להקת "איפה הילד" משאירה מאחור את השירים "מוזיקה אהבה" ו"מנסה", אותם הוציאה לרגל האיחוד שלה בשנה שעברה, ומפנה מקום לשיר חדש " אני במצב". מדובר בשיר רוק מחאתי ובועט באמת, כמו בימים הטובים של "איפה הילד" בשנות ה-90'. עם ליין גיטרה חזק של אסף שריג, שירה כובשת של חמי רודנר, טקסט פוליטי ("עולם מטורף מפנה לי את הגב"; "מדינה שלמה עוברת באדום"; "הקיץ לא היתה מלחמה איזה יופי, תודה לעוסקים במלאכה ולראש הממשלה"), שנכתב לפני שבע שנים ועדיין רלוונטי, כמו שירים אחרים של הלהקה דוגמת "אחד אלוהים" ו"אמריקה קרובה". השיר יוצא כסינגל ראשון מתוך מה שצפוי להיות אלבומה הראשון של "איפה הילד" בשנות האלפיים, כלהקה מאוחדת.
"את שני השירים הקודמים שמנו בסוגריים", אומר חמי רודנר בשיחה מהסטודיו הצנוע שלו במרכז תל אביב. "הקלטנו אותם לכבוד האיחוד ועכשיו שמים אותם בצד. לפי איך שמתגבש האלבום החדש הוא יהיה משהו אחר, יותר מושחז, עמוק, כואב ומצחיק, בלי התרפקות על העבר, משהו עכשווי יותר, בסאונד ובהפקה המוזיקלית. את השיר הזה הפיק יונתן לוי מ'איזבו'. יש לנו חיבור מדהים איתו. הוא יפיק שני שירים נוספים. שאר השירים יתחלקו ביני, לבין אסף שריג לבין צורי, אייל אבן צור, שגם יפיק, והוא גם מקסס את השיר החדש".
-ספר על השיר.
"אני מאוד מאמין בשיר הזה. הוא קיים בגלגולים שונים כבר שבע שנים ועדיין רלוונטי בטקסט שלו, זה קצת מעציב כי המצב פה לא השתנה. השיר הוא גם נושך, גם פאן, גם עם הומור וגם עם עצבים. היה לי חשוב להעביר זה את. אני שומע ברדיו שירים בעברית ושם לב שאנשים מתעסקים ב'גוד וייבס' ורגשות נאצלים כאלה. השיר הזה הוא של 'בד וייבס' בקטע הטוב שלהם, של עצבים, של להגיד כוס אמק, מה העניינים, מה קורה פה. אין שלום, אין כלום. הקיץ מכה באוזניים ויש תחושה של התפוררות. אני מרגיש שחסר משהו במוזיקה שישקף את זה".
"השיר הזה הוא כמו התוכנית של נתן זהבי או רון קופמן"
-אנשים מחפשים לברוח מהמצב למוזיקה מנחמת.
"זה סבבה לרוב האנשים ויש מקום גם לעצבים חילוניים בריאים. זה כמו התוכנית של נתן זהבי או רון קופמן - אבל בשיר. הם נתפסים כבהמות? אז שיגידו עלינו להקה של בהמות סבבה. מה שאני אומר על המוזיקה הישראלית ומה שאני אומר על המדינה - זה איך שהשיר הזה נשמע, זה מה שאני אומר. מדינה שלמה עוברת באדום, ולא היתה מלחמה קיץ אחד. איזה כיף, כולם פה באופוריה".
-אבל אתה לא יכול להגיד שאין כאן להקות שעושות רוק.
"השוליים והמיינסטרים צריכים להפסיק להתכרבל כל אחד עם עצמו וצריך שיהיה מגע ביניהם. הצעקה צריכה להיות במיינסטרים, הוא צריך להכיל אותה והיא צריכה לצעוק בתוכו. יש כל כך מעט אנשים שקיימים במיינסטרים ומביעים אמירה שהיא מעבר לתודה לאלוהים או רוחניות של לרקוד במעגל ובלה בלב בלה. צריך קצת חילוניות בריאה וספקנית. יש אותנו, את הדג נחש, שעושים את זה באופן מעורר הערכה, ואת פורטיס".
"לא חשבתי שאצעק ככה יותר בחיים, ופתאום יש לי משפחה והפחד מלאן שהמדינה הולכת יותר עמוק"
-איך זה עובד עכשיו בתוך הלהקה?
"זה עובד נורא לאט בגלל שהבטחנו אלבום ואנחנו מקיימים. יש תהליכי ההתחברות מורכבים שלוקחים זמן, הרבה משא ומתן בינינו על מה באמת מתאים לנו ומה לא. זה סיפור, כי אנחנו רוצים לעשות אלבום עם משמעות ותוכן וכמו כל דבר בלהקה הזאת גם הוא נוצר בייסורים. יש לנו עכשיו משפחות, אנחנו גרים במקומות שונים בארץ, יש לנו מחויבויות כלפי העבודות והמשפחות. דווקא בגלל זה הדרך היחידה להיות להקה זה לנסות להצית לפיד של מרד, לבעוט אבל באמת. לצעוק, אתה יודע. לא חשבתי שאצעק ככה יותר בחיים כמו בשיר הזה ופתאום אולי בגלל שיש לי משפחה והפחד ממה שאני רואה ולאן שהמדינה הולכת הוא הרבה יותר עמוק היום. אולי מכאן דווקא צריך לצעוק יותר חזק".
-מאז שהתאחדתם, אילו תגובות אתם מקבלים מקהל?
"יש שתי תגובות אופייניות משני סוגים של קהל. אנשים בני 30 פלוס אומרים 'החזרתם אותנו לגיל 17' וזה מוציא אותי מדעתי. סבבה שככה רואים אותנו, אבל אני תמיד חושב על כאן ועכשיו. מחבר'ה צעירים יותר, בני עשרה, התגובה היא 'וואו, אתם נותנים בראש, איזה יופי, גיטרות' וזה. יש בני נוער שנורא צמאים לזה, הם פשוט חייבים רוק, ועדיין הזקנים עושים את זה הכי טוב. להקה זה דבר שצריך להאמין לו. אלה חלק מהסיבות שהאלבום לוקח הרבה זמן, כי יש מחויבות לעשות אלבום טוב. לעשות משהו חפיפי ולרפרף הלאה ישים אותנו באור מפוקפק. ותמיד היה חשוב לנו שלשירים יהיה אורך חיים, 'ססטיין', שיישארו. חבר'ה צעירים שרואים אותנו יודעים שזה דבר אמיתי. לא קפריזה של מי שעושה להקה ונוסע פתאום לחו"ל, יש לנו מחויבות".
"לא מחכים לנו, יש מצב שניכשל, ולכן אנחנו עובדים קשה"
-לא בטוח שמחכים לכם בחוץ בזרועות פתוחות.
"לא מחכים לנו, ולכן אנחנו עובדים קשה כדי ליצור משהו עם משמעות ושיהיה רענן וחדש. השיר הזה לא יחזיר אף אחד לגיל 17, אבל הוא מדבר על כאן ועכשיו, לגמרי עכשווי. גם במה שהוא אומר וגם באיך שהוא נשמע. הדרך ארוכה ומלאה בהתלבטויות של איך להיות רלוונטיים. אנחנו לא להקה שמדליקים לה מצתים בבלדה. זה יותר אני בקריירת הסולו שלי, אבל 'איפה הילד' חייבת לנשוך".
-יש מצב שתיכשלו.
"נכון. מאוד יכול להיות. אני לא יודע מה יהיה אבל נעשה את הטוב ביותר שאנחנו יכולים. הפרספקטיבה שלי קצת שונה מעבר להצלחה מיידית. יש משמעות מעבר ללגזור קופונים ולרכוב על גלים. אני לא אוהב לחזור אחורה. אז מנסים להיות רלוונטיים ולהגיד משהו. לעשות אמנות, אתה מבין?".