מנהג המדור בכל שנה, הנה השירים הטובים לטעמי שסיפק פופ 2011 לסוגיו. זו הייתה בעיקר שנת המשכיות: נשים כמובן המשיכו לשלוט אמנותית ומסחרית, והן גם הרוב ברשימה הזו. הדאבסטפ הבריטי המשיך לעלות מהמועדונים למיינסטרים וגם הוא מיוצג בה פעמיים. הדאנס האירופי בתצורתו הזולה ביותר המשיך לכבוש את המוזיקה השחורה האמריקנית, אבל אין אצלנו אף דוגמה ממפעלות דיוויד גואטה ושות'. וזו הייתה השנה של אדל, שנועלת את התריסר שבנבחרת. אתם מוזמנים להאזין בסדר הזה לנגני המוזיקה שלכם, ושתהיה לנו שנת מוזיקה חדשה מצוינת.
לנה דל ריי - Video games
בעוד חודש ינחת אלבום הבכורה הכי מסקרן של השנה הנכנסת. אולי הוא יכריע סוף סוף בהתנצחויות הרשת רחבות-ההיקף אודות הסוגייה האם הגברת היא באמת קול עצמאי שצף מעצמו בבלוגים, או שמא רק מזימה של תאגיד להציג אותה ככזו.בכל מקרה, הכתיבה והביצוע של השיר הזה מעולים בכל קנה מידה. בגיל 24 ועם עבר לא לגמרי ממוסמך, דומה שעתידה של לנה דל ריי כאייקונית פופ בכירה לגמרי פתוח.
ג'יימס בלייק - Limit to your love
בשבוע הבא הוא יגיע לתקלוט חד פעמי בתל-אביב, ולפני שלושה חודשים הוציא מיני-אלבום מאכזב. אבל הנה, מתוך אלבום הבכורה האדיר שלו שהופיע בינואר, ג'יימס בלייק במלוא הדרו כטרובדור אלקטרוניקה חדשני ועל-זמני. הגירסה הנהדרת שלו לפייסט הייתה כנראה הלהיט הגלגל"צי הפחות צפוי של השנה.
פי ג'יי הארווי - Let England shake
שיר הנושא מהאלבום המצוין של מי שחזרה השנה למלוא אונה היצירתי. פי ג'יי, לראשונה בכמעט 20 שנות הקלטות, שחררה אלבום עם מסרים אנטי-מלחמתיים ופנים-אנגליים חריפים, עטופים בשירים הכי מלודיים שהלחינה והגישה מעודה.
Beastie boys - Don't Play No Game That I Can't Win
האלבום השלם היה בינוני. אבל כאן הביסטי בויז, במעין קאמבק וביחד עם סנטיגולד, מדגימים כיצד גם הרכב היפ-הופ יכול מצד אחד להתבגר ולהתמתן ומצד שני להישאר טעון באינסוף עזוז, עסיסיות ושמחת חיים.
איימי וויינהאוס - Body and soul
הדואט עם טוני בנט היה הקלטת האולפן האחרונה של וויינהאוס טרם מותה ביולי. והיא לא נשמעת בה כבת 27 אלא כאישה בת 270. בנט, בגיל 80, תופס את תפקיד החצי הצעיר, המפלרטט, המרפרף בקלילות אל מול השאלות והמחויבות של הזוגיות. ואילו וויינהאוס לקחה עליה את כל משא האהבה. קצת כמו שקרה לה במציאות מול בעלה לשעבר של אמנית הפופ הגדולה של זמננו לשעבר.
ליקה לי - Sadness is a blessing
השנה שהסתיימה בידיעה על איחוד הביץ'-בויז לציון 50 שנות פעילותם, נפתחה באלבום השני והנהדר של ליקה לי. לי השבדית, שגילה מחצית מגיל הלהקה, הגישה בו הצדעה עדכנית למורשת פסגות שנות ה-60 של הפופ הלוס-אנג'לסי, מבתי היוצר של בריאן ווילסון ופיל ספקטור. הנה דוגמה לבלדה נפלאה שבקלות הייתה יכולה להיות מולחנת ע"י ווילסון ומושרת ע"י הביץ' בויז ב-1966-1967.
דב - Bass down low
שיר שיצא בשלהי השנה הקודמת אבל נכלל באלבום הבכורה של בת ה-22 שהגיע השנה. וזה, לטעמי, להיט ההיפ-הופ המסחרי המפנק ביותר של 2011.
SBTRKT - Hold On
כמו ג'יימס בלייק, גם SBTRKT הוא מפיק ויוצר פוסט-דאבסטפ מחונן, שמזווג בין האלקטרוניקה הכי עדכנית לבין יכולות גבוהות של כתיבת שירים מסורתית. ולמרות שבאלבום הבכורה היפה שלו נפרשים קולות של זמרים שונים, הוא נהנה מחותם מובהק ובוהק של אישיות יצירתית מקורית.
פרנק אושן - American wedding
הוא חבר בקולקטיב ההיפ-הופ הלוהט "אוד פיוצ'ר", וזמר סול ממיס. כה ממיס, עד שאושן היה מתבלט בכל מחזור פופי משנות ה-70 ועד לימינו. לאושן יש חושים טובים לטקסטים שהם תסריטים קצרים. כאן, לדוגמה, לקח את פלייבק קלאסיקת הרוק הלבן "הוטל קליפורניה" של האיגלס, והפך אותה גם למשהו לגמרי פרטי ואמין, וגם לפסקול כה טבעי לחיים האמריקניים של 2011.
American Wedding(Spec Video) from artemus jenkins on Vimeo.
קיית בוש - Lake tahoe
מזל שקיית בוש לא שמעה על כך שתם עידן האלבומים השלמים. האחרון שלה הוא עבודה איטית עמוקה ומתמשכת שהיא אריך הנגן הטוב של חייה.
Cat's eyes - I'm not stupid
האלבום השלישי של להקת הרוק האלטרנטיבית ה-Horrors איכזב. אבל סולנם העמיד הרכב צד שהוציא אלבום קסום. הנה שיר שמאגד את מתיקות שנות ה-50 עם אפלת שנות ה-80.
אדל - Someone like you live at royal albert hall
הבלדה המסחרית הגדולה של השנה. רוב הזמרים בימינו עוברים דרך מניפולציות דיגיטליות שמתקנות את השירה שלהם. אדל היא לא דיגיטלית אלא הגרסה האנושית של שירה מושלמת. כאן מתוך אלבום ההופעה הפנומנלי שלה.
