שירה חן פרצה לחיינו לפני כשמונה שנים, בעונה השנייה של "כוכב נולד". קשה היה שלא להידלק מהבחורה הצעירה (21) והיפה, שהופיעה יחפה על הבמה, עם שיער קלוע בצמות ושידרה חופש, מרד, שאנטיות וכמיהה למרחבים. כינו אותה אז "ילדה רעה" ו"נערת טבע" - שני דימויים מתבקשים על רקע דמויות חייכניות כמו הראל מויאל והראל סקעת. גם לשירה חן היה חיוך מקסים, אבל אחרי צילומי חולצה רטובה מיותרים לאחד האתרים היא התפיידה מחיינו, וכמו החתול מ"עליסה בארץ הפלאות" רק החיוך הרחב שלה נשאר חקוק בתודעה.
בעצם, לא רק החיוך, גם הגרוב. לשירה חן היה גרוב מיוחד של מישהי עם נשמה שבאה ממוזיקה שחורה. היא הפכה עם השנים לזמרת הליווי של מוקי ומוש בן ארי, חרשה איתם במות ובמקביל יצרה שירים, כתבה והלחינה. כישרון שעובר כנראה בדם - דודה שלה היא זמירה חן, שכתבה את "ים של דמעות", "פמלה" ו"אני אצבע את השלכת בירוק". כל מי שנתקל בשירה חן בשנים האלה שאל אותה לאן היא נעלמה, מתי היא חוזרת ומתי תוציא אלבום, אבל חן נאלצה להתמודד קודם כל עם מחלת הסרטן של אמה, נירית חן ז"ל, שהלכה לעולמה לפני כשנתיים.
מאז חן התאוששה, גיבשה הרכב, החלה להופיע, ליצור באז, לחלק שירים כתובים במקומות כמו הבארבי. הציפיה ממנה חזרה. הסינגל הראשון "כל הכוכבים", לא אכזב. ההפך. הוא היה נפלא. כבר מזמן לא נשמע כאן כזה גרוב, אר אנד בי לפנים. גם "עוד יום עובר" היה מצויין, מתחיל לאט וממשיך קצבי. לשירה חן יש את זה, כמו שהוכיחה ההופעה בה אירחה את מיכל שפירא.
השבוע הגיע "עירומה", השיר איתו היא פותחת את ההופעות שלה, סינגל שלישי מתוך אלבום הבכורה "זה הדברים" שיושק ב-8 בינואר 2013 בהופעה חגיגית ב"האזור" בתל אביב, עם שני אורחים סודיים, זמר וזמרת. רגע לפני גיל 30 (ב-7 במרץ), שירה חן כבר לא ילדה. היא אישה, יפה, רווקה, כרגע בלי אהבה (לזה עוד נגיע), מרוכזת כל כולה במוזיקה שלה, באלבום הבכורה, בשיר החדש, ובכל זאת אני תופס אותה בחנות קעקועים, בדיזנגוף סנטר, מבקרת חברים. "יש לי 13 קעקועים בגוף אבל חלקם מאוד קטנים, אז אני לא נראית מוצפת", היא מבהירה.
-מה שלומך בימים אלה?
"אני מרגישה מצוין, בעשייה מטורפת לקראת מופע ההשקה של האלבום. מרגישה שאני בדיוק במקום שאני צריכה להיות בו. אני עושה את הדבר שלי וזה מה שמשנה. כל השאר - ברמת הכרה, פרסום והצלחה יגיע כשיגיע. בינתיים אני מאושרת להגשים ולעשות את האמנות שלי".
-הוצאת את "עירומה".
"זה שיר שיש לו משמעות מיוחדת עבורי. הוא נכתב לפני שבע שנים, בחו"ל, כשהייתי בפסטיבל. כשאתה טס לחו"ל, יוצא מהקופסה של חיי היום מיום, מהמירוץ להתפרנס ולשרוד, ויש חוויה רוחנית - אז מגיעות תובנות. השיר מורכב מאוסף של תובנות שנפלו לי כמו אסימונים לאורך הטיול ואיגדתי אותן לתוך שיר. התכוונתי לומר בו שהדבר שהוא הכי בעל ערך לבן אדם זה להיות נוכח ברגע, ומשם מגיעה הוקרת תודה. המילים שם מאוד מיוחדות עבורי: 'החושך הוא האור, הכלא הוא ציפור', כלומר מהמקום הכי חשוך ונמוך מגיעה ההזדמנות הכי גדולה לפריצת דרך. מהמקום הכי נמוך יש אמונה חדשה וכוח חדש - זו משמעות השיר. הוא נובע מחוויה אישית שלי ואני גאה בו. זה מסר שאני רוצה להעביר למי שמקשיב, מסר שכל אחד יכול להתחבר ולהזדהות איתו".
-כמו ב"אפילו בשרב הכי כבד - ידעתי שהגשם עוד יירד" של יהודית רביץ ו"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" של שלום חנוך.
"ריגשת אותי עכשיו. אלה שני שירים שאני אוהבת. אני כנראה לא לבד בתובנה הזו. כל מי שעושה מסע רוחני מגלה שמהמקום הכי קשה ונמוך דברים מתחילים להסתדר".
-היית שם?
"הייתי שם. אמא שלי, נירית חן ז"ל, נפטרה לפני שנתיים מסרטן. ואני מקדישה לה את השיר בהופעות וחושבת עליה. כתבתי אותו לפני שהיא חלתה, בגלל מסעות אחרים, אבל הוא מתחבר בצורה מדויקת להתמודדות עם המחלה והאבל שהגיע לאחר המוות שלה. הגעתי למקום חשוך וכואב ולקח לי זמן למצוא את שמחת החיים שלי ולחזור לחיים האלה. החזרתי מה שהיה לי לפני כן, ויותר. המילים של 'עירומה' הפכו לנבואה שהגשימה את עצמה, הוכחתי שזה נכון לעצמי".
_g.jpg "שירה חן הופעה (צילום: ענבל צח)")
-משהו מההתמודדות עם המוות של אמא נכנס ליצירה שלך?
"לחלוטין, אבל זה יקרה באלבום הבא. האלבום הזה כולל שירים שנכתבו לפני 6-7 שנים. בגלל מה שעברתי עם אמא הוא שכב במגירה תקופה לא מבוטלת. אני ממש ליוויתי אותה לאורך כל הדרך במחלה שלה, אז זה חיכה. המוות שלה משפיע על היצירה שלי, על הכתיבה. יש לי המון טקסטים, עשרות, מאות, חלק גדול מהם עוסקים במוות שלה. הצד של כתיבה אצלי מתברר כיותר דומיננטי. אני תמיד עם מחברת ועט, או פנקס פתוח באייפון, מוציאה וכותבת, זה עולה לי, בוער בי, אני חייבת לכתוב. אז באלבום הבא זה יהיה".
-כמה פעמים כבר שאלו אותך לאן נעלמת?
"תמיד שואלים איפה הייתי ומה עשיתי כל השנים. אני תמיד עונה שאמן הוא במסע אורגני, כלומר ההפך מאינסטנט. אני לא מתייחסת לעצמי כמותג או טאלנט. אני חווה ומתוך החוויות שלי אני יוצרת, זה מה שמניע אותי. אני תמיד עובדת במוזיקה, אם זה לצד מוש או לצד מוקי, או מופיעה עם ההרכב שלי כבר שנה וחצי ומרגישה שאני במיטבי על הבמה".
-הרגשת ששאנשים בברנז'ה, בתעשייה, תומכים בך, מחכים לך?
"כן, אני מאוד מעורבבת. חרשתי את כל הארץ עם מוש ומוקי. אני מקבלת לאורך הדרך תגובות של מה קורה, איפה האלבום. לא כל אחד מכיר את הסיפור האישי ואני לא מרגישה צורך להצטדק בפני אף אחד. אני שלמה עם הדרך שלי, שהיא איטית, אבל מאוד אמיתית. אחרי שאמא שלי נפטרה לקח לי 8 חודשים לחזור להופעות. נתתי לעצמי את כל המרחב להתאבל. הייתי מאוד קשורה אליה, בקשר טוב ממש. היתה בינינו חברות, דינאמיקה של חברות ולא אמא ובת. בגלל שעזבתי את הבית בגיל 18 כל הדינאמיקה של אמא ובת נוטרלה מוקדם ונשארנו חברות. היום אני לומדת לנהל את החברות הזאת ביני לבין עצמי. אולי זה נשמע מוזר, אבל אני מרגישה אותה. אגב, זה מכנה משותף עם מיכל שפירא. שתינו חווינו שכול וליווינו אנשים מאוד יקרים במחלה. רק מי שחווה את זה יודע כמה זה כואב וקשה ומשנה אותך מהדי אן איי, החוויות האלה".
-פעם קראו לך "ילדה רעה" ו"נערת טבע". הופעת ב"כוכב נולד" יחפה.
"עד היום אני מסתובבת יחפה. אני לא 'ילדה רעה'. אני כבר לא ילדה. ב'כוכב נולד' הייתי מאוד ילדה, בת 21. לא הייתי רעה, אלא משוחררת, נטולת עכבות. בבסיס שלי אני אותו דבר גם היום, אלא שההתגברות מעדנת ומעגלת את הפינות. היום ברמה הדיפלומטית לא כל דבר שאני מרגישה או חושבת כל אחד שמסתכל מבחוץ יכול להבין, אז אני לא משפריצה את עצמי לכל הכיוונים. כנערת טבע אני מאמינה בחופש ואהיה טופלס עדיין בחוף הים, לא כדי למשוך תשומת לב, אלא כי אני אוהבת להתחבר לאדמה ולטבע. אז אני מוצאת את הפינות שלי, לאו דווקא בתל אביב".
_c.jpg "שירה חן (צילום: רועי ברקוביץ')")
-יש לך את האר אנד בי.
"לצערי הז'אנר הזה בארץ עדיין בחיתולים, וזה יוצר קושי מסוים. אני שואפת להטביע חותמי במיינסטרים. זה קשה, אבל יש לי ויז'ן להיות חלוצה בז'אנר. אני מאוד מעריכה את קרולינה, שזה מאותה משפחה. אני מאמינה בגלגולים קודמים ומאמינה שיש אנשים עם שורשים שחורים. אני באה מהמקום השחור ולא אתפשר בשביל להיכנס לפלייליסט. אני מאמינה במה שאני ואסחף את הקהל אחרי. שום שיר שלי לא הושמע בגלגלצ עד עכשיו, אפילו לא פעת אחת, והם שיא המיינסטרים. אבל אני לא אצמצם את הז'אנר שלי לרצועה יותר מיינסטרימית בשביל הרדיו. מי שרוצה שישמיע ומי שלא - שיהיה לו לבריאות. אני לא מתרגשת מזה ועושה את הדבר שלי.
הפעילות שלי היא הרבה יותר באינטרנט. אני משקיעה בערוץ יו טיוב. העולם קורה שם ולא בכל מיני תחנות רדיו".
-מה לקחת איתך ממוש ומוקי?
"לעמוד על במה, קודם כל. הם נתנו לי זכות לעמוד על במה מאות פעמים וזה ניסיון שאתה לא יכול להרוויח בדרך אחרת. קיבלתי משניהם המון השראה, שניהם מדהימים. מוקי בא מהמקום של להגיד הכל בלי פשרות ובלי לחשבן מה יגידו ומה יחשבו ונתן לי המון השראה. מוש הוא מוזיקאי אדיר בעיני. שלוש שנים, כל ערב, הוא נותן את כל הנשמה שלו וזה כבר נהיה חלק ממני. קשה להפריד מה הייתי בלי זה. בניתי לעצמי המון ביטחון לעמוד על במה. עמדתי לצד אמנים כמה שנים והגעתי לנקודה שאני עומדת במרכז ומרגישה שהרווחתי את המקום הזה. אני מאמינה שנשתף פעולה בעתיד בדואטים, ושניהם חברים טובים".
-יש היום אהבה בחייך?
"לא בצורה של זוגיות. יש בעיקר האהבה לעצמי. אני מטפחת קשר עם עצמי ויוצרת שמה את עצמי במקום הראשון. לצד מה שעברתי עם אמא לא היתה לי פריבילגיה לזה. אז לשם שינוי אני נהנית מהלבד שלי. כשיגיע משהו שיהיה מספיק טוב וראוי - זה יקרה".
>> לילך שיר ברחה מהדת ומהאנורקסיה ומטפלת כיום בנערות אנורקטיות