
"אני חובבת אירוויזיונים מגיל מאוד קטן. אני אוהבת תחרויות מוזיקה. לא פעם ולא פעמיים בחיי עברה בי המחשבה שאולי ייפול בחלקי הכבוד להיות שם".
-והנה נפל.
"אני עדיין מנסה לעכל. זה עוד לא חלחל, העוצמה של החדשות האלה".
-כבר היית בגמר "כוכב נולד".
"אני מקווה שהפעם לא אסיים במקום השלישי".
-אם תגיעי שלישית באירוויזיון, עם כל הפוליטיקות שיש שם, כל המדינה תתגאה בך.
"אני מקווה הפעם לנצח. ברצינות אני אומרת את זה. אתה לא הולך לתחרות כזו בלי אמונה עיוורת שאתה הולך לנצח, אחרת אל תלך. מבחינתי אין אופציה אחרת".
-מאיפה תשיגי מימון לנסיעה?
"גם את הגשר הזה נחצה. יהיה בסדר".
-בעלך ליאור וביתך אמילי יבואו איתך לקופנהגן? מדובר במינימום שבוע ימים בחו"ל.
"לא רק שבעלי יבוא איתי, בעלי יהיה חלק אינטגרלי מאוד בתהליך הזה".
-הוא המנהל האישי שלך?
"לא, הוא לא המנהל האישי שלי. אבל הוא יעזור לי מאוד בכל התהליך".
-הלוואי שתצליחו.
"אמן".