אחרי כשלוש שנות שתיקה בגזרה המוזיקלית, מוציאה היום קרן פלס את השיר החדש "לייק וונאקה", סינגל ראשון מאלבום חדש ורביעי, בהפקתו המוזיקלית של דני קרק (פילוני). בזמן שעבר מאז אלבומה הקודם "בין העיר לכפר", ידעו חייה של פלס כמה תהפוכות. היא התגרשה, התחברה בזוגיות חדשה ומתוקשרת עם נועם טור והולידה בן בכור. את האלבום החדש יצרה בזמן שהיתה בהריון, והשירים בו מתארים את מה שעבר על אחת היוצרות הבולטות במוזיקה הישראלית בשלוש השנים האלה.
"כל שיר שלי נכתב לאדם ספציפי וכך גם השיר הזה", אומרת פלס. "ישבתי בניו זילנד באגם שעל שמו הוא נקרא, וחזרתי לכתוב איתו, הוא פתח לי חלונות. הבנתי שסיפור האהבה שעכשיו כתבתי לא יהיה לו סוף טוב, אבל זה לא אומר שלי לא יהיה סוף טוב, אני יכולה להיות מחוץ לו. זו היתה פרידה מהפנטזיה הבלתי אפשרית ואני עושה את זה דרך שיר. במקום יומן או שיחה עם חבר אני כותבת. מי שרוצה לדעת מי זה - קל לקרוא רכילויות, אבל עדיף שאנשים יתחברו מהמקום שלהם לשיר הזה".
-ואת האלבום כולו על מה כתבת?
"חוויות רגשיות שעברתי באופן אישי בשלוש שנים האחרונות, שזה הרבה זמן בשבילי. די הלכתי נגד הטבע שלי. יש לי טבע פזרני מאוד. אני אוהבת לכתוב שירים לעצמי ולזמרים אחרים. בדרך כלל אני ממש צריכה לעשות הרבה ולא עשיתי בזמן האחרון, לא נתתי לאחרים ולא הייתי באטרף. לכן לקח יותר זמן. גם חיפשתי טון מדויק, צבע מדויק שלי. אני מרגישה שלמה עם התוצאה, שמחה שלא עיגלנו פינות, שמחה עם התוצאה והדרך".
-את מרגישה שבשלוש השנים האלה השתנית כיוצרת וכאדם?
"המוזיקה מלווה תמיד שינויים של מי שכותב אישי וחשוף, אפשר לזהות את החיים בכתיבה. העיוסוק של כולם הוא די אותו דבר רוב הזמן: שברונות לב קטנים כאלה, נסיונות להתגבר ולצאת ממשברים, ורגעים קטנים של אושר. אז זה לא מאוד שונה. אולי הכתיבה פה יותר משויפת ויותר שמתי לב על מה אני כותבת. לפני כן פשוט מאוד רציתי להגיד ולהגיע למקום עם עצמי כיוצרת, שיש לי כבר מאחורי דרך. עשיתי שלושה אלבומים מאוד מהר, כתבתי הרבה, ופה לקחתי את הזמן. זה היה צעד מתבקש ואפשר יהיה לשמוע את זה בשירים".
-איזו קשת של רגשות את פורשת אלבום הזה?
"באלבום השלישי הלכתי עם יהודית רביץ למקום אחר, הגיטרה כיכבה ודיללה את המילים, זו היתה הרפתקה מיוחדת. באלבום הזה חזרתי למקום הטבעי שלי יותר, של אהבה יומיומית. יש שיר כזה ליהודית, אבל הכוונה היא עיסוק בפרטים קטנים, בדברים הקטנים. יש המון אינפורמציות קטנות בחיים שלנו - מה אנשים לבשו, מה שמעתם, מה אכלתם. כזה סוג של אלבום. אלבום שאלוהים נמצא בו בפרטים הקטנים ובתוך הבטן".
-כלומר?
"הקלטתי את האלבום בזמן ההריון והיה חשוב לי לסיים אותו. הוא מנציח את פרק חיי עד שהפכתי לאמא. הגענו למצבים שהם לא להאמין. אמרתי לפילוני באולפן - אני לא מצליחה לשיר, יש לי תחת שנכנס לבטן. ישר מהאולפן הלכתי לחדר לידה, ממש עד הרגע האחרון. אחר כך כשהגיע תינוק פיצפון הוא היה בהקלטות על הידיים שלי כששרתי השלמות. אולי תהיה לי עוד פעם את החוויה הזו, אם יהיו כוחות. לא כל כך קל להיות בהריון. מצד שני, נושאי הכתיבה לא משתנים. לא כתבתי שיר 'אני בהריון יש לי צרבת', כי זה לא מעניין. לוקחים קצת תה עם ג'ינגר וזה עובר. אם מישהו יקר נפטר או חוויתי פרידה או חטפתי זבנג ממישהו - זה נמצא שם".
-האמהות תשפיע עליך כיוצרת?
"אני חושבת שלא. אני אמא חמישה חודשים ושום דבר השתנה בטלטלות האישיות שאני עוברת. אין הרבה יוצרות בעברית, אבל בעולם יוצרות לא כותבות על הילדים שלהן. בכל השירים באלבום יש הפרדה מאוד ברורה בין מה שעובר עלי, בין החיים הפרטיים, הדברים הסיזיפים של החיים, שמופרדים".
-אבל את באה ממסורת הפזמונאות הישראלית, אהוד מנור, יהונתן גפן, נעמי שמר - כתבו לילדים שלהם ועליהם.
"נכון, אבל לא כל המוזיקה הופכת להיות הסביבה של הילד. אם יבוא לי שיר כמו 'ילדותי השניה' בזכות אורי אז וואו, אבל לא יהיה אלבום שלם עליו. האמת שאי אפשר לדעת מה יקרה באלבום הבא. באלבום הזה לא הייתי בלופ. מה שכן, הלב מלא באהבה ואנרגיות ואני פחות חרדתית על עצמי. באלבומים קודמים הייתי ממש מרגישה על הגוף שיוצא סינגל, עכשיו כבר לא. אני גם מרגישה שכזמרת מבצעת יש לי היום הרבה יותר מה לתת לקהל".
-התבגרות?
"לא עברתי תהליך התבגרות. אני תופסת את המקצוע בצורה ילדותית, עדיין. אבל פחות חרדתית לתוצאות. למה ילדותית? חשוב להיות ילד במקצוע הזה. זה מקצוע של פיטר פנים. שלום חנוך שיצא לי לעבוד איתו במופע ארבע התחנות הוא כמו ילד, פיטר פן. גם ברי סחרוף פיטר פן. אני לא רוצה להתבגר במקצוע, אבל זה פחות הרה גורל. לא כל דבר מטלטל אותי, אני מקווה".
-הקהל אהב אותך כי כתבת את מה שהוא הרגיש. זה יימשך באלבום הזה לדעתך?
"אני מקווה. אני לא כותבת לעצמי בלבד, אני כותבת לאנשים. אמרתי בטקס פרסי המוזיקה כשזכיתי שהמוזיקה צריכה להיות כרית, שאליה בורחים לנוח, להתפרק, לבכות, לחלום, לטוב או לרע. וממש צחקו עלי. אני לא כותבת רק לעצמי, חשוב לי שזה יגיע ויעזור לאנשי,ם אחרת לא הייתי כל כך הרבה מתזזת".
-איך היתה העבודה עם פילוני?
"פילוני ואני חברים טובים הרבה שנים והיה לי בראש לעבוד איתו. באלבום השני 'מבול' הוא היה מעבד-אורח בהפקת לואי להב. רציתי שנעבוד כי הוא מכיר אותי טוב, אנחנו מתחברים אחד לשני. וזה נשמע טוב מאוד, יש לו תפיסת סאונד טובה. 'לייק וואנקה' הוא השיר הראשון שפילוני הפיק לי. עשינו ניסיון באולפן, ניגנו כולנו יחד והקלטנו ב'חי' וכמו שזה הוקלט ככה זה נשאר, לא היה מה לגעת".
-איך האלבום כולו יישמע?
"לא הלכתי לאלקטרוני גם הפעם ולא נהייתי זמרת פופ. האלבום מאוד נאמן לסוג האמן שאני, אבל פילוני בא ממקום של גרוב וזה נמצא גם בשירים השקטים. אין הרבה בלדות באלבום. אני יכולה לעשות אלבום רק פסנתר אבל פילוני לא נותן לי לישון. הוא החזיק אותי ערה, בלי הימרחויות על הפסנתר. גם אם אני נמרחת יש משהו שמסיע את השיר קדימה ואני צריכה להקשיב לזה ככה".
-את מרוצה מהמקום שלך במוזיקה הישראלית?
"שאלה קשה. אם להיות כנה, אני לא מרגישה בטוחה במקום שלי. אף אחד לא יכול להיות בטוח במקום שלו וחובת ההוכחה מונחת כל פעם שמוציאים משהו חדש. אם הייתי נשארת בשיר אחד, 'איתי', וזהו - הייתי בטוחה אבל אני ממשיכה לעשות כל הזמן וחשופה לדברים טובים ולאש. זה חלק מההתרגשות של המשחק הזה שבאמת כותבת דברים אישיים. אתה פגיע והקהל פתאום בוכה איתך, או משתתף, או אומר לך 'לא', 'לא מסכים', תמיד זה ממקום של סכנה. גם לגבי פרנסה אני לא יודעת מה יקרה. חזרתי להופיע ולא ידעתי מה יהיה, לא שחררתי כלום, אבל חזרתי והייתי בהלם שקנו את כל הכרטיסים לארבע הופעות ראשונות. זה הפתיע אותי. יש לי קהל, סוג של גזע נאמן כמו של עץ, אני מרגישה שהם איתי הם שם, אבל לא חתמנו חוזה ואם משהו לא ייראה להם הם יכולים ללכת. לכן אני צריכה להיות אחראית על מה שאני יוצרת, לתת להם סיבות טובות להקשיב לי".
-ובכל זאת עד עדיין "קרן פלס".
"זה רק טייטלים וזה לא קשור למציאות היומיומית של העבודה כזמרת. האמן תמיד הוא יצור חסר ביטחון ומרגיש שהוא צריך להוכיח, לעבוד קשה, גם אם הוא כבר שם. גם שלמה ארצי יכול להיות בקיסריה מפוצצת ואם מישהו אחד בקהל לא בעניין הוא יעשה הכל כדי להעיר אותו. שלמה ארצי הוא היוצר הכי משמעותי בעיני מאז שאני בהכרה. אבל בין מה שהוא עשה ומה שאומרים עליו לבין ביטחון בהמשך הדרך יש מרחק גדול. אסור להיות זחוחים. אני לא אוהבת אמנים זחוחים, יש כאלה וזה מעצבן. אותי זה לא קונה, זחיחות ויוהרה".
-יש משהו שממש אהבת מהשנה האחרונה?
"מתבשל יוצר מאוד מעניין שאני לא מכירה אישית כי הוא לא התייחס אלי כשנפגשנו אישית וזה עידן עמדי, שהשיר החדש שלו כל כך יפה. וגם ריף כהן שהיתה תלמידה שלי כשהיתה ילדה ועושה דברים מאוד מאוד מיוחדים. בעיני נתן גושן מאוד מוכשר".
-יש זמר שהיית רוצה שיבצע שיר שלך?
"אני חושבת שמשה פרץ. הייתי רוצה לכתוב לו, אולי אעשה את זה. יש בו יותר ממה שפוגש את האוזן, הוא יכול לבצע המון סגנונות ויש לו עומק. הוא שר בתוכנית קלאסיקות ישראליות של 'בית ספר למוסיקה' והוא יכול להפתיע עם הקול שלו. אני יותר כותבת שאנסונים וסטורי טלר אז יהיה מעניין, אני בוחרת במשה".
-אם כבר הזכרת - איך העונה השנייה של "בית ספר למוסיקה"?
"כמעט סיימנו לצלם. הייתי נרגשת בהרבה מאוד רגעים. יש המון ציניות במדיה, גם בעונה קודמת הייתי קוראת פיינשמקערים שכותבים דעה. אבל אתה שומע ילד שר ומפצלח לך את הלב. אפילו אם הוא לא זמר ממש טוב זה ילד כזה טוב ומוצלח".
-מצאת שם מישהי שמזכירה לך אותך כשהיית ילדה?
"מאצתי מישהי שמזכירה לי אותי באישיות, ילדה קטנה מתוקה. בעונה הקודמת היתה מישהי שהזכירה אותי לעצמי כזמרת. אנחנו רוצים שהם יזכירו אותנו, זה משגע, אנחנו ממש מדמיינים את זה".
-החלום של מירי מסיקה חברתך היה להופיע בקיסריה.
"בשבילי היכל התרבות בתל אביב זה החלום. קיסריה לא היתה החלום שלי. החלום שלי היה 'צוותא', הייתי בהופעה הראשונה שם וזה עדיין המקום שהכי מרגיש לי נכון. אם אני יכולה לחולם בצורה גלויה מול כולם אז בטח שהיכל התרבות, מאוד מתאים לאמן כמוני. אצלי בהופעות לא באים לרקוד, זה מופע תיאטרלי שכולל דיאלוג עם הקהל, מסע של יוצר".
-לסגור לך שם את ההופעה הראשונה אחרי השיפוצים?
"אתה יכול? בשביל זה אמן צריך רפרטואר וותק. להגיע לאיזה מקום כדי להוכיח. אפשר לעשות ניסיון, בוא תפתח לי היכל התרבות, אני רושמת אותך שאתה מגיע".