לטיק טוק, ואני אתייחס לרשת החברתית כאל אדם ברשותכם, יש מערכת יחסים מורכבת עם מוזיקה. בבסיסה, היא מושתתת על עריכת סרטוני וידאו על רקע מאגר מוזיקה אדיר שהיא מציעה למשתמשיה.
באופן הזה, אפשר לראות אנשים בני 15 רוקדים לצלילי "Smells like teen spirit" שמתחלף באמצע לקטע טראנס חסר רחמים בפחות מ-15 שניות. עכשיו למי שגדל על הקלאסיקה של נירוונה - זה עלול להיות מחזה מייסר. למי שאין לו סנטימנט לדבר בעולם, כמוני, זה דווקא דוגמה מעודדת.
בואו, כמה אנשים מתחת לגיל 25 היו נחשפים לנירוונה אם לא הטיק טוק? קומץ זניח ומוזנח, לא הרבה מעבר. רוצה לומר: אין היסטוריה - תרקדו.
חוץ מהמוטציות המוזיקליות הבאמת מחרידות שהיא מייצרת, טיק טוק גם מצליחה להניע שני מהלכים גדולים ומעניינים במוזיקה במקביל. מצד אחד: היא בוראת מחדש שירים ישנים שנשכחו - ו"פיו פיו" הוא דוגמה מובהקת לרנדומליות שמביא איתו הטיק טוק: שיר אזוטרי של רינת בר מ-1999 צף חזרה על פני השטח והפך ללהיט. כן, ג'ינס צמוד ובילוי ביום שישי רלוונטי בכל תקופה מתברר.
בצד השני של זה, טיק טוק היא גם פלטפורמה שמצמיחה אמנים: קודם הם מתקיימים בגבולותיה, אחר כך הם כבר מקבלים הזמנה נדיבה מהמיינסטרים להצטרף למשחק.
עד עכשיו זה היה המקרה הבלעדי של ליל נאס X, והסיפור המוכר על "Old Town Road" שקודם עלה לספוטיפיי, אחר כך התפוצץ בטיק טוק, ורק אחר כך הפך ללהיט חוצה יבשות ושכבות גיל שגרם לנאס X להפוך לשם שכולם מכירים. עכשיו הוא כבר לא הדוגמה היחידה לתופעה הזאת, והשם שהכי צריך להיות בפה שלכם בימים קשים אלה הוא זה של דוג'ה קאט.
דוג'ה קאט, שקראה לעצמה ככה כי הייתה מעשנת כבדה שמחוברת חזק לתרבות העישון (הפירוש של דוג'ה זה וויד), כבר נגעה בתהילה בקטנה ב-2018 עם "Moo". "ביץ', אני פרה, ביץ', אני פרה. אני לא חתול, אני לא אומרת מיאו", אלו המילים של ה"שיר" שהיא העלתה לאינסטגרם כדאחקה עם חברים והפך להצלחה שהמין האנושי יצטרך לתת עליה דין וחשבון.
68 מיליון צפיות ביוטיוב לשיר המאולתר הזה עדיין לא גרמו לאלבום הבכורה שלה, "Amala" (שיצא חצי שנה קודם) להצליח רטרוקאטיבית כמו שקרה לליזו עם "Truth Hurts".
ב-2019 התמונה כבר הייתה אחרת: "Say So", שיר היפ הופ סולידי יחסית באווירת דיסקואית, היה הבחירה של טיק טוקרית בשם היילי שארפ לכוריאוגרפיה שהמציאה. זהו, זה כל מה שהיה צריך. ילדה בת 17 עם בסך הכל מיליון עוקבים בטיק טוק (זה מרשים, אבל לא עד כדי כך), נתפסה על השיר ומשם הדרך של דוג'ה הייתה סלולה.
מיליונים שעשו את הריקוד בטיק טוק הכניסו אותה לבילבורד והקפיצו את הצפיות של השיר ל-40 מיליון ביוטיוב. ההיסטריה גרמה לדוג'ה גם להוציא קליפ לשיר (בהשתתפות אותה היילי) שהגיע כבר ל-38 מיליון צפיות. טרלול מוחלט.
"Hot Pink", האלבום ממנו לקוח "Say So", הוא מוצר כל כך מיליניאלי (ולא רק בגלל השימוש הנרחב במיליניאל-פינק), שזה רק הגיוני שדוג'ה קאט תקצור בסוף את ההצלחה שלה בגלל הטיק טוק.
בגיל 25 היא מבוגרת מדי להיות טיק טוקרית בעצמה, אבל להיות האייקון שלצליליו רוקדות מיליוני בנות? בשביל זה היא בול בגיל הנכון, ומה שהיא מציעה במוזיקה שלה זה מלא פילטרים שונים.
12 השירים באלבום נעים בכל כיוון אפשרי - משירי היפ הופ באווירת סבנטיז ועד באנגרים של רחבות. הכוח הגדול של דוג'ה קאט הוא בוורסטיליות שלה; אתה אף פעם לא יודע באיזו פאה היא תופיע ואיזה סגנון מוזיקלי היא תוציא עכשיו.
מה שאנשים מסוימים עלולים להחשיב כהתפזרות, חוסר יכולת מעיק להתחייב לדבר אחד, הוא בעצם המתנה הכי יפה של מיליניאלס ליצירה: זה לא מפוזר, חבר'ה, זה מרובד. זו לא פזילה לכל הכיוונים בו זמנית, אלו שכבות. כן, דוג'ה קאט יורה לכל הכיוונים - אבל היא גם פוגעת.