"כתבתי את השיר בתקופה לא פשוטה בחיים", אומר בן דוד. "תקופה שלא היה ברור לאן אני הולך. השיר מדבר על חיפוש אחרי אהבה ואמונה, אבל לאו דווקא במובן הדתי , אלא בעצמך, באנשים, בעולם, בימים יותר טובים שיגיעו, זו כמיהה למקום של רוח חיים והתחלה חדשה, נקודה כזו שאני מרגיש זה כמו שחושך ואור נפגשים, נקודה לא פשוטה, מאוד כואבת, אבל עם זאת יש בה המון אופטימיות וציפייה לתקופה חדשה. עברתי עם הדיר המון תהליכים עם עצמי ועם אריאל ואני מרוצה מהתוצאה הסופית".
"מדברים אישיים שעברתי לפני שנתיים, בגיל 22, כל מיני סוגים של פרידות, לא רק במובן הזוגי, מכל מיני דברים. החלטתי לנסוע לטייל ולעזוב. טסתי לאירופה והייתי בברלין ובפורטוגל, חודשיים טיול, לבד, הייתי ממש מנותק, בהחלטה כזו מאוד גדולה שאני מתנתק, בלי פייסבוק וטלפון, חוץ מפעם בכמה ימים להגיד שהכל בסדר. רציתי להיום עם עצמי, נוסע לבד, פוגש דברים ולפעמים זה מדהים, לפעמים קשה ואתה רק מדבר עם עצמך. הנסיעה הזו הולידה אצלי המון חוזק ורצון לעשות כל מה שאני רוצה בכל הכוח. דיברתי עם עצמי ושאלתי את עצמי שאלות לגבי המוזיקה, החיים, עצמי".
-למשל?
"בדיוק אז התלבטתי אם ללכת ולהשתתף ב'כוכב נולד'. התחלתי הרבה קודם במוזיקה - הופעתי כמה שנים עם חומרים בכל מיני מקומות ולא חשבתי שאני אלך לטלוויזיה. שנה קודם התגובה היתה ממש לא. כשהייתי באירופה בא לי לחוות משהו שונה, להוציא עצמי מאזור הנוחות שלי, כי מי שמתעסק באמנות, בנפש ובעצמו צריך לגלות עוד דברים ולהתפתח, וזה אחד הדברים שהגעתי אליו - ניתוק ופרספקטיבה חיצונית, שפתאום מסדרת המון דברים".
-ובדיעבד, הרי הודחת די מוקדם מ"כוכב נולד".
"הודחתי על ידי שופטים, כי שינו את הפורמט. החוויה של 'כוכב נולד' היא חוויה מעניינת. נחשפתי להרבה אנשים, אבל הדרך שלי התחילה הרבה קודם. חשוב שיידעו שהתוכניות האלה לא מקצרות דרך בשום צורה. הכל מתחיל בלעשות מוזיקה ולהופיע, ואני באותה נקודה כמו כל זמר יוצר בתחילת דרכו".
-לא כל אחד חימם את עברי לידר בצוותא ויחמם אותו גם באמפי שוני.
"הקשר עם עברי התחיל לפני התוכנית דרך חברים משותפים. קיבלתי אומץ ופניתי אליו עם השירים שלי. הוא מאוד אהב ומאז הוא מייעץ לי בכל מה שקשור למוזיקה. דרכו הכרתי את אריאל טוכמן שהפיק את השיר. ב-19 ביולי יהיה לי כבוד ענק לחמם את עברי בשוני, שזה מבחינתי, אם הגעתי לשם - עשיתי דרך ממש יפה ואני במקום טוב. לא האמנתי שאני אעמוד שם על הבמה בגיל 24 ועוד בחימום לעברי. זו התרגשות שקשה לתאר. ראיתי שם את עברי ואביתר בנאי והחוויה שם היא אחרת. מצד אחד אמפי גדול ומצד שני תחושה אינטימית מיוחדת, אני ממש מצפה לזה".
-איך כתבת את האלבום?
"נסעתי לאירופה עם גיטרה והתקופה הזו הולידה שירים. האלבום מורכב משתי תקופות בחיים, שני צדדים שקיימים בי – המושב שאני בא ממנו והעיר. הראשונה מושפעת מהטבע מהסביבה שגדלתי בהם ויחד עם זה אני מחובר לעיר, לאנשים, לחוויות. אני שילוב של שני הדברים האלה שסותרים אחד את השני לפעמים, וחלק מהשירים נכתבו במושב וחלק בעיר. זה משהו שהוא חלק ממני. ממש עכבר העיר ועכבר הכפר".
-טוב, מאיר בנאי וקרן פלס קצת הקדימו אותך. יש הבדל בין השירים שנכתבו בעיר לבין הכפר?
"אלה שנכתבו במושב הם יותר מופשטים, עם דימויים של טבע, אווירה של לייד בק, נשענים אחורה, הם יותר ברוח. השירים של העיר הם יותר בקרקע, התעסקויות באנשים ובמציאות המורכבת שאנחנו חיים בה, נושאים שהם יותר כאלה שהעיר הוציאה ממני. יש לי שירים שמדברים על דברים שקורים במדינה, בארץ, ואיך שאני רואה אותם. אני לא זמר מחאה, אבל לפחות בתפיסה שלי כיוצר קשה להתעלם ממה שקורה בארץ ולא לגעת בו".
-על מה כתבת?
"מצב חברתי, כלכלי. יש שיר אחד שנקרא 'ראש העיר' שמדבר על הנושא הזה ומתוכנן לצאת כסינגל ושיר שנקרא 'כסף'. שלא יישמע שאני זמר מחאה. רוב האלבום מתעסק בתחושות שעלו בי, דברים אינטואיטיביים כאלה מהעולם שלי, חיפוש שלי את עצמי בתוך העולם. אני גם מתנסה בלכתוב לאחרים. כתבתי שיר לרז שמואלי מ'דה ווייס', שיהיה באלבום שלה. אנחנו מכירים מהלהקה הצבאית, היא הגיעה כשאני השתחררתי. הייתי שם עם שי-לי עטרי שהיא חברה ממש טובה שלי ורז החליפה אותנו".
-איפה עומד האלבום?
"אנחנו בשלבים סופיים שלו. זו חתיכת דרך ארוכה, שונה ממה שחושבים. לפני שהתחלתי ראיתי אנשים שמתעכבים ואמרתי מה בעיה לעשות, וזה לוקח מלא זמן. עובדים על שיר, חיים איתו, משנים מהלכים לשיר הזה וההוא. צריך לקבל את זה שקשה לקחת שיר שהוא כל חייך ולתחום אותו ל-3-4 דקות שיקבעו אותו לתמיד. כל מוזיקאי נתקל בדבר הזה. בשלב מסוים צריך לקבל שזה תמונה של תקופה. בהופעות אני אוהב לשנות דברים".
-אתה בעצם גיי.
"זה נכון, אבל אני לא מרגיש את זה לפחות כלפי עצמי. זה נושא מאוד אישי. אני לא רואה צורך ביציאה פומפוזית מהארון. אני בוחר לא לעשות מזה עניין. הזהות המינית שלי לא מאפיינת את המוזיקה שלי. היא חלק ממני, אבל אני כותב על דברים אנושיים רחבים, שלא בהכרח קשורים להעדפה כזו או אחרת. זה משהו שפחות מעסיק אותי ביצירה שלי. אם תגיע להופעה שלי זו לא התחושה שתצא איתה מההופעה. לא תצא בתחושה שבהכרח מקשרת לזה את ההופעה. מוזיקה זה דבר רחב ויש כאלה שמתעסקים בנושא ויש כאלה שפחות. אני כן נוגע בתחושות שעלו בי בהקשר של זה שאני גיי, אבל זה לא משהו שמלווה את היצירה שלי. הוא שם, אבל הנושאים שלי ביצירה יותר רחבים".
-אולי בדור שלך יש לך את הפריבילגיה לא להיות גיי לוחמני.
"אנחנו בעידן שהרבה יותר מקבל ועדיין אנחנו מדינה שבה זוגות חד מיניים לא יכולים להתחתן. באמריקה כבר כן, סוף סוף. עדיין, מבחינתי, אני מרגיש שקטונתי מלראות את עצמי שליח של משהו. בלי מילים מפוצצות אני עושה את מה שאני עושה, חי את איך שאני חי. הזהות הזו היא כן חלק ממני, ואני בוחר שחלק מהדברים שעברתי יכולים לבוא לידי ביטוי בתחושות שכתבתי עליהן. זה לא במגירה. זה קיים לצד עוד המון דברים. באותה מידה למשל בשיר 'רוח' אני מתעסק בנושאים שהם אמונה, אהבה ורוח, כל כך מעל העדפה מינית. לכן זה מרגיש שולי ומוזר לייחס את זה לשם, כי הנקודה הרבה יותר רחבה".
-בקליפ מככב ילד.
"החלטתי שאני לא אופיע בקליפ למרות כל מה שאמרו לי שזה קליפ ראשון. אבל הרגשנו שהכי טוב להביא ילד שמייצג משהו טהור, חסר פחדים, עם לב פתוח. זה בא ממקום ילדי שהתחבר לי לשיר. המון פעמים אני מנסה לחזור לזה. למרות אכזבות שעברתי בחיים ונפגעתי אני מנסה לחזור למקום מאמין ופתוח וילד זה האמצעי הכי חזק להעביר תחושה של אופיטימיות. הילד שם מנסה לבנות לעצמו כנפיים, שזה חלום נפוץ שגם אני חלמתי. דרך חברים הגעתי לילד שהוא מדהים, תומר, בן 7 מקסים ממשפחה מדהימה שאהבו את הרעיון והתחברו לשיר. הוא לא ילד-שחקן פשוט נפגשנו איתו והיה בו קסם שהתאים שיר. ביום הצילום הייתי באופוריה, זה היה אחד הימים המדהימים שהיו לי".
-אתה אוהב ילדים.
כן, מאוד, אבל עוד רחוק מהמקום של ילדים משל עצמי. אני הקטן במשפחה ואף פעם לא היה לי אח קטן".
-מי השפיע עליך חוץ מעברי?
"גדלתי הרבה על קאנטרי ופולק, דברים ששמעו אצלי הרבה בבית ומאוד הושפעתי מהם, אמנים ותיקים כמו ניל יאנג ועד חדשים להקות כמו 'ממפורד אנד סאנז', 'ברייט אייז' ו'בוני בירד', דברים שקורים היום. גם רדיוהד. בארץ חוץ מעברי אני אוהב את אביתר בנאי, אסף אמדורסקי, חוה אלברשטיין. הביצוע שלי ב'כוכב' ל'התשמע קולי' היה רדיוהד פוגש פולק, משהו שהוא חלק ממני. גם גדלתי בחות סוסים שזה משהו שהוא משם".
-אוהב את "הר ברוקבק"?
"כן, אני אוהב את 'הר ברוקבק'. אתה לא הראשון שאומר לי את זה".
*חמי בן-דוד יופיע ב-4 באוגוסט ב"קפה היאליק" בתל אביב.