אל תהיה אמן
הרבה פעמים יוצרים צעירים שואלים למה להם לחפש קול ייחודי משלהם כאשר בסופו של דבר הדרך אל ההצלחה נסללת בעזרת גרסאות כיסוי וגניבות מתוחכמות של הברקה מוסיקלית קיימת. הסיבה היא הישרדותית, לא מוסרית. אם לא תעשה משהו שבוער בעצמותיך הסיכוי שלך לשרוד את הטלטלות המקצועיות של אמן הוא אפס (ישנם רבים שזכו לרגע החסד שלהם תחת הזרקורים ונעלמו כלא היו אל עבר מסלולים שהתאימו להם יותר).
המציאות על שלל העכבות שלה, מסננת את אלה שרוצים להיות אמנים ואת אלה שהם אמנים בעל כרחם. בסופו של יום, כדי להישאר בתחום, כדי להגשים רוח לתוך חומר לא הפידבק הוא מה שחשוב, אלא התבערה הפנימית, הצורך הבלתי נשלט להבעה.
המציאות חובטת בך פעם אחר פעם, הצלחה או לא הצלחה, תמיד זה יגיע, במוקדם או במאוחר. כמות הכישרון סביבנו היא מטורפת, והמהפכה של האולפן הביתי מאפשרת לכל אחד לייצר את אלבום הבכורה שלו ללא יותר מדי משאבים, אבל מספר האנשים שיש להם משהו רלוונטי לומר דרך אמנותם הוא נמוך מאוד. לא משנה כמה אתה מוכשר, אם לא תמצא את קולך הייחודי, אם אין לך מה להגיד, אתה תתפייד.
לכן אלה שבוחרים בדרך הזו בגלל שיקולים תדמיתנים כגון סקס אפיל, לגיטימציה לסמים בכל שעות היום ותחושה של אצולה בוהמיינית, עדיף שיעברו לתחום הפרסום. לפחות שם זה ישים. בסופו של דבר אם אתה לא חייב להיות אמן אל תהיה אמן.