שבת השיק את "דרך" באירוע שקיים ב"בית היוצר" של אקו"ם בנמל תל אביב, במהלכו ביצע את חמשת שירי ה-EP: "עכשיו את יודעת", "מבין אחרות", "כל שנייה", שיר הנושא "דרך" ו"אף אחד לא רואה" בדואט עם סער בדישי, המבצע המקורי של השיר. על "אף אחד לא רואה", שיר שמדבר על אונס, זכה שבת במהלך האירוע בתעודת הוקרה מטעם המרכז לנפגעות תקיפה מינית.
אני יודע שעשיתי פה דברים שהוצאתי מהלב שלי, דברים שאני מאוד אוהב, שהתחברו למוזיקה שאני עושה", הוא אומר. וזה יצר משהו שאני מאוד מחובר אליו ונהנה ממנו, זה בעיקר. בחרתי להוציא אלבום קצר כי היום אנחנו בעידן שכבר לא משנה אם יש לך האלבום שישה שירים או עשרה, העיקר שתהיה בו האמנות שאתה רוצה לעשות, מה שאתה מאמין בו".
"דרך"
-מה ההבדל בין אביהו של האלבומים הקודמים לאביהו של האלבום הזה?
"הבדל עצום לדעתי. המוזיקה שלי התבגרה. אי אפשר להסביר את זה במונחים מוזיקליים, אבל היא התבגרה, אני מרגיש שהתבגרתי, שהשתניתי בשנתיים האחרונות, אם זה עם בת זוג חדשה שכבר שנתיים ומשהו ביחד, והרבה דברים שגרמו לי לשנות את מי שאני ומה שהייתי, ולטובה. אני מאוד מאוד שמח על זה. האלבום הוא חצי, כי לא רציתי לעשות 'אלבום רוק' שלם מלא, אלא רציתי לעשות אלבום עם נגיעות של רוק. לדעת מה אני מסוגל ומה אני יכול להביא ברוק. אני מרגיש שפשוט התבגרתי".
-מה זה רוק מבחינתך?
"הרבה כסאח, דיסטורשנים, גיטרות, תופים, פיצוצים. משהו שמאוד התחברתי אליו כילד. אפילו הייתי שומע 'אביב גפן והתעויוט' שזה אלבום רוק כסאח מטורף. ואלה דברים שהשפיעו עלי, דברים שהשפיעו לי על הקריירה, כמו שאתה רואה עכשיו עשיתי אלבום רוק. זו ההגדרה שלי לרוק".
"כל שנייה"
-ומבחינת טקסטים, מסרים, אמירות?
"הטקסטים באלבום הזה הרבה יותר בוגרים. אין את הטקסטים הפחות גבוהים שהיו. זה חלק מההתבגרות שלי, הטקסטים, הלחנים, העיבודים, הכוונות, ההגשה. אני מרגיש שברוק אפשר יותר להיפתח מבחינה ווקאלית ומבחינה מוזיקלית, יותר להגיד את מה שיש לך, בצעקות וצרחות אם צריך ובלחש. למשל בשיר 'כל שנייה' יש מסר שהחיים שלנו קצרים, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר וכל שנייה שעוברת לא תחזור. זה אומנם בנאלי ושומעים את זה כל הזמן, אבל רציתי לשיר את השיר הזה כי הוא נכנס לי ללב".
-שיר כמו "אף אחד לא רואה" של סער בדישי שחידשת כאן, יכול לעבוד רק ברוק.
"כן, אי אפשר לעשות אותו פתאום מזרחי. זה טקסט מאוד קשה וכבד, יש מאחוריו הרבה פניות שהגיעו בזמנו לסער בדישי והוא החליט שהוא כותב שיר על הנושא הזה של אונס. זה טקסט קשה ומי שמקשיב למילים - זה כואב. חידשתי את השיר כי אהבתי אותו עוד מ'השיר שלנו' ואמרתי שאם אני כבר עושה רוק, אז בוא נחדש שיר רוק פיור. סער בדישי מאוד התלהב מהרעיון ואמר שבשמחה. הרדיו מחבק את השיר ואני מאושר מזה. אם השיר יעלה את המודעות לנושא אז עשיתי את שלי. המודעות לא גדולה למה שקורה פה במדינה, על מה שמדובר בשיר, לצערי. הסטטיסטיקה היא אחת לשלוש, שזה לא כיף".
"אף אחד לא רואה", עם סער בדישי
-איך הקהל מקבל את השירים האלה בהופעות?
"זה מתחיל בהרמת גבה ואז כן אוהבים וכן מתחברים, בקטע של 'מה, הוא עושה משהו חדש? אה מגניב'. כי רגילים לשמוע זמר מסוים עושה משהו מסוים פתאום קשה לשמוע אותו עושה משהו אחר. ואני אוהב את זה, אוהב את הרמת הגבה הזו, אני מחפש אותה".
-אתה לא חושש לאבד חלק מהקהל?
"יש כאלה שיאהבו ויש כאלה שלא. אני עשיתי מה שישב לי בלב, מה שרציתי להוציא מאוד מאוד, משהו שישב עלי עוד לפני האלבום הראשון. סיכמתי עם עצמי שאעשה את זה באלבום קטן כזה, כניסיון. משהו בבטן שלי אמר לי לעשות את זה. אבל לא אמרתי שאני הולך מעכשיו לעשות רק רוק. רוק זה משהו שאני מאוד מאוד אוהב ולכן אני בטוח שאני אעשה בעתיד עוד אלבומי רוק. אבל בסופו של דבר האהבה הגדולה שלי זה מה שבאתי איתו מהבית, המוזיקה הטורקית האותנטית שעל זה אני חי ואני לא יכול לברוח מזה. הכיף שלי הוא לשלב ביניהם".
"עכשיו את יודעת"
-אז מה הדבר הבא?
"יש כבר שירים לאלבום הבא. הדבר הגדול שכנראה יפתח את האלבום הבא הוא שיר מדהים שאבא שלי הפיק לי מוזיקלית. זה משהו שהוא מאוד אהב ורצה ואני רציתי שנעשה אותו ביחד שהוא יפיק לי אותו בדרך שלו. עשינו את זה ושומעים שם את הנגיעה שלו, של שלומי, שזה משהו שאני אוהב וגאה בו, להיות עם הנגיעות של אבא שלי על הקול שלי".
-דווקא ברוק הקול שלך מזכיר יותר את של אבא שלך.
"אמרו לי שאני מזכיר אותו בתקופה שהוא היה פעם, בתקופה של 'מרגריטה' ו'בגלל הרוח', שם אני מזכיר אותו, אתה צודק, אבל זה לא בכוונה".
-אתה עוד בתקופה שהקריירה מתעצבת, הדיאלוג עם הקהל עוד נבנה.
"נכון, אני רק בתחילת הדרך. אני לא מרגיש כמו מי שהוציא שלושה אלבומים, אלא מרגיש זרעון בתעשייה הזו. אני רוצה להיות בסופו של דבר משהו שעוד לא היה פה, שלא ישוו אותו לשום דבר, משהו חדש, משהו רענן, משהו שעושה דרך, נופל וקם, עובר וסובל ומצליח והכל ביחד. עד שאני אגיע לכיסא של איזה כיף. אני רוצה להתפרנס מהמוזיקה בכבוד, לא רוצה לבנות בניינים, רוצה לאכול מהמוזיקה שלי, זה החלום שלי".
"מבין אחרות"
-מה לגבי הופעות גדולות?
"אין זמר שלא רוצה קיסריה, והיכלים, ולמכור וסולד אאוט. אני עם רגליים על הקרקע. יש לי עוד הרבה עבודה עד שאצליח למלא מקומות כאלה. אם אבא שלי עשה את זה אחרי 20 שנה, מי אני שאני אבוא אחרי שלוש שנים ואעשה את זה. אני עוד לא בשל לדברים האלה. אני אהיה בשל בשנים הקרובות, כשאהיה באמת מוכן לזה".
-אתה מרגיש כוכב, עם כל המעריצות האלה?
"אני לא סובל להרגיש כוכב, אני לא אוהב את זה, זו פיקציה לא אמיתית, זה לא נכון. אם אני הולך לקניון זה קצת בעייתי, מסתכלים עלי ומכירים אותי, אבל לא קופצים עלי ולא קורעים ממני את הבגדים. בהופעות בבתי ספר ומועדונים זה יותר מורגש. אני לא מאמין בלהיות כוכב. זה פיקציה. אני חושב שכוכב צריך לבנות דרך. אבא שלי כוכב. אבא שלי זה מישהו שעבר, שידע מה להיכשל בחיים, ומה זה להצליח, וליפול, ולקום, ולאכול בגט עם גבינה בצהרים כי אין כסף, אבל הוא אוכל כבד אווז בכיף. זה דרך שאתה צריך לעבור עד שיגידו שאתה כוכב. אני רק מתחיל להתפתח".
_g.jpg "אביהו שבת השקה (צילום: צ'ינו פפראצי)")