מיקה שדה חיה בזוגיות, שרה ב"W" על רווקות ונהנית להרגיש מחוזרת

לפני תשע שנים השתתפה מיקה שדה בעונה השנייה של "כוכב נולד", לצד הראל מויאל והראל סקעת, עדי כהן ושירה חן. מאז היא הספיקה לא מעט. ב-2009 יצא אלבום הבכורה שלה שנקרא על שמה, ולצד קריירת הסולו היא גם השתתפה בשני אלבומיו הראשונים של גבע אלון והופיעה לצדו, לקחה חלק בסופר גרופ "Lunacidal Tendencies", הגתה מופע מחווה לאלבום "Ok Computer" של Radiohead, ובימים אלה היא מופיעה עם המשוררת צרויה להב במופע "דרך המשי" ועם "אבי סינגולדה וחברים" במופע קאברים.

כעת מוציאה מיקה שדה את השיר "W", סינגל ראשון מאלבום חדש שייקרא "מה את מעדיפה?", בהנחייתו המוזיקלית של דן תורן, שגם ייעץ לכתיבת השירים והשתתף בהקלטות האלבום. "W" הוא סוג של המנון רווקות שמחפשות בחור או גבר, בעיקר דרך האינטרנט, שיאהב ויקבל אותן כמו שהן. השיר נפתח במילים: "www.בנים.co.il / מחפשת גבר עם חוש הומור, נאה, מקסימום 35 / עדיף עם עבודה קבועה כזו שמכניסה יפה יפה / שיהיה עדין וסבלני, שלא ישפוט אותי / דגות כמוני יש מליון / להיות איתך זה משגע רק שכמותך יש עוד 100".

"אני בת 28, עוד לא נשואה אבל כבר בזוגיות", אומרת מיקה שדה. "מצאתי לי בחור מקסים. אוראל, שמנגן בלהקת 'אומללה'. בעיני כל בחורה רוצה להיות תמיד קצת רווקה, גם אם היא לא, כי זה מאוד טוב לביטחון העצמי, שלא רק בחור אחד אוהב אותך, אלא הרבה בחורים אוהבים. אנחנו הנשים אוהבות תשומת לב. את המין השני הגברי, נוח ומקובל לקבל בצורות עדינות יומיומיות, ברחוב. כולנו רוצת הרבה מחזרים, גם אם יש לנו בני זוג".

-לך יש מחזרים היום כשאת בזוגיות?
"כן וזה גורם לחבר שלי להתאמץ קצת יותר. אני לא צועקת 'מחזרים מחזרים' אבל שמה טיפה סומק ויוצאת לרחוב ביפו".

-בדרך כלל אומרים שהרווקות הנואשות הן חסרות הביטחון ומי שמצאה מישהו מלאה בביטחון, את מתארת מצב הפוך.
כשיש משהו תמיד אתה מסתכל על מה שאין לך. אני מאושרת ממה שיש. אני אומרת משהו שאני חווה מהעולם ומהיותי אישה. גם הרבה נשים שכבר מבוססות עם בעל תמיד מדמיינות את הבחור שעושה עיניים ומחזר. אנחנו כנשים צריכות הרבה תשומת לב. אם לא - אז נמציא או ניצור חיזור כלשהו. למשל, אפשר לשלוח לעצמי זר פרחים והחבר יפתח את הדלת וישאל מאיפה זה ואגיד שיש לי מחזר. לא עשיתי את זה, אבל חשבתי על זה השבוע. יש לנו כנשים הרבה שיטות לשגע את הבן זוג שלנו. מי שנשוי לגמרי מבין אותי".

-איך שיגעת בני הזוג שלך?
"או מיי גוד. אני לא יכולה לענות על זה ככה בשלוף".

-אתה מרגישה שהשיר הזה יכול לגעת באנשים?
"כן, כי הוא מדבר על נושא שכולנו חולים ממנו, שזה עולם האינטרנט שאין רגע בלעדיו. מרגיש לי שהשיר יכול לעבוד ברדיו. הוא מאוד פשוט, העיבוד פשוט. משהו בטקסט שלו נגיש. הפתיחה שלו די חריגה, אבל אני אוהבת חריג דברים חריגים, למרות שלא חשבתי על. כתבתי אותו על אופציות. אמרתי שברשת יש את כל האופציות בעולם. אתרי בנים ובנות, אז אוקי זו הכמות האדירה של האפשרויות ואפשר להשיג אהבה ברשת, איזה קטע הזוי".

-זה היה קטע לפני עשור בערך, היום זה הכי רגיל.
"בעיני זה קטע ואני מצליחה עדיין להתרגש מהמציאות. אף פעם לא היה לי בן זוג מהאינטרנט, אז בשבילי זה 'יה, זה באמת יכול לקרות'. עולם של אופציות אינסופיות, מדהים, משמח ומעניין".

-איך הגעת לתמונות הסוריאליסטיות?
"יצרו אותם גלעד בר שליו הצלם והמעצבת אלה פוניזובסקי. באתי אליה עם האלבום ואמרתי 'את הכי טובה שיש, מה את אומרת'. היא הביאה לי את הקונספט של תמונות ביוטי הכי יפות, עם עיוותים שמראים שכלום לא מושלם. באלבום הזה הכל כביכול מאוד יפה, אבל הנושאים כואבים ולא פשוטים. יש מעטפת עדינה של פסנתר וצ'לו עם ניגוד מאוד גדול לנושאים של השירים, או הרגשות והתחושות מול העיבודים. אלה הביאה את זה לידי ביטוי בתמונות, של להראות אישה יפה ולהביא לזה טוויסט. הידיים שיוצאות מהראש זה ידיים שרוצות המון דברים, כמו בשיר 'W'".

-עברו כמה שנים מהאלבום הראשון, מה נשתנה?
"באלבום הזה התחברתי לפסנתר, רובו נכתב על פסנתר גם השיר הזה החדש. זה כלי שהתחברתי אליו לאחרונה ויצאו לי דברים מאוד מלודיים ומרעננים בתחושה הפנימית. בוא לא נדבר על הסגנון המוזיקלי. אני פחות מתחברת להגדרות מוזיקליות ושואפת להתפתחות ושינוי. כשתוחמים אותך בז'אנרים אתה סגור בז'אנר. בשיר הזה, למשל, יש אלמנטים ג'אזיים".

-מה ההבדל בין האלבומים מבחינתך כיוצרת?
"נגמרה התמימות, היום יש מודעות. כאמן תמיד אתה במרדף אחרי האמת שלך וככל שמתבגרים המודעות גדלה יותר והאמת מקבל יותר משמעות בהבנה הכללית של ראיית העולם. התחברתי למקומות שכצעירה לא הגעתי לעומקים האלה, כמו שכאן אני נוגעת. למשל להשלים עם עצמי, להבין שיש בתוכי דברים שלאו דווקא אני רק אוהבת. היום אני יודעת הרבה יותר דברים על עצמי, על העולם ועל החיים, או שידעתי אז והדחקתי. עברו חמש שנים והיום אני מקבלת את עצמי כאדם בעולם".

-מה יש בך שהיה לך קשה לקבל?
"הנשיות והאישה שגדלה בתוכי. זה משהו עצום שגודל בך. יש בה המון כוח ופחד בעיקר בהתבגרות. אנחנו מתבגרים, פתאום אני לא ילדה ואני אישה ובזה עוסק האלבום. יש לי באלבום שירים חשופים, הוא מרגיש לי שיר אחד ארוך. אני חושפת קונפליקטים, אני כותבת על משברים, דכאונות, יחסי מין, חיפוש של בן זוג, מיניות שמתפתחת באישה. זה בתחושה. אני זוכרת שיום אחד ירדתי עם הכלב ואמא וילדה עברו לידי ולבשתי חצאית והילדה שאלה את אמא שלה אם אני ילדה או אישה. ואני מטר שישים, קטנה, התחושה הפנימית שחשתי היתה מוזרה. הרגשתי שינוי פיזי שחוויתי. תחושה שמשתנה לי הבפנים בצורה שקשה לי להבין. אז התחלתי לנסות להבין ויצא האלבום".

-ספרי לי על העבודה עם דן תורן.
"לי גאון, חברה שלי, מאוד המליצה לי לעבוד איתו, כדי שיוכל לעזור לי להפוך את ערימות המילים והתחושות שכתבתי במחברת לשירים מאורגנים. באתי אליו עם מחברת עמוסת רעיונות יפים ולא ידעתי איך להתפקס מהבלגן שהיה לי בלב ובמוח. דן גרם לי לשכתב את הטקסטים שוב ושוב. עד שבאיזשהו סשן הוא אמר לי הנה יש לך שיר. בתהליך הזה הבליל של המילים הפך למבנה ספציפי של שיר. ואז הלכתי הביתה והלחנתי את השירים. בלי דן אני לא יודעת מה היה קורה מכל המחברות האלה. מבחינתי הוא ממש חלק מהלב של היצירה הזו".

-במה הוא עזר לך מבחינה מוזיקלית?
"הוא היה איתי באולפן בכל ההקלטות, הדריך אותי, עזר לי, נתן רעיונות והשפיע על העיבודים שעשינו. בלעדיו האולפן היה תוהו ובוהו. הוא היה הקול הפנימי שאמר לי מה נכון ומה לא נכון והיה איתי כל שנייה. הוא העניק מהידע והחוכמה המקצועית, אבל באותה רמה מהלב והנשמה שלו, שהם בתוך האלבום הזה מבחינתי".

-מכל מה שעברת עד היום במוזיקה מה הבאת לאלבום?
"הגעתי לכנות שלי כזמרת ויוצרת ברגע הנתון. עם גבע זה היה יותר פולק ובסופר גרופ 'Lunacidal Tendencies' עשינו סול פסיכדלי. בכל מקום התחברתי לאמנית שעושה משהו אחר. למדתי להגיע לתמצית של הדבר שאני רוצה להוציא מעצמי. אני לאוו דווקא ממצה את היכולות שלי כזמרת סול ענקית, אבל מביאה אמת פנימית מדויקת בעולם שלי, בתקופה שהאלבום הזה נברא".

-לא תעלבי אם אשווה את השירה שלך למארינה, קרולינה ועלמה זהר.
"כולן נפלאות ומוכשרות. אני לא מסכימה איתך, אבל זו מחמאה מבחינתי. זכיתי. ארבעתנו הקשבנו לאותה מוזיקה הרבה פעמים בחיים. מארינה היא מלכת עולם היתה איתי בבית ספר, קרולינה חברה טובה. אני לא חושבת על אף אחד כשאני מקליטה שיר. אני לא מרגישה דומה לאף זמרת".

-האלבומים שלך מגיעים בהבלחות, את מרגישה רצף של עשייה בקריירה?
"אני מרגישה רצף כי אני גם זמרת מבצעת. העבודה עם השנים ממש גדלה וגדלה כל הזמן, תודה לאל, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה. אני כל הזמן ביצירה ועשייה והופעות, ממש כל הזמן. מבחינתי זה מה שאני עושה. לא נראה לי בקטע של לעשות משהו אחר. המילה 'קאמבק' נשמעת טוב ולא מלחיצה אותי. אני מוציאה עוד אלבום וממשיכה לעשות את מה שנועדתי, זה מה שאני אוהבת לעשות".

-הגדרת לעצמך ציפיות, מטרות?
"הציפיות שלי הן שאני אוכל להמשיך וליצור. תן לי להופיע פעמיים ביום, אין דבר יותר מדהים מזה. אני רוצה להופיע הכי הרבה שאפשר. להופיע כל יום, שיהיו מספיק אנשים שירצו לשמוע כמה שיותר, כי זו חוויה. להיות על במה זה חוויה ולשתף אנשים ביצירה האינטימית שלך זו חוויה מטורפת. קל לבוא בלי ציפיות. ארמה את עצמי אם לא אגיד שאני חושפת את עצמי ורוצה שיחבקו אותי. אני גם אוהבת לחבק בחזרה אז זה מאוד משתלם הדיל הזה. כשאתה נותן מעצמך אתה מאושר לקבל בחזרה משהו. אני כאן באה ונותנת משהו טוב ויקר ורוצה את הטוב ביותר לאלבום הזה, כי אני אוהבת אותו ורוצה שיאהבו אותו גם".

• דן תורן
• מיקה שדה