הזמר והיוצר עדי הראל מוציא את "את עוד איתי", שהוא לדבריו שיר געגועים לאהובה נושנה, התבגרות והחלמה מעבר נושן וזכרונות קסומים. זהו סינגל שני מתוך אלבום הבכורה שלו, אותו מפיק שיקו פלדמן (גיטרה) יחד עם חבריו להרכב עופר קורן בבס, אספיס רייז בתופים ואיתי בן מרגי בקלידים. אליהם מצטרפת רביעיית כלי מיתר תחת שרביטו של צח דרורי ודניאלה ספקטור בקולות רקע.
הסיפור של הראל ישראלי מאוד. בגיל 21 השקיע בשותפות בפאב "אידאה" בראשון לציון, בו העביר את נעוריו השתויים. בגיל 29 הבין שחייו אינם במסלול הנכון, לקח פסק זמן ויצא לטיול ארוך אותו החל בניו יורק וסיים בהודו. עם חזרתו ארצה, חמוש בגישה חדשה לחיים ועמוס בתובנות, החליט להקליט אלבום בכורה. הוא אסף שירים וגיס את שיקו פלדמן (שייגעצ, דן תורן, מג'יקל מיסטרי טור), חבר טוב מהעבר עימו ניגן בעבר בלהקה משותפת.
אולם אחרי מספר חודשי עבודה הרגיש הראל שהוא אינו מרוצה מהחומרים והחליט לגנוז את האלבום. הוא למד קולנוע ולדבריו גילה מחדש את תפקידו כאמן. הוא נפגש שוב עם פלדמן, ואחרי שיר אחד שהקליטו החליטו לחזור לעבוד על אלבום שלם.
לרגל יציאת הסינגל נפגשו פלדמן והראל לשיחה על המרפסת:
שיקו: "תגיד מאיפה אתה כותב שירים?".
עדי: "בדרך כלל זה מתחיל ממשפט שמופיע כמו נושא שצריך לטפל בו."
שיקו: "ומה אז?"
עדי: "לרוב זה מתחיל במילים ורק אחר כך באה המוזיקה, כשאני כותב לחן לפני, לוקח לי הרבה זמן למצוא לו מילים".
עדי: "נכון. וזה שהכל כל כך רווי, מחייב אותך להתאמץ עוד יותר להוציא מעצמך את הטוב ביותר".
שיקו: "מה זה הטוב ביותר?
"עדי: "מבחינתי? לשים פליי ולאהוב את מה שעשיתי".
שיקו: "איך אתה מרגיש עכשיו אחרי שסיימת את האלבום וכל הדרך שעשית? אתה מרגיש סוג של הצלחה?"
עדי: "מרגיש, אבל אתה יודע, עד שזה לא יוצא אפשר לשנות דברים, מיקס, עיבוד ואפילו שירים, תכלס אני מרגיש שאנחנו עושים את האלבום הזה מהיום שהכרנו".
שיקו: אני חושב שהקשר החזק בינינו הוא הדבר הראשון, אחר כך העשייה המוזיקלית, זה שאנחנו מבינים אחד את השני, לאן אנחנו שייכים ומה אנחנו אוהבים".
עדי: "יש לנו ברירה?".
- "אתה אוהב את מה שאתה עושה?" -"אחרת הייתי מפיק מזרחית"
שיקו: "אתה יודע, יש אמנים שהולכים לפי אופנות ויש כאלה שהולכים עם מה שהם אוהבים באמת, כמו ג’ינס שאתה אוהב וממשיך ללכת איתו גם כשהוא לא באופנה ואז האופנה חוזרת".
עדי: "אתה מרגיש שאתה עושה מה שאתה אוהב?"
שיקו: "אחרת הייתי מפיק מזרחית, למרות שתכלס מפיק טוב אמור להיות מסוגל לעשות הכל".
עדי: "יצא לך להפיק גם דברים אחרים".
שיקו: "גם כשעשיתי היפהופ עדיין היה בזה את הגיטרות מהעולם שלי, זה תמיד צריך להעיף אותי, איתך היה לי את החיבור הזה מהרגע הראשון ואהבתי את השירים ואותך מעבר לעבודת הפקה רגילה ויש הרבה כיף בעבודה שלנו יחד".
עדי: "אולי בגלל זה לקח לנו כל כך הרבה זמן?".
שיקו: "אולי... אבל אנחנו גם פרפקציוניסטים ולוקחים ת’זמן לחשוב ועושים כל דבר עשרים פעם עד שמגיעים לסיפוק, אני מקווה שהאלבום הבא יהיה יותר קל".
עדי: "ויותר מהיר".
שיקו: "בעיקר שנהיה קלים עם עצמנו ושלא נחשוב יותר מדי, להשלים אלבום זה כבר הצלחה, יש הרבה נקודות בדרך שאפשר להתייאש בהם".
עדי: "תעשה איתי עוד אלבום?".ברור, אני יעשה איתך עוד אלבום
עדי: "למה זה מובן מאליו?".
שיקו: אם תשאל אותי עוד עשר שנים, אני לא יודע אבל את האלבום הבא אני עושה! חוץ מזה, בתקציבים שלך..".
עדי: "מנייאק".
שיקו: "אני שומע באלבום את כל העבודה הקשה שעשינו, את כל השעות ואני אוהב אותו, אני מאמין שהוא יצמח".
עדי: "מה שהכי חזק בשבילי זה שהתחלתי לעשות את האלבום כמי שרוצה להגשים חלום ומצאתי את המוזיקאי שמוציא האלבום הראשון בדרך לעוד".
שיקו: "נזכרת! לא מצאת וזה חזק לעבור את התהליך הזה".