אי שם בביירות בירת לבנון מתקיימת סצנת רוק בועטת. "מכנים אותם הקול של הדור הזה, למרות שלא לכולם נוח לשמוע מה שיש לקול הזה להגיד", כך מתארים ב-CNN את להקת "Mashrou' Leila", או "פרוייקט הלילה", בתרגום חופשי. מדובר בלהקת שנויה במחלוקת שמוציאה טקסטים ביקורתיים, עם לחנים של רוק אלטרנטיבי איכותי.
מכנים אותם "הפסקול העדכני של האביב הערבי", אולי בגלל שהיא נשענת על משהו ששאר העולם הספיק לשכוח - שמוזיקה יכולה להיות גם כלי ביטוי לדעות פוליטיות, למחאות, ואם מחכים בסבלנות וממשיכים לצבור קהל, מוסיקה גם יכולה לעורר שינוי אמיתי. סולן הלהקה הוא הומו מוצהר שחי במדינה ערבית, אשר עדיין לא חיה בשלום עם נטיות מיניות לכיוון הזה. בקליפים של הלהקה הוא לובש בגדי נשים ומתאפר באיפור כבד.
ההרכב כולל שבעה חברים. הוא נוסד בשנת 2008 באוניברסיטה האמריקנית של ביירות, כפלטפורמה ניסיונית לסטודנטים לארכיטרקטורה ועיצוב, שחיפשו עוד דרך להתבטא. "המיקרופון חבר לויולה, שתי גיטרות, תופים וקלידים", כך נכתב באתר הלהקה, שהוציאה כבר שלושה אלבומים.
ב-"Mashrou' Leila" לא חוסכים מהציבור הלבנוני את דעתם בנושאי ממשל, דת ומין, ומתברר שהם סוחפים אחריהם מעריצים מכל המזרח התיכון, שמתחברים לטאבו המוזיקלי הזה. הם הופיעו כבר בדובאי, מצרים, סרביה וירדן. השיא היה במופע חימום בלתי נשכח ללהקת ה"גורילז" שביקרה בביירות בשנה שעברה. ברשת מסתובבים מש-אפים בין שתי הלהקות, שרקמו ה"נוי אלושים" של בירת לבנון
ב-2009 הם זכו בפרס נחשב למוסיקה מודרנית בלבנון ואת כל ההישגים האלה הם רשמו למרות היותם הרכב המגדיר את עצמו כחי בשוליים. "הנושאים שאנחנו שרים עליהם לא קיצוניים מדי בעינינו, אלא מדברים על המציאות שבה כל אחד מאתנו חי", אמר קלידן הלהקה אומיה מאלאב, בראיון ל-CNN. עוד על המציאות הזאת תוכלו לקרוא באתר של הלהקה, שם נכתב בין היתר: "ביירות היא עיר עם טעם של אבסורד, המאופיינת בחוסר ביטחון כרוני, מלאה בפצצות מוסיקליות, מיניות מבולבלת ודחיית סיפוקים".
"בחיי היומיום שלנו אנחנו מנסים לגבש את עתידנו ולהכיל את השינויים בעדינות האפשרית", אומר הגיטריסט פיראס אבו פקכר ומעביר ביקורת על ז'אנרים אחרים, "אנשים שמייצרים מוסיקת פופ לא מתעסקים עם הנושאים הבוערים באמת". וכנראה שבדיוק בגלל שהם מתעסקים עם הנושאים הבוערים, הם הצליחו לגרום לראש ממשלת לבנון לשעבר חרירי לנטוש הופעה שלהם בזעם, במהלך פסטיבל מוזיקה גדול.
"אנחנו לא מתכוונים לצנזר את עצמנו, אבל גם לא מנסים לעצבן אנשים בכוונה" מסביר הסולן חאמד סינו, "אנחנו בסך הכול נותנים פרשנות למציאות שלנו, והיא לא תמיד נוחה לאנשים, בייחוד כשאנחנו שרים על מיניות". סינו מתכוון למיניות הומוסקסואלית, חומר נפץ טעון במדינה כמו לבנון. מצד שני, ההיסטוריה מראה שנושאים שנויים במחלקות יכולים לעשות רק טוב למוזיקאים מתחילים.
יגיעו להופיע גם בישראל?
על פי אתר הבית של הלהקה, נראה כי הבשורה הלבנונית הגיעה גם לישראל, "אנחנו אוהבים אתכם ומחכים ליום שבו תוכלו לבוא ולבקר בישראל", כתב מעריץ ישראלי אחד. "אתם מעולים, אוהב את המוזיקה שלכם, הרבה אהבה מישראל", כתב אחר ומצאנו שם גם תגובה של חבר הכנסת לשעבר רומן ברונפן, שכתב "ממליץ בחום. מוסיקה ערבית צעירה - עם ג'אז, לטינו ועוד ועוד!"
את תגובת הלהקה טרם קיבלנו, אולם המעריצים הלבנונים פחות אהבו את הד"ש מישראל: "ישראלים תשתקו, השם הראשון של ישראל הוא פלסטין.. אתם אידיוטים...", כך כתבו מעריצים, וגם: "אם אתם אוהבים אותם כל כך תפסיקו להרוג את האחים, בני דודים, והחברים שלהם שנמצאים בפלסטין".
בספטמבר הקודם, הלהקה הייתה אמורה לחמם את הופעתה של הרד הוט צ'ילי פפרס בביירות, אולם הם החליטו להבריז מכיוון שהפפרס לא הסכימו להענות לבקשתם ולהחרים את ישראל.
נשאלת השאלה, האם להקה שחורטת על דגלה שמוזיקה היא אמצעי שעומד לפני הכול ומדלג מאד עמים ומחלוקות, תסכים גם לשוחח איתנו. פנינו אליהם ולכשתגיע התשובה, אם בכלל, נשוב ונעדכן.