-איפה היית עד היום?
אני בת 24, הייתי מנהלת במה של אבא, הופעתי במקומות קטנים, ברים. חשבתי לנסות, אבל זה לא התפתח עדיין לכיוון המקצועי. ברגע שיש הזדמנות אני לוקחת אותה בשתי ידיים. לא יודעת למה זה לא קרה קודם. אולי לא הייתי מוכנה מבחינת ביטחון עצמי ודברים שלי עם עצמי, לעמוד מול קהל, להוציא שיר ואלבום".
-את ביישנית?
"לא ביישנית, אבל מוזיקה לא באה לי בקלות מבחינת אומץ וביטחון. יש את אבא שלי ישי ואחי שיר, והדוד שלי נתי ובני הדודים של אבא - רובי, ורביב וניר ("הפרויקט של רביבו"), וזה לא קל כל כך".
-נמרוד, נתת לבת-אל את הביטחון שהיא יכולה?
"היה כיף לעבוד ביחד. זו היתה עבודה מאוד מקצועית. הביטחון נוצר מסביבה מקצועית ואוהדת. היה מאוד מעניין לעבוד ביחד על השיר, ממקום של הפקת השיר והשירה".
-העבר מוכיח שיש לך ניסיון בדואטים.
"יש לי ניסיון בהפקה. במיוחד הפקת שירה. יש לי המון סבלנות. למישהו שבא לשיר בפעם הראשונה חשוב להרגיש שהוא נמצא במקום אוהב ותומוך וזה מה שהיה. מבחינתי מדובר בכיף גדול, חוויה מוצלחת".
-"נצא לרחוב" הוא שיר מז'ורי, אופטימי ומפוייס, שנשמע מינורי וקשה, עם גיטרות דחוסות.
"עלית על העניין. זה מיקס של רגשות שאני חוויתי וחווה בחיים שלי. שהופכים למשהו שלם. היצירה שלי היום וגם אני כאדם בוגר יותר, ולכן היצירה מפויסת יותר. זה מתטא ביצירה. יש גם מינורי וגם מאז'ורי, עצב שהופך לשמחה".
בת-אל לוי: "גדלתי על מזרחית אבל אני שרה דברים אחרים"
ואם בעצב שהופך לשמחה עסקינן, הרי שחייה של בת-אל לוי, ביתם הבכורה של ישי ואיריס לוי, יכולים להעיד שזה אפשרי. "ראיתי את אבא שלי במשך שנים וכמו שאומרים 'התגלחתי על הזקן שלו'. ראיתי וחוויתי חוויות מהצד וגם לא מהצד".
-אבא שלך היה במקומות מאוד לא נעימים, כולל אתכם ועם אמא.
"אצלי זה לא יגיע למקומות האלה. ההתמודדות הכי חשובה שלי בחיים ובקריירה תהיה שלי עם עצמי, יותר מאשר גורמים חיצוניים. אני יודעת להתמודד, עברתי דברים בחיים, וזה קטן עלי מה שיגידו מבחוץ. לעומת זאת התמודדות שלי עם עצמי ועם פרסום קטן - זה דבר ענק. ההתמודדות עם עצמי יותר מעניינת אותי. אני מתמודדת עם המוזיקה יום יום ולומדת, שואפת שיהיה לי אלבום משלי, להוציא חומרים שלי. עובדת על זה ומקווה שזה יקרה בקרוב".
"גדלתי על מזרחית, אבל אני שרה הרבה בלוז, גרוב, מוזיקה שחורה, רוק אמריקאי. אני אוהבת את הקילרז וגם את מרגול, כל מה שטוב. אין לי כללים. אני רגילה למזרחית, אבל לאו דווקא מעדיפה. ולראייה - השירה שלי בשיר עם נמרוד ממש לא מזרחית, זה לא קשור. אני אוהבת לנסות דברים וכל מה שטוב לי אני אעשה".
-איך פספסו אותך בשלל תוכניות הכשרונות?
"כי אני לא יודעת להתמודד עם מצב כזה, של טלוויזיה ובחינות ואודישנים. אני צוברת את הביטחון שלי לאט ובטוח. זה לא בשבילי, לא היה עושה לי טוב. כנראה שעומר דץ והבנים של שימי תבורי יותר מוכנים ממני".
-יכול להיות שיש אצלכם במשפחה יותר זמרים מאצל התבוריס.
"(צוחקת) אחי הצעיר, ירין, התארח בהופעה של אבא בהיכל נוקיה. יש מצב שיש אצלנו יותר זמרים מבמשפחת תבורי. שירה זה מידבק".
נמרוד לב: "אני מתרגש כמו ילד וזה רווח נקי"
ובחזרה לנמרוד לב, שהתפרסם בשנת 2000 באלבום הבכורה שכלל את הדואט "זה כל הקסם" עם אורלי פרל, שהיתה אז חברתו. ההצלחה הובילה לאלבום שני, "מציאות הפוכה", שכלל להיטים כמו "ימים טובים" ו"כדורים פורחים", והצליח גם הוא. ההתמודדות של לב עם ההצלחה הובילה אותו לעבור לגור בגליל, שם הקים את ההרכב "RBS", שהיה הראשון בארץ (ואולי בעולם) להוציא אלבום שלם לאינטרנט. מאז הוא לקח את הזמן, אבל עכשיו חוזר כמו שהוא יודע, ומתרגש כמו בפעם הראשונה.
-על מה כתבת את השירים?
"זה אלבום אישי, אלבום מסע על התחושות שלי, התהליך שעברתי עם עצמי בשנים האחרונות. הוא מורכב מחוויות שלי, מאיך אני רואה את העולם. אני מסתכל על העולם בחיוב, רוצה לראות אותו מאהבה וממקום אוהד. מבחינתי זה מקום מאוד מעניין. חצי מהטקסטים כתבה זוגתי, נועה בנוש, שהיא עיתונאית וכותבת. כתבתי איתה יחד. כיף גדול ליצור עם בת זוג. אנחנו יחד שנתיים ומשהו, התחתנו לפני שנה".
"אני בן 43, נשוי פעם ראשונה, ילדים עוד אין, אבל יהיו בעזרת השם".
-לקחת את הזמן, כמו שאומרים.
"באלבום אני מרגיש שהצלחתי להביא משהו מרוכז ושלם שאני עומד מאחוריו באופן מדויק, משהו שמקיף את האמירה שהיה לי חשוב להביא, רגשית ומעניינת, עם שירים כמו 'נצא לרחוב' או 'לחלום אותך' או 'אחי הגדול' שמדבר על משהו אחר לגמרי. אני מסתובב סביב הרגש והאהבה מהיבטים שונים".
-כתבת את "אחי הגדול" על אובדן אישי וטראומת ילדות. היה קשה?
"הכתיבה הזו היא מאוד השראתית, אני לא כותב מתוך מחשבה. הוא מגיע השיר, ומבקש שאפנה לו זמן, אומר לי 'תן לי להגיע'. העבודה האמיתית היא לפנות את הזמן, להיות שקט עם עצמי, ואז השירים מגיעים בבת אחת. כשאני כותב מילים ולחן הם מגיעים מקשה אחת, ואז אני יושב ומנגן את השיר. הקושי ב'אחי הגדול' בא אחר כך. קשה למצוא תעצומות נפש בתוכי להפיק ולהקליט אותו. זה שיר שבא ממקום קשה למקום אוהב. אחרי כל השנים יש שמחה שגוברת על הקושי. שמחה שזכיתי להכיר אותו והזכרונות ממנו, שגדולים מהעצב שחוויתי עם העניין הזה".
-סלח לי על שאלת נהג המונית, אבל ממה חיית כל השנים?
"מאלבום הסולו הקודם 'מציאות הפוכה' עברו 12 שנה. באמצע היה אלבום רשת. ממנו עברו שבע שנים. אני מתפרנס ממוזיקה, מיצירה, הפקה, לא בקדמת הבמה. אני עובד עם אמנים אחרים, באולפן, עושה הרצאות, כל דבר שקשור למוזיקה, אני מתפרנס מזה וזו זכות גדולה. אני קצת שונה, לא מנסה כל הזמן להביא להיטים. אני גם מאוד קשוב ליצירה שלי. מאוד מכבד את השירים, לא מכריח אותם לבוא. אני משתדל לפנות להם זמן וליישם, לבצע, להגשים. ההשראה צריכה להיות, להגיע. אני שמח שחזרתי עם האלבום הזה, עם אמירה שמאוד רציתי לצאת איתה. פשוט הייתי עסוק כל השנים בדברים שמסביב ליצירה".
-אין תחושת פספוס, שהיית בזמנו כוכב עולה ו"בזבת" 12 שנה?
"לא, אני שלם עם עצמי. הוצאתי אלבום ראשון בגיל 28 ולא יכולתי ללכת ברחוב. גם באלבום השני היו לי להיטים, הצלחתי בשני האלבומים הראשונים. אבל אז, בשנת 2001, בחרתי להיות אמן עצמאי, בלי חברת תקליטים שתגיד לי מה לעשות, עוד הרבה לפני כולם. זו דרך מרתקת, למדתי המון, השפעתי המון. זכיתי לצעוד בדרך ולתת את חלקי בשינוי מאוד גדול שמתרחש, מהעולם האנאלוגי לדיגיטלי. מבחינת ההפקה, הצריכה, תקשורת עם הקהל. היום הכל מיידי בזמן אמת. אני תמיד נזכר שכאשר הייתי בחברת תקליטים היינו מקבלים שק עם מכתבים שכתבו לנו ולפעמים היו שוכחים לתת. אחרי שנה היו אומרים ששק ענקי מחכה לי, ואז אני פותח מכתבים עם דברים רגשיים שאנשים חוו והרגישו צורך לכתוב לי. אחרי שנה, מה תעשה עם זה? זה ההבדל. אז זה היה גדול ויקר, ציוד מסורבל וכבד, היום היצירה נגישה מיידית. אני שמח זיהיתי את הקידמה ויכולתי לפעול לקידומה, לתת חלק, כמו למשל להוציא את אלבום הרשת הראשון בארץ, יש כאלה שאומרים גם בעולם. בסך הכל אני שמח על הדרך הזאתי שבחרתי בה כאמן. היא מעניינת".
-אולי הרגע הקריטי בקריירה שלך קרה כשאתה בכלל לא היית נוכח. כשחמי רודנר שהפיק את אלבום הבכורה שלך, הכניס את אורלי פרל להקליט את החלק שלה ב"זה כל הקסם".
"נכון, אתה צודק, ולחמי יש קרדיט מלא בעניין הזה. הוא הפך את זה לדואט. זה היה חזון שלו שבו הוא לא שיתף אותי. הייתי אז בריגוש. הוא הסתכל עלי ואמר לי 'קח לך שעה וחצי, תעשה סיבוב, תנוח, תן לנו להיות פה באולפן בשקט'. כשחזרתי השיר הפך לדואט. הוא הקליט אותה והיא היתה מדהימה. הוא השמיע לי ושאל לדעתי. מאוד אהבתי את התוצא והשאר היסטוריה, כל הכבוד לו. העבודה עם חמי היתה מרתקת. באלבום החדש חזרתי אליו והוא עזר לי עם עיבודים וייעוץ אמנותי. הוא מוזיקאי מרתק מאוד, אינטואיטיבי, עם חושים ועומקים והתייחסות למוזיקה, מורה טוב. אני אוהב לעבוד איתו וכיף לי איתו, אנחנו חברים. חשוב לי שתמיד יהיה נעים בעבודה המשותפת, בלי ענייני אגו למיניהם וסיבוכים מיותרים שמסרבלים את העבודה, וגם באלבום הזה זה כיף גדול".
*נמרוד לב ישיק את אלבומו החדש בהופעה שתתקיים ב"איזור" בתל אביב ביום שלישי, 17 בדצמבר, ובה יארח את חמי רודנר, דניאל סלומון ורוני סומק.