_b.jpg "אייל גולן ושרית חדד, הופעה של אייל גולן (צילום: אורי אליהו)")
אבא, אמא, קהל נכבד, יש לי וידוי. ניסיתי, השתדלתי, עשיתי כל מאמץ, יצאתי מגדרי מרוב רצון אמיתי להיות אחד מכם, כל כך רציתי להיות חלק מהעדר, אבל כשלתי. גבירותיי, רבותיי ושיר-אל – אני מצטער, אני עדיין שונא מוזיקה מזרחית.
לא מסוגל לשמוע את זה. האוזניים שלי לא מצליחות להסתגל לטונים של משה פרץ, המוח שלי לא מצליח לעכל את האוקטבות של שרית חדד, אני מתמלא בחילה בכל פעם שאני שומע את ניסיונות החריזה של קובי פרץ או אייל גולן – ואלוהים אדירים, הם נמצאים פשוט בכל מקום.
"מה אני אשם שהמוזיקה המזרחית קופחה?"
אי אפשר שלא לפרגן לקובי פרץ שמצליח פעמיים בשבוע למלא את היכל הספורט ביד אליהו כאילו היה מינימום ניקולה וויצ'יץ', אבל אפשר בהחלט להרים גבה כלפי מידתיות הסיקור של ההמולה. כן, אני יודע שבמשך שנים המוזיקה המזרחית לא הושמעה ברדיו. לא שכחתי שהקיפוח הזה הוא הגורם העיקרי לכך שזוהר ארגוב הידרדר עד לכדי הסנפת קוקאין בכמויות מסחריות והרשעה בניסיון אונס. טוב, אף אחד לא אמר שקל להיות מלך. אבל מה אני אשם בזה?
האם הפיכת המוזיקה המזרחית לכוח משמעותי במוזיקת הישראלית צריכה לבוא על חשבון המוזיקה העברית הקלאסית? מישהו חושב שהתשובה הנכונה לקיפוח מגזר אחד הוא קיפוח מגזר אחר? זה אולי נשמע מתנשא, אבל כשאומרים קלאסיקה ישראלית אכן מתכוונים לאריק איינשטיין, שלום חנוך, מאיר אריאל וחווה אלברשטיין. לאן נעלמו כולם?
תנסו להיזכר, מתי בפעם האחרונה שמעתם ברדיו שיר שהמילים שלו ניסו להעמיק קצת מעבר ל"אם אני ואת היינו נולדים בג'ונגל / במקום שאי אפשר למצוא אותו בגוגל"? האם המוזיקה העברית באמת צריכה לסבול חרוזים משובחים כמו "כמה אהבה יש בך נשמה גם שאת שמחה את תמיד יפה"?
"מאות מוזיקאים שלא מסלסלים מנסים לקבל זמן שידור"
בסיקור ההופעה שלו, כותב אסף נבו שקובי פרץ, במובהק, "הוא לא זמר מזרחי, אלא מלך של מוזיקת מיינסטרים, נסיך של להיטים, דוכס של קיטש". אז זהו, שלא. קובי פרץ הוא עדיין זמר מזרחי, זה המיינסטרים ששינה כיוון אל עבר אגן הים התיכון ונטש את המוזיקה העברית-אשכנזית.
וזה בסדר. אני לא חייב לשמוע את מה שכולם שומעים. כולם לא חייבים לשמוע את מה שאני מצפה. אפשר לחיות עם זה בשלום. אין לשלמה ארצי בעלות על קיסריה, אין לפילהרמונית בלעדיות על היכל התרבות ויש מקום לקובי פרץ בהיכל נוקיה בדיוק כמו לפול אנקה.
עכשיו נותר רק לקוות שהעורכים המוזיקליים בתחנות הרדיו הממלכתיות יפנימו את המסר ויזכרו שהייתה פה מוזיקה עוד לפני עליית הגל המזרחי, ויש עדיין מאות מוזיקאים שכותבים מוזיקה עברית נטולת סלסולים שמנסים לקבל קצת זמן שידור. תנו להם צ'אנס. הם לא ממשפחת פרץ, אבל הם שרים בעברית.
אייל גולן רוצה להופיע בנוקיה; משה פרץ סגר בקיסריה
מאור בדאנס: "Amazing", שי 360 בהיפ הופ: "מיתון", Feel About ברוק: "Stop"