זאב טנא הוא אחד היוצרים הנסתרים והאיכותיים ברוק הישראלי. בשלושה עשורים של קריירה הוא אחראי לכמה מהשירים החזקים והנוקבים שנוצרו בעברית ולסגנון שירה-צעקה שמזוהה עימו מאז ועד היום. ב-22 בחודש יחגוג טנא במועדון "בארבי" בתל אביב חצי יובל, 25 שנה, לאלבומו החשוב "חתול שחור".
האלבום יצא בשנת 89' בהוצאה עצמית (נדיר לאותה תקופה), עם שירים כמו "מחומצנת", "גרמנים", "איה", רחובות הכרך, שיר הנושא "חתול שחור" ועוד. היה זה אלבומו השני של טנא והוא נחשב לפורץ דרך במוזיקה הישראלית מבחינת בחירת הנושאים ואופן הטיפול בהם.
בהופעה ישתתפו הנגנים המקוריים שניגנו באלבום: אבי סינגולדה בגיטרות, ישראל נחום בתופים והפקה מוזיקלית, עדי רנרט בקלידים, אמיר גבירצמן בסקסופון, אלון נדל בבס וזאב טנא עצמו כזמר. אליהם יצטרפו יותם שכטר בקולות רקע, ואמיר זוסקוביץ, שהפך עם הזמן לגיטריסט הקבוע של טנא.
על הבמה יתארחו מספר מוזיקאים בולטים, כמו להקת "תערובת אסקוט" המורכבת מאסף אמדורסקי, עמיר ג'נגו רוסיאנו וירמי קפלן, אביב גדג', יהוא ירון, אושיק לוי, קוואמי, הראפר סגול 59 ולהקת "חיה מילר".
שיר חדש: "התקווה 2.0"
לקראת המופע הוציא זאב טנא שיר חדש בשם "אוד מוצל - התקווה 2.0". את השיר יבצע לראשונה מול קהל בהופעה ב"בארבי".
המוטיבים המחאתיים שמאפיינים את כתיבתו ושירתו של טנא לאורך השנים מוצגים גם בשיר זה, לצד אופטימיות זהירה: "אוד מוצל מאש, מסרב להתיחאש על קו המים, אוחז עוד בתקווה, רק שלא תגווע לו בידיים".
בנו של זאב, איתמר טנא, אחראי על העיבוד, ואף שותף ללחן ולנגינה בהקלטת השיר. על העבודה עם הבן מספר זאב טנא: "מודה שהיו לי חששות, אבל מהר מאוד קלטתי שאכן מדובר במוזיקאי בשל לחלוטין. היה תענוג צרוף שלא לדבר על הסולו שהוא 'קורע' לטעמי".
כל אחד והזאב טנא שלו
לקראת המופע, מספרים כמה מהמשתתפים ויוצרים נוספים על המשמעות של זאב טנא והאלבום "חתול שחור" עבורם:
_i.jpg "ג'נגו בהופעת איחוד (צילום: יובל אראל)")
עמיר ג'נגו רוסיאנו ("תערובת אסקוט")
"זאב טנא הוא זמר, הוא זמר גדול, הוא צורח את נשמתו כמו שזמר צריך לעשות, הוא חסר בושה, הוא סמל של רוקנ'רול, הוא סמל של חוסר פשרות, הוא הדבר האמיתי. איש ללא גיל, צעיר, קשוח כמו סטיבן סיגל וחמוד כמו תינוק, משורר משוגע, לא מתייאש לעולם, תמיד מתחיל מחדש, ממשיך לרוץ אחרי שעבר את קו 42 הקילומטרים, הוא מורה בבית הספר שלי בחולון, ועוד דבר קטן אחד שאף אחד לא יודע - זאב טנא הוא אוהב חיות, ואני אוהב אותו, אוהב אותו מאוד".
ישראל נחום
"ובכן, חיפשתי אור ברחובות הכרך, ניתקלתי בחתול שחור, ושמנו סוף למילים. קצת ברצינות עכשיו. הכרתי את זאביק כשנה לפני, תוך כדי עבודה משותפת על התקליט 'טנא והזאב'. במהלך אותה שנה הבנתי את הצורך של שנינו להשתחרר ממסגרות מוזיקליות ואומנותיות. כשהחלו להתגבש חומרים לתקליט נוסף כבר ידענו, זאביק ואני, שאנחנו מחפשים את המסגרת הלא ממוסגרת. כנראה שהייתי חדור אמונה ומשכנע ביותר, עד שזאביק באומץ רב העניק בידי את האחריות להפיק את התקליט. התקליט, עבורי כנגן ובמיוחד כמפיק, היווה נקודת זינוק הלאה בהמשך דרכי כמתופף, ובמיוחד המשך עבודה יצירתית עם זאביק לאורך 25 השנים שעברו מאז, במהלכן הפקתי עוד מספר אלבומים ומופעים עם החתול השחור. לסיכום, זכות גדולה חוויה נדירה, יצירה מיוחדת במינה, המחברת מוזיקה ומילים באופן אינטואיטיבי וספונטני, תוך כדי כך נוצרים מימדים נוספים לשירים ולמשמעותם".
תמיר קליסקי ("אתניקס")
"לעולם לא אדע מה היה עולה בגורלי, אלמלא שלף אותי זאב טנא מהמסדרונות של בית הספר "רימון", סתם כך אגב, ללא נימוק, סתם תחושת בטן שלו, הכניס אותי ואת חברי לאולפן ונתן לנו יד חופשית לעשות כרצוננו בתקליטו הראשון. הגישה שלו שוכללה אף יותר באלבום 'חתול שחור'. כזה הוא טנא, פורץ מסגרות, חוקר, אמן של מילים ושל ביצוע אקספרסיבי, מתעלם מהחוקים ונותן יד חופשית למוזיקאים שעובדים איתו, מתוך ביטחון מוחלט שתמיד תמיד בסוף, זה יהיה לגמרי בצלמו ובדמותו שלו. "מה לנגן כאן זאביק?", שאלתי אותו בתור מוזיקאי צעיר. "תנגן את מה שאתה מבין", היתה התשובה. הבנתי זאביק. תודה!".
c.jpg "גלעד כהנא הופעה 11, יהוא ירון (צילום: שוקה כהן)")
יהוא ירון
"זאביק הוא מהנדס מזון. הוא יודע איך צריך להגיש מנות. הוא לוקח מאכל בנאלי כמו נקניקיה או, נגיד, אהבה, מסיר ממנה את השומן העודף, את הקיטש, את הפאתוס המגוחך שאנחנו האנשים הרגילים נוהגים לתבל בו את הרגשות שלנו. הוא מוסיף הומור יבש ופיכחון אמיתי, ראיה כנה של העולם כמו שהוא. הוא עוטף את זה בתשוקה לאמנות מצד אחד ובחרמנות גדולה על החיים מהצד השני. ומה שאני אוהב בו זה שהרטבים שלו חריפים. בלי מתיקות מיותרת. וגם לא איזה חריף אקזוטי מפינה נידחת של העולם אלא בעסה מקומית, מכאן, שקל להזדהות איתה כי היא מרוחה בכל פינה במקום הזה. אבל רק זאב טנא יודע לעשות ממנה כאלה מטעמים. (גילוי נאות: זאביק חיתן אותי ואת אשתי וגם הגיש נקניקיות בחתונה)".
רוני סומק: נעצים באוזן
הרשו לי לצטט מהמוסף "קרוע" של העיתון "חדשות".כוונו את השעונים ל-30 בנובמבר 1989 וקבלו פרומו למופע הבכורה של "חתול שחור" ברוקסן: "לאלתרמן בליל קיץ יש דומייה, מרחבים ושריקה. אחר כך, מיד בשורה השנייה נחתכים מ'בוהק הסכין בעין החתולים'. השידוך הזה בין להב לפרווה מצמרר משהו, ואם קול ששון וקול שמחה, הרי שזאב טנא גם מעמיד לו חופה. 'חתול שחור' מתרחש ברווח שבין יער אפריקני לחתול המחויט מעליסה בארץ הפלאות. לחתולי הבית, אלה האוכלים מקופסאות סופרמרקט ומתפנקים על כריות קטיפה, אין סיכוי. טנא לא ייתן להם לשמור אפילו על השמנת. הפילוסופיה החתולית שלו מצוירת על תפאורה נמרית, 'ומה הוא יעשה לתנין / מה הוא לחש לג'ירפה / מה יש לו בין אברי המין?'.
"ואם מין, אז על 'מחומצנת' אמרו שהיא אוהבת לחלל, 'ולפעמים בראש של חודש / זו את שמחוללת את חילול הקודש'. מי שמצפה לחליל של רמפל או שמפיר, מוטב לו שימשיך לעלות או לרדת במעליות. טנא מחמצן אותה על הגג או במרתף. טנא הוא זמר שחוט גרון שוויתר על פיתוח קול בשביל קול שצילום רנטגן פשוט יראה בו נעצים. המשורר טי.אס.אליוט מתאר ב'חתולים' את החתול מקויט. הוא כותב עליו(בתרגומה של יהודית קופנהגן): 'זהו הפושע הראש שעל כל חוק יגבר / הוא הסיוט של הסקוטלנד יארד, סיבת כל יאושם / כי בבואם לזירת השוד מקויט כבר לא שם...'. באפסנאות המוזיקלית של טנא אפשר לחתום על החתול הזה".
אמיר זוסקוביץ': חתול שחור-סיפור אישי
"בשנת 1990, בדרך הביתה מהבסיס, עצרתי אצל ארז, ידידי דאז, כדי לשמוע כמה תקליטים. בין הפיקסיזל קלאש שמענו גם תקליט ישראלי חדש בשם 'חתול שחור'. רשימת הנגנים על העטיפה עוררה בי ציפייה וסקרנות. ואכן, עם הישמע השיר הראשון הרגשתי שאני אוהב את זה, ולא רק בגלל הנגינה המהודקת והמקצועית שבקעה מהרמקולים אלא גם בגלל זאב טנא, שבעטיפה נתן לעצמו קרדיט על 'הגשה'.
"האופן שבו הגיש טנא את החומרים פרי-עטו כשהוא צועק, שר, לוחש ומיילל, בעוד ההרכב המלווה מנגן כאילו סטינג בימיו הטובים עומד מול המיקרופון, הפך לי את הראש. זה לא דמה לשום דבר שהכרתי ברוק הישראלי עד אז. השירים 'אור', 'חתול שחור', 'החיים הם בית ספר' ו'טיפות בזרם' הם באוזניי המנוני רוק שלא היו מביישים אף מופע פארק. שאר השירים נשמעו כאילו נוגנו פעם אחת ויחידה בזמן ההקלטה, מה שלא גרע מאיכותם. המתופף ישראל נחום, שגם הפיק את האלבום, סוחף בנגינתו האנרגטית. סינגולדה, הגיטריסט,שהיה אז מוזיקאי אנונימי, צבע את האלבום בצליל פיוז'ן שלא היה מקובל עד אז במחוזותינו. יחד עם הבסיסט אלון נדל, שכבר היה אז שם-דבר בתחומו, הושלם הרכב החלומות שעליו נשען טנא באלבום זה
"כעבור כמה שבועות נסעתי לת"א לקנות לעצמי את האלבום. בדרכי מחנות התקליטים לאוטובוס נתקלתי במוזיקאי שלמה יידוב, ואתו לא אחר מאשר... זאב טנא! מיד שלפתי את התקליט מהשקית. זאב חייך, ואילו יידוב אמר במבטא ארגנטינאי מתוק: 'עשית לו את היום'. כעבור עשור הוזמנתי להופעה מאולתרת של טנא במסעדה תל-אביבית, וכמו בסרטים, הגיטריסט שעבד עמו אז לא הגיע. מיד הוקפצתי לבמה אחרי שזאב שמע מחברה משותפת כי 'יש כאן גיטריסט שמכיר את השירים שלך'. יום אחרי אותה הופעה צורפתי רשמית ללהקתו של טנא".
קוסטה קפלן ("חיה מילר")
"קשה לתאר את מה שזאב טנא עושה כי אף פעם אי אפשר לדעת איזה זאב אתה תפגוש. זה יכול להיות אחד שצועק לך בפנים את מה שאתה לא רוצה לשמוע, ויכול להיות אחד שבא לצחוק איתך על בלונדיניות שהן מחומצנות או שזה טבעי. המילים של זאב תמיד רהוטות וברורות, אבל אף פעם אי אפשר לצפות מראש איזה צורה הן יבחרו ללבוש, ויש להן חוש קצב משל עצמן שמנתב אותן למרחב שהוא תמיד לא מוכר. עד שמישהו מבין מה עושה זאב על הבמה בבארבי השיר כבר יכול להפוך לשיר אחר לגמרי ואיתו גם הזאב".
אודי שרבני
"זאב טנא הוא אינדיאני ואני בצד של האינדיאנים. כן, כמו כל ילד התחלתי בצד של הקאובויים, אבל עם הזמן הבנתי, עם הזמן אתה מבין. קולומבוס גילה אותו, אבל נתן לו שם אחר ("וולוולה"); הוא הולך נגד הרוח; מדי יום הוא קם בבוקר ונלחם בנאצים; הוא יושב כמו אינדיאני, סנדלים לרגליו המשוכלות ומסתכל בשקט אל הרחוב. זאב טנא הוא חתול שחור, אבל נוצה לבנה. כשזאב טנא עובר מולי ברחוב, אני לא עושה טפו-טפו-טפו".
סגול 59, חן רותם
"קניתי את חתול שחור' איך שהוא יצא, על קסטה, בשנת 1989 והוא אחד האלבומים הישראליים שמלווים אותי עד היום. באותה תקופה, הרדיו השמיע דברים כמו ירדנה ארזי, דני רובס, ריטה, מנגו, אדם, סי היימן, אורי פיינמן. 'חתול שחור' לא נשמע כמו שום דבר ששמעתי לפני כן, בטח לא בעברית. הטקסטים שנעים בין ישיר, בוטה וגס ובין עדין, אישי ומופנם, נושאי השירים, הנגינה החופשית (הופעת בכורה מרשימה של גיטריסט צעיר אחד, אבי סינגולדה) וההגשה הלא-משוייפת, על גבול הפריסטייל, הקצוות הפרומים, האלתורים, הדיבור בין השירים. למעשה, גם היום, אחרי 25 שנה, 'חתול שחור' נשמע ייחודי, שונה ועוצמתי כמו ב-89'. במדינת מיינסטרים שלוקה בקונפורמיזם מוזיקלי משתק, קשה להאמין שכיום תוציא חברת תקליטים גדולה אלבום כמו 'חתול שחור': פרוע, שלוח רסן, מתריס, שהרלוונטיות שלו רק גוברת, שפוגע ישר בלב - ובבטן - בדיוק כמו ביום שבו יצא.
ארז שוייצר
"'באתי לבקש את נפשי' - המלים האלה, שחותמות את 'אור', אחד מהיפים שבשירי האלבום 'חתול שחור', מסכמות, בעיני, כמעט את כל מה צריך לדעת על זאב טנא. יותר מהמבט הממזרי שלו על דיקטטורת הפתיחות הישראלית ב'מחומצנת', יותר מהחמלה שב'עצרו אותו', יותר מההתרסה הרב-ממדית של 'גרמנים', יותר מ'גבול האפשרויות הגלומות בקשר זכר-נקבה', שבשירים אחרים, המלים האלה מסכמות את מהות האמנות של זאב טנא. זו אמנות המבקשת מזור לנפש תוהה, מעמיקת חקר, יודעת ייסורים ודורשת גאולה. קל לאבד את הבקשה הזאת ברוקנרול העסיסי והנוטף של טנא, בהומור הניהיליסטי שלו, אבל אין לטעות. רוקנרול במיטבו הוא אמנות של חיפוש רוחני בתוך הגשמי, הארצי. 'באתי אליך נקי', טנא כותב ב'אור', ונקי, בחיי האדם הכן, האמיץ, משמעו לעתים קרובות - מלוכלך. מאונן בלילות, תוקע נוד ונשאר כיתה; טנא אינו מפנה עורף לחיים, על כל פגעיהם וגסותם וצל המוות המלווה אותם, מוות שהיה ומוות שעוד יהיה, אלא מישיר אליהם מבט ונאבק להצלת הטוב: החברות, האהבה, תענוגות הגוף, בקשת הצדק.
"במשך 25 שנים, מאז צאת 'חתול שחור', אני מלווה את טנא בחיפוש הזה, משתהה על כוחו להתמיד, לחייב את מה שיש, לבחור בחוכמה, לאהוב. קברחובות הכרך, מבקש לי אח', הוא כתב. אינני יודע אם הצלחתי להיות לו אח, אבל בשבילי, ההיכרות עם טנא היא חסד ואור. לפעמים, לפני מאות צופים או לפני שלושה, בהופעות מופלאות שלו, חשתי בוודאות כי שווה לחיות את החיים, על כל קסמם הרע. לא הייתי שם לבד. אינני היחיד המרגיש כך. בלי לדעת זאת, טנא הוא הלב הפועם של כת חסידים, של משפחה. בלי לדעת זאת, הוא מבקש על נפשותינו".
*ארז שוייצר הוא עורך, מתרגם, מבקר, סופר וחבר בהרכב-של-שניים עם זאב טנא.