לקח להם זמן, אבל לבסוף מוריה אור ויונתן מימון נפגשו ושילבו כוחות לכדי הצמד MARBL. היא הספיקה להוציא אלבום בכורה משל עצמה והוא הספיק להתגורר ולעבוד בלונדון. עכשיו, כשהם עובדים יחד, הם מצליחים לסקרן גם את הקהל הישראלי וגם קהל בריטי, ביניהם המפיק הלונדוני זוכה הגראמי פיפ וויליאמס. לאחרונה הם הוציאו את "Time Takes Time", הסינגל הראשון מEP הבכורה שלהם שצפוי לצאת בתחילת 2016. השיר, שזכה לחשיפה יפה בתחנות רדיו ישראליות ובריטיות, מספר על ההתמודדות הקשה עם מערכת יחסים זוגית ומוזיקלית מהמרחק, ובייחוד עם הגעגוע. בקליפ לייב חדש לשיר מצטרף לצמד צלע שלישית - הזמר והיוצר בן אלקיים:
צילום ועריכה: דניאל גן אור (Art-Beat) ציוד הקלטה: חן שריקי (Safe & Sound)
- לאן בורחים האסקפיסטים? למדבר
- קבלו את מלך הראפ של המזרח התיכון
- הלהיט החדש של דרייק גנוב? אפילו הוא לא מכחיש
אם עד כה הסתקרנתם ואתם חייבים להבין מי הם שני המוכשרים שעומדים מאחורי הצמד, אתם לא לבד. גם אלון עדר רוצה להבין יותר טוב מי הם MARBL - והוא שאל עבורכם את מוריה אור כמה שאלות שישפכו קצת אור על התעלומה:
מוזיקה עושה לך טוב או רע?
"מוזיקה תמיד עושה לי טוב, ואני משתדלת לעשות לה בחזרה. המורה שלי לפסנתר, שנכנסה אלי לבית וללב לפני כל כך הרבה שנים, מספרת שכשהייתי בת חמש, עוד לפני שהרגליים שלי הגיעו לרצפה ורק נתלו מהכסא המרופד, ביקשתי לספר לה סוד. כשהיא התקרבה, לחשתי לה שמוזיקה היא כל החיים שלי. בינתיים הרגליים התארכו, והמסקנות העיקריות שלי הן שלשמחתי צדקתי, ולצערי, הן לא תתארכנה יותר".
"מוזיקה משפיעה על הגוף שלי, על מה שבתוכו, שמסביבו. מקשטת לנו את העולם כמו נורות צבעוניות על העצים. אני מאמינה שלמוזיקה יש יכולת להזיז אנשים, דעות, מחשבות, רגשות ולגרום לשינוי כשהיא מחלחלת דרך העור לעצמות. יש לה עוצמה. אני מוצאת בה ביטוי ונחמה, אפילו ריפוי. גם בכתיבה שלי וגם בהאזנה אליה. לא תתפסו אותי ברחוב בלי האוזניות, אני צובעת את העיר, הרחובות והאנשים עם הפאלטה שלי מ-I-Tunes, יוצרת זכרונות, ממציאה זכרונות שהייתי רוצה שיהיו לי בכיס, וכל השעונים שלי, ההוא שרואים ליד המיטה וההוא שלא רואים, שמתחת לעור - מתקתקים לפי הקצב שלה".
הרוקנרול מת או שהוא הפך למשהו אחר?
"רוקנרול הוא לא בהכרח סגנון מוזיקלי, אלא גישה לחיים. אני חושבת שהאנשים שמאחורי המוזיקה הם הרוקנרול, כך שהמוזיקה אולי משנה מצבי צבירה, אבל הרוקנרול חי ונשאר. קח לדוגמא את דייב גרוהל: ניגן עם Nirvana, הקים את ה-Foo Fighters, מנגן בלהקת אינדי-היפ-הופ, הבחור הוא מכונה משומנת של מוזיקה שמופעלת על ידי ראש מבריק, בכל סגנון אפשרי, בכל הזדמנות. הבחור ממציא את עצמו כל בוקר ואחר הצהריים מחדש. זה רוקנרול בעיניי. עשייה, עשייה, עשייה, יוזמה, ניהול מדויק, ואש בעיניים וברגליים (במקרה שלו גם בידיים). הוא נולד רוקנרול ומחיה אותו בדם בלי הפסקה למצמץ".
איפה יש יותר השראה, בים, בשמיים או ביבשה?
"בשלושתם ובאף אחד. ההשראה היא בראש ובדרך ההתבוננות, פחות במושא ההתבוננות. אסף אמדורסקי אמר פעם שההשראה נמצאת שם כל הזמן, ויש את אלה שמסתובבים עם אנטנות גבוהה מספיק כדי לקלוט את התדרים שלה. אני מרגישה את זה כל הזמן".
"כשהייתי בתיכון, תמיד הרגשתי קצת שונה, הסתכלתי על אותם הדברים שכולם ראו, וראיתי אותם אחרת. תמיד ראיתי מעבר לדברים כמו שהם. ראיתי את התנועה שלהם, את הריח והטעם שלהם, את הצבעים והצורות של המוזיקה שלהם, את הסיפור מאחוריהם. עם הזמן למדתי להשתמש בזה ליצירה, התשוקה חסרת השובע שלי. אני רוצה לקחת את הקהל שלי איתי לנקודה הזו בזמן, לתת להם להרגיש את הפרטים הכי קטנים כמו הרעש של התנועה של שישי אחר הצהריים, הטעם המלוח על השפתיים כשחוזרים מהים, או השקט הזה של הלבד, שמאפשר לשמוע צרצרים אפילו בתל אביב. שיר טוב מבחינתי הוא שיר שמעביר את החויה על כל פרטיה, ולא אחד שמספר על החוייה".
איזה שיר עשה לך את זה השבוע?
לאחרונה תפס לי את האוזן הרכב בשם Oh Wonder, צמד של בחור ובחורה שעושים מוזיקה שנעימה לאוזן, ובמיוחד השיר "All We Do", כשהקול הנמוך של שלו נותן בית ויציבות כל כך נעימה לקול הקטיפתי שלה, שבא לך רק לעצום עיניים ולנשום לאט. הוא שולח אותי לכמה ימים בצפון הרחוק, לשמש אחרונה של קיץ לפני שמחליפים לשעון חורף.