שלמה ארצי הוא "הזמר הכי ישראלי" לפי מצעד לו הצביעו עשרות אלפי גולשי אתר mako. ארצי הוא הזמר המייצג ביותר את הישראליות, לדעת הגולשים.
>> לראיון עם דני סנדרסון מ"כוורת" - "הלהקה הכי ישראלית"
>> לראיון עם שרית חדד - "הזמרת הכי ישראלית"
>> לעשרת הגדולים בכל הקטגוריות
הסיבות לבחירה בשלמה ארצי הן ידועות לכל, כמעט מובנות מאליהן. ארצי שר באוזנינו כבר למעלה מ-40 שנה וקולו הפך לקולה של הארץ הזו עבור רבים. הוא מסמל את ארץ ישראל היפה, יפת הבלורית והתואר, משיריו ניבטים הנופים, מתגלגלים הסיפורים, צומחות האהבות. ארצי הצליח, ביצירה עצמאית פוריה מאין כמוה ובהלחנה עילית לשירי משוררים, לשרטט את קווי דמותה של ישראל. הוא הצליח ללכוד את התחושות, משאלות הלב, הרצונות, הכמיהות והסודות הכמוסים של רבים מבני הארץ ולשיר להם אותם על עצמם. הוא ברא שרשרת שירים אישיים, חושפניים, לעיתים כואבים, על אהבה ופרידה, על זוגיות ונטישה, על אינטימיות ומוות, על זיכרון ודימיון - ועלה בידו להפוך את כל אלה לנחלת הכלל, מהפרטי אל הציבורי, מהפנים אל החוץ, מהאישי אל הלאומי.
ישנם כמה ענקי-זמר אשר מזוהים עם ה"ישראליות" - אריק איינשטיין, יהורם גאון, שלום חנוך, מאיר אריאל, נעמי שמר, ובדור הנוכחי גם אביב גפן, חמי רודנר והדג נחש. אולם נדמה שבדרכו המיוחדת רק שלמה ארצי הצליח באמת להיות הזמר של כולם - מבוגרים וצעירים, נשים וגברים, עולים וצברים, חובבי זמר עברי ואוהדי רוק, בני כפרים וערים, עניים ועשירים, חילונים ודתיים, אשכנזים וספרדים. (כמעט) כולם אוהבים את ארצי, ומוצאים בשיריו, לפחות בכמה מהם, את המדינה שלהם, את ארצם.
שלמה ארצי, ביצירתו, הוא מהמספרים הגדולים של הנראטיב הישראלי ב-40 השנים האחרונות. יש לו עשרות שירים שהפכו ללהיטים אהובים. בהקשר הישראלי ראוי למנות ולציין את אלה שנשאו או עדיין נושאים בחובם את מצב הרוח הלאומי, את אהבת הארץ, את התשוקה לחיים, את העצב הקולקטיבי, התקווה למשהו טוב יותר וכמובן את הגעגוע הנוסטלגי למה שהיה ולא יחזור עוד. החל משירים כמו "אומרים ישנה ארץ", "שיר בבוקר בבוקר (פתאום קם אדם)", "יותר מזה אנחנו לא צריכים", "הרדופים" ו"נוף ילדות", דרך "שיר חייל", "לילה לא שקט", "תחת שמי ים התיכון", "ארץ חדשה", "חום יולי אוגוסט", "ליד הביתה שגרתי בו" ו"ירח", ועד "נצמדנו", "תתארו לכם", "חוזרים הביתה" ו"לתת ולקחת".
"קודם כל תודה על הבחירה", אומר שלמה ארצי בראיון מיוחד ל-mako. "זה מרגש אותי מאד. ישראל עיצבה אותי, ואם אני חלק מציפורי השיר שלה, זה הכי שיש !".
-הצלחת ליצור עשרות שירים שבהם ה"אישי" שלך הפך ל"לאומי" של כולם. הצלחת לשים את האצבע איך זה קורה?
"כשמישהו אומר לי על שיר 'בואנ'ה הוצאת לי את המילים מהפה' - זה סימן ששיר אישי הופך לנחלת כולם".
-חלק מתחושת ה"ישראליות" שמזוהה איתך כל כך נובעת מהאופן שבו אתה מופיע כבר עשרות שנים - יורד אל הקהל, מרגיש אותו, נוגע בו (גם פיזית).
"אני אדם שזקוק למגע אנושי. בהופעות אני חש שהכל מתחבר ליחידה אנושית אחת, וכך נהיה מצב שאני יורד מהבמה ומיתערבב עם הקהל שלי ומקבל מזה 'דוזות' של אהבה".
-בתוך כל ה"ביחד" בכתיבה אתה לבדך. איך מאיש בודד שיושב בחדר מול המחשב עם הגיטרה, יוצאים שירים שבסופו של דבר הופכים להיות של ציבור גדול?
"להסביר כתיבה, זה קשה. אבל הכל מתחיל באמת כפי שציינת, איש אחד שכותב בחדר, כלומר 'מרשות היחיד ולרשות הרבים', אבל זה היופי של כל העניין, לא?".
-במשך לא מעט שנים, הרבה עיניים נשואות אליך, מחכים לאלבום הבא, לשיר המרגש הבא, ללהיט הבא - האם לפעמים אתה חש שהעול כבד מדי?
"זה בהחלט העול הכי כבד לכתוב את השירים הבאים שלי ולשמור על הישנים שימשיכו להיות בעניין, כלומר מתאימים לרוח הזמן וראויים לקהל. מצד שני זו שמחה גדולה כשזה עובד. עשיתי את האלבום 'אושר אקספרס' משך חמש שנים, והנה אחרי שנה לשימחתי, רוב השירים שבו הפכו להיות חלק מהרפרטואר שאנשים שרים כאן בעולם החדש".
-מה בעיניך באמת נחשב ל"ישראלי"?
"ברגע זה עולה בדעתי שהכי להיות ישראלי זה בעיניי (לטוב ולרע) להביא צ'פחה וחיבוק, ולשיר כמו משוגעים עד שכל העיר תיתעורר".
-מה הם הדברים שאתה באמת אוהב בישראל ומה הם הדברים שפחות?
"על השאלה הזו אני יכול לכתוב טורים שלמים, אז נדלג עליה, כי את הכל אני אוהב פה לפעמים יותר ולפעמים פחות, אבל העיקר שאני עדיין אוהב יותר".
-האם בזמן הכתיבה אתה מרגיש שמשהו "ישראלי" שכזה מתגנב לך לתוך השיר?
"בטח שתמיד משהו ישראלי מתגנב פנימה לשירים שלי, כי איך אמר המשורר? 'האדם הוא תבנית נוף מולדתו'. אז אין מצב שאביט מבעד לזגוגית ולא אראה ישראליות מטריפה, חמה, עדינה, אלימה, קשה, רכה ונפלאה. הכל מתגנב ונמס פנימה, ופתאום שורה כמו 'לילה לא שקט' שנכתבה לזכר חבר שלי מירון ז"ל, שהיה טייס מסוק ונהרג במלחמת יום הכיפורים ב-1973, או 'חום יולי אוגוסט', שורה צבאית אנושית שזוכרת את החייל בשטח, נהיית שם קוד למילחמות שלנו ולא רק לדיווחי החזאי על שינויי מזג האויר".
-שלום חנוך אמר פעם שבסופו של דבר הכל בחיים סובב סביב האהבה, כי זה מה שנשאר לנו אחרי שמכל שאר הדברים אפשר להתייאש.
"נכון שהכל בחיים איכשהו סובב על אהבה, אבל גם ממנה אנחנו אוכלים קש לא פעם. בעיקרון לפעמים התייאשתי קצת אחר הצהריים,אבל בבוקר קמתי דרוך מחדש, כי זה אני. אני רוצה שיתקנו פה עוולות, שיסדרו את האי צדק, ושנזהה ונילחם על הדברים החשובים לנו באמת. אבל להתייאש? אין לנו פריבילגיה כזאת כאן בארץ".
-אם היו מבקשים ממך לכתוב מחדש את ההמנון של מדינת ישראל, באיזו שורה היית מתחיל ובאיזו שורה היית מסיים?
"זו התקלה רצינית, אבל הייתי כותב שוב בהתחלה: 'כל עוד בלבב פנימה'... ומסיים ב'ארץ ציון ירושלים', כי אני לא אתחרה בנפתלי (הרץ אימבר) הגאון".
-חג שמח.
"חג שמח לכולם ושוב תודה על הבחירה".
>> לראיון עם דני סנדרסון מ"כוורת" - "הלהקה הכי ישראלית"
>> לראיון עם שרית חדד - "הזמרת הכי ישראלית"