נדיר מאוד שאנשים נותנים לאחרים להציץ להם לתוך הנשמה. לעיתים רחוקות מאוד, בני אדם מעניקים לזרים גמורים חלון פתוח, בלי סורגים ומחסומים, לתוך נשמתם. אמנים ומוזיקאים רבים ידועים בכישרונם לעשות כן, אבל לרוב מתלווה הדבר בבמה צבעונית ועמוסה או הפקה מוזיקלית משוכללת שמעלימות את הטקסט בתוך לחן, עיבוד או מופע כובש.
ייחודי ושונה מכל מה שאי פעם תיארתם לעצמכם
אחרי שקפץ על כל במה ומכל במה במהלך שנות ה-90', אחרי ששר, צעק וצווח במגוון תכניות בידור, קליפים ואלבומים של "מופע הארנבות של ד"ר קספר", אורן ברזילי מוריד מעצמו כל מסכה, מגננה וחומה שקיימת בין אנשים ויוצא עם "שדים של עצב, סופות של אושר" (Sorow Demons, Joy Blizzards), מופע (ואלבום) סולו אינטימי, ייחודי ושונה מכל מה שאי פעם תיארתם לעצמכם.
לפני כשנתיים אובחן ברזילי כחולה בתסמונת "גילאן ברה". ה"קספרים" היו אז בשוונג של תחילת הקאמבק השני שלהם (אחרי הפירוק ב-1996 והסיבוב של 2003) ובזמן סשן באולפן גל"צ סיפר ברזילי כי הוא מרגיש שהידיים שלו רדומות לגמרי. תוך ימים ספורים השיתוק השתלט על גופו ובמשך ארבעה ימים, ברזילי לא היה מסוגל ולו שריר בגופו. תקופת השיקום הארוכה, כללה למידה מחדש של פעולות אלמנטאריות כמו אכילה, עמידה, הליכה ודיבור והמוזיקה נראתה כמו חלום רחוק.
נינג'ה לוחמת
אלא שברזילי, נינג'ה לוחמת שכמותו, התגבר על כל המכשולים, חזר לעצמו, חזר להופיע עם "מופע הארנבות" והוציא איתם את האלבום "עולם שקט" רוויי הלהיטים. אבל כנראה שמעבר לחזרה לעניינים עם הלהקה, היה לברזילי עוד הרבה מה לומר, והוא חיפש את עצמו במקום אחר, שקט יותר. במהלך שהותו בבית החולים ולאחריה, הוא אסף את מחשבותיו, כתב אותן, ולאחרונה עיבד אותם מוזיקלית יחד עם תמיר מוסקט ("בלקן ביט בוקס") ויצר מופע שעוסק במוות, בקארמה, ברחמים עצמיים ובאושר.
c.jpg "אורן ברזילי 3 (צילום: רן גולני)")
כבר חמישה חודשים הוא מארח בביתו הפרטי מדי שבוע קבוצות של אנשים שבאים לחזות במופע המקורי והמצוין שלו, אשר משלב מוזיקה מקורית שעוסקת בשלל תקופות בחייו, מונולוגים שהוא כתב, כשהכול עטוף במעטה של הומור וכנות בלתי מתפשרת. המופע שמלווה בגיטרה אקוסטית וקטעים מוזיקליים מוקלטים, מתקיים בין כוננית טלוויזיה עליה מונחים תקליטורי שירי הילדים של ביתו הקטנה ובין הקולאז' הצבעוני שנתלה על החלון בסלון (גם הוא פרי יצירתו של ברזילי).
התוצאה היא מסע אינטימי בתקופות מרתקות בחייו של אדם שלא נרתע מלספר, לכל מי שירצה לשמוע, איך מרגיש מי שמבין שגופו בוגד בו, מה חושב אדם שלא יכול לתקשר עם סביבתו בשום צורה ואיך התמכרות למורפיום היא בעצם סוג של סיפור אהבה ("Sweet High").
מוזיקה המצוינת שהיא לב ליבו של המופע
ולמרות הנקודות הרגישות והכואבות שברזילי שר ומספר במשך שעה, המופע חודר ללב, מרטיט אותו אך לא מותיר טעם רע או מר בפה. רבות הודות להומור הייחודי שמופיע בנקודות שונות, כמו למשל הסיפור על החותמת השחורה שקיבל באנגליה וה"טסט" שעבר בארה"ב כשהוא שיכור כלוט.
אך הטעם הטוב נשאר בעיקר בגלל המוזיקה המצוינת שהיא לב ליבו של המופע. רגעים של פולק רוק, מקצבים לטיניים ("Dark Blue", שגם יצא היום כסינגל), ובלדות שנשמעות כמו ג'ון פרושיאנטה פוגש את אליוט סמית' ("Soul Soldiers"), בשילוב עם שירה שיוצאת מהלב, מבטיחים פגיעה מדויקת בנפש של כל אחד מהאורחים בסלון הפרטי של ברזילי. ההשתוללות, הצרחות, מעגלי הפוגו והבעות הפנים הספק המשעשעות ספק-מאיימות של "הקספרים", נעלמו כלא היו, ואת מקומם תפס אורן ברזילי האמיתי. חשוף, מצחיק, מוכשר ומרגש.
אבל הסיבה האמיתית שבזכותה אפשר לצאת מ"שירים של עצב, סופות של אושר" עם חיוך על הפנים, היא העובדה שיש פה סיפור קשה עם סוף טוב. ולא משנה כמה נהיה ציניקנים מתוחכמים ופלצנים, בסוף כולנו אוהבים סוף טוב. בייחוד כשהוא סיפור גבורה של "רוק-סטאר" שהצליח כנגד כל הסיכויים להתגבר על כל המכשולים ולחזור אלינו עם תובנות משמעותיות על החיים.
c.jpg "אורן ברזילי 2 (צילום: רן גולני)")