חן יאני היא אחת הנשים היפות בישראל ומסתבר שגם מהכי קוליות. היום (חמישי) היא תחגוג את יום הולדתה ה-31, בהופעה מיוחדת של להקת "המחשפות" (לשעבר "המכשפות"), במועדון "האיזור" בתל אביב בשעה 22:30. לא בטוח שגדודי הפפראצי יחכו לה בחוץ - למרות רזומה כדוגמנית בינלאומית, כשחקנית אמיצה, שגילמה זמרת טרנסג'נדרית כתפקיד ראשי בסרט "נמס בגשם", וכמישהי שעלתה עירומה על הבמה במופע מחול - יאני היא כבר לא בובה על חוטים בעולם השואוביזנס, ספק אם אי פעם היתה כזו. מדובר ברוקרית שהתחברה חזק ליעל כהן ויפעת נץ, ממייסדות "המכשפות", ולמנטורית והמפיקה המוזיקלית שלהן קורין אלאל, והצליחה להיכנס לנעליים הענקיות של ענבל פרלמוטר ז"ל (כשלפניה עשתה זאת מלי שלום).
היום מוציאות "המחשפות" את הקליפ "אשמיע קולי", לשיר שאותו כתבה והלחינה יאני, שיר שסימן את תחילת העבודה המשותפת ביניהן. בקליפ שביימה רוני קידר, מתעללות "המחשפות" ביאני שמופיע איתן בין הגלים על חוף הים. הקליפ הולך למעשה אחורה, בסלואומושן, ומתאר קשירה, הפשטה, השלכת בוץ ועוד מיני מעשים. אלא שליאני עצמה אין בעיה עם זה.
"הקליפ הזה מרגש, כי הוא קליפ ראשון שלי כזמרת, רגע לפני הופעה שלישית שלנו בתל אביב", היא אומרת בראיון מיוחד ל-mako. "הכל חדש וטרי ונורא כיף. יש חומרים חדשים שעובדים עליהם ויש גם את הלהיטים הישנים. מבחינתי כל השירים של 'המחשפות' הם להיטים".
-והקליפ עצמו?
"הן כביכול מתעללות בי. זה קליפ נועז, כולו בריוויינד. כשהן קורעות לי את החולצה זה נראה כאילו הן תופרות אותה. הן זורקות עלי בוץ ועגבניות ואני קשורה לכיסא בטייפ. בסוף אני מחייכת ומשמיעה את קולי. הכל בסלואו מושן פיוטי. אני מתחילה מטונפת, קשורה לכיסא, ומסיימת נקייה, הבוץ חוזר לדלי, ובסוף אני עם הלהקה, אנחנו נהיות הרכב ושרות יחד".
-סצנות נועזות.
"זה היה די קשה ונועז, ובצילומים היה מאוד קר. הייתי לבושה בגרביון במקום חולצה, שקרענו אותו. זה היה לבוש די קיצוני. בהתחלה הבנות לא ידעו מה הן הולכות לעשות לי שם, זה היה יום מופרע, אבל הכי באהבה, כולם בקליפ התנדבו - הבמאית רוני קידר והצלם גיא רז והמלבישה נטע גור אלחדד, כולן באו בכיף".
"אין לי בעיה להיחשף, אבל הכל מתחבר לאותו מקום"
-אין לך בעיה הם חשיפה גופנית?
"זה קשור לתשוקה. כשאני שרה יש בי משהו פראי שרוצה לצאת החוצה. כדוגמנית הצטלמתי טיפה חשוף וזה תמיד היה עם אמירה, לא משהו מיני סתם, תמיד היה עם איזשהו סטייטמנט. אין לי בעיה להיחשף, אבל הכל מתחבר לאותו מקום, להתבטאות. כמו בשיר שהוא מאוד סולואו ורצינו ככה לשבור אותו עם הקליפ הזה".
-הניסיון כדוגמנית ושחקנית עזר לך גם כזמרת?
"עברתי טרנספורמציה, עשיתי עד היום כמה גלגולים שמובילים אותי למקום הזה. הדוגמנות פחות, אבל במשחק כן. יש משהו ברוקנ'רול שתמיד היה בי, והכל קשור אחד בשני. כשהתחלתי להיות שחקנית תמיד זה היה מופרד לי בראש, אבל זה לא משהו שונה אחד מהשני. כזמרת אני מספרת סיפור בשיר כמו שחקנית, זה הכל קשור. מהדוגמנות נשאר לי הענין של להתלבש טוב. אני תמיד ארצה להרגיש נוח עם הבגדים".
-ובקטע של לעמוד על במה מול קהל?
"אני מרגישה שיש לי את הכלים לעלות על הבמה, אבל זה חדש לי ושונה מהדברים שקרו לי בדוגמנות ובמשחק. יש דברים שדומים, אבל בלהיות זמרת יש מקום חשוף, מאוד חשוף וישיר, שאתה לא יכול להתחמק זה פוגע כמו חץ. בהופעות האחרונות זו תחושה שחדשה לי. זה לא דומה לשום דבר שהרגשתי אף פעם. כמו מימד אחר שאתה נכנס אליו. אני כל פעם מגלה משהו חדש במפגש החזק הזה עם הקהל. יש משהו בלשיר שירים הרבה יותר משחרר חופשי. זה משהו שכיף לי איתו".
"ממש אין לי ביטחון, אני עדיין בונה אותו"
-מאיפה מגיע הביטחון שלך כזמרת, סולנית של להקת רוק, שמחזיקה מופע?
"זהו, שממש אין לי ביטחון, אני עדיין בונה אותו, הוא נבנה כל הזמן. עוד אין לי אותו. הנה, בא לי למות עד ההופעה הקרובה. המוזיקה תמיד היתה שם בשבילי, גיטרה וקלידים היו לי בבית ותמיד הלחנתי. זה התבשל אצלי הרב זמן. אבל לא היה לי ביטחון עד ש'המחשפות' הציעו לי. כשזה קרה - זה התפוצץ ממני, לא יכולתי להחזיק יותר בבטן, הגיע משהו שתמיד חלמתי עליו. באיזור של המשחק תמיד היתה לי תשוקה, אבל אף פעם לא העזתי. אז להיות זמרת מרגיש לי נכון, אבל ביטחון ממש עוד אין לי. זה מפחיד אותי, אבל זה אומר שאני במקום הנכון ומתנמדדת עם זה".
-גדלת על "המחשפות" כנערה?
גליתי אותן די מאוחר, בגיל 20 או 21. הכרתי את הלהיטים כשהייתי בתיכון כמו שכולם הכירו, אבל לא הייתי מעריצה. כשחזרתי לארץ לפני עשר שנים התחלתי להשלים פערים במוזיקה. 'המכשפות' היה הדבר הראשון ששמעתי וישר נגע בי. ענבל ז"ל הרגישה לי קרוב מאוד, הטקסטים והקול שלה. באלבום האחרון שלה, הקול שלה עם החספוס הדליק לי, היה בה את המשהו הנכון והרגשתי שזה הדבר האמיתי".
-וכיום המיתוס של ענבל הוא כעול על כתפייך?
"אני מרגישה שניתנה לי הזדמנות שאני גם צריכה לקחת. מרגיש לי שיש פה צ'אנס ופלטפורמה בשבילי לצמוח איתה. אני מרגישה כבוד גדול לקחת את הלהקה הזו ולהמשיך איתה הלאה. החיבור עם הבנות זה החלק העיקרי, עם יעל ויפעת וקורין וקרן הגיטריסטית. יש בהן משהו שהוא מעבר לכל דבר אחר. כישפעת התקשרה והזמינה אותי לבוא לאודישן התרגשתי מאוד, זה החמיא לי מאוד. ידעתי שאת התשובה אם אני מתאימה אדע כשאפגוש אותן. היה חשוב לי החיבור, וזה קרה כשהגעתי. גם הן עברו תהליך בחיפוש, כשחזרו להופיע עם מלי שלום. כן משהו קרה כשנפשנו והתחלנו לעבוד. אני לא יודעת לאן זה ילך, אבל קופצים למים".
"התיוג הלסבי? זה לא מפריע לי"
-התיוג הלסבי של הלהקה מפריע לך?
"לא. לא כל כך. יש נטייה לתייג, אבל זה לא מפריע כי מוזיקה חודרת לכולם. לא כל הבנות הן ככה, גם בלהקה. ענבל גם היתה ככה. לי זה לא מפריע".
-ואת עצמך?
"אני נוטה להתרחק מהגדרות וחיה את חיי שלי, איך שבא לי, מתי שבא לי".
-אלבום עם "המחשפות" הוא בגדר חלום מבחינתך?
"כן. אני רק עכשיו מתחילה להגשים את עצמי. אני רוצה לכתוב, לשיר, להתפתח, לעשות שיתופי פעולה מעניינים. אלבום של המחשפות עם שירים שלי זה בגדר חלום. יש לי חלום וחזון לקחת את הלהקה וביחד להגיע למקום הזה. כולנו יוצרות ואנחנו בתהליך עבודה. צריך לעוף עם זה ולראות לאן זה יילך. זה בטח ייקח זמן ותוך כדי יש עוד דברים בחיים כמובן. אם יבוא לי לעשות קולנוע אז אעשה גם קולנוע".