אלטון ג'ון, אחד האמנים הגדולים בהיסטוריה של הפופ, עלה לבמה ב-20:47 עם ג'קט שחור ועליו הדפס שלו עצמו כאילו יוצא מתוך פסנתר. מתחת לג'קט הוא לובש חולצה כחולה. משקפיו היו כהים, משובצים בראשי התיבות שלו ביהלומים. האיצטדיון הומה בעשרות אלפי מעריציו ואלטון פותח את המופע על הפסנתר וצפוי לבצע את מיטב להיטיו.
לביקורת של עמית סלונים על המופע; וביקורת נוספת, של דרור נחום, מזוית אחרת
פותח את ההופעה ברגל ימין
Funeral for a Friend/Love Lies Bleeding
פתח הופעתו בישראל ברגל ימין עם ביצוע מצוין לשיר הראשון. זוהי היצירה שפותחת את האלבום Goodbye Yellow Brick Road, שמורכבת בעצם משני קטעים. Funeral for a Friend האינסטרומנטלי שנוצר על ידי אלטון כדוגמא למוזיקה שהיה רוצה לשמוע בלוויה שלו ובסופו מתחבר לשיר Love Lies Bleeding. שני השירים לא נכתבו כיצירה אחת אבל התלבשו לו טוב בסולם (ואפשר לשמוע ביצירה הזאת רמז קל לאיך שאקסל רוז הושפע מאלטון בכתיבת שיר מתפתל כמו "גשם נובמבר"). הלהקה שאיתו מגבה אותו ברוקנ'רול נהדר לפי הספר. הסאונד באיצטדיון מצויין ומסכי הענק נותנים תמונה טובה. הקהל אוהב אותו מאוד כבר מההתחלה.
Saturday Night's Alright for Fighting
אלטון ממשיך כמצופה עם עוד שיר מהאלבום "Goodbye Yellow Brick Road" משנת 1973, שמככב במופע עם נוכחות של 5 שירים. זהו אחד משירי הרוק המכוסחים יותר של אלטון, (שמזכיר את "סוכר חום" של הרולינג סטונס ואף זכה לגרסאות כיסוי של להקות כמו "המי" ו"קווין"), שנותן רוקנ'רול מצויין, טוב כמו פעם. על המסך הענק שמאחורי הבמה ציור של גולגולת ענקית מלווה את השיר ומעבריה צבעים פסיכודליים. חלק מהקהל קם לרקוד.
"הם לא יעצרו אותי מלבוא לכאן"
בסיום השיר פונה אלטון לקהל ואומר: "שלום, אנחנו שמחים להיות כאן. הם לא יעצרו אותי מלבוא לכאן".
הקהל מריע בעוצמה, ואלטון ממשיך: "התפקיד של המוזיקאים זה להפיץ אהבה. אנחנו לא בוחרים בפינצטה איזה מצפון נשרת ואיזה לא. באנו הנה למען המוזיקה". בסוף הדברים עובר אלטון לבצע את השיר "Levon", כמתוכנן.
Levon
בשלב הזה במופע מתמקד אלטון בשלושה שירים מאלבומו משנת 1971 " Madman Across the Water". הראשון מהם הוא הבלדה Levon. ברני טופין שותפו ליצירה של אלטון סיפר שהשיר נכתב על ליבון הלם הזמר והמתופף של "דה בנד", שהם העריצו. בסוף השיר נותן אלטון סולו רוקנרול על הפסנתר, שהוא גם מהנה וגם איכותי. הפסנתר שלו בצד הבמה, לא מסתיר את ההרכב שכולל שני גיטריסטים, בסיסט, מתופף, פרקשניסט וקלידן בנוסף לפסנתר שלו.
ואז מגיע Madman Across the Water - שיר הנושא מאלבומו הרביעי אך האיכותי של אלטון שהיה גם האלבום הכי כושל מסחרית של אלטון באנגליה. לא סתם השיר הזה והאלבום הזה מקבלים מקום של כבוד במופע של אלטון בגלל היותו גם המפגש הראשון עם הגיטריסט דייבי ג'ונסטון שמנהל מוזיקלית את המופע וניגן עם אלטון ביותר מ - 2000 קונצרטים.
מקצוען שבא לתת עבודה, לתת קונצרט
למרות שרוב הקהל לא מתחבר לשיר הזה, בביצוע שלו ברור שאלטון בא לתת כאן עבודה, בא לתת קונצרט. מקצוען אמיתי. הוא בן 63 ועדיין שר טוב, מנגן מעולה ונותן בינתיים הופעה שנעים להאזין לה. בחלק הראשון של ההופעה הוא מופיע עם קטעי נגינה ארוכים והשפעות של ג'אז ורוק מתקדם. הקהל מפרגן לו אבל עדיין לא מתמוטט עליו.
והנה, את השיר הבא מקדיש אלטון לכל הבנות בקהל. זהו Tiny Dancer - השיר השלישי מהאלבום "Madman Across the Water", שנכתב על הרקדנית מקסין פיבלמן אשתו של טופין שנמשך יותר מ-6 דקות היה אחד מלהיטים הרדיו הארוכים בהיסטוריה (חובבי הרוק האלטרנטיבי מזהים את השיר עם ג'ון פרושיאנטה מהצ'ילי פפרז שנהג לבצע אותו בהופעות). בסיום הנאמבר אלטון מודה לקהל, קם מהפסנתר ומניף ידיים.
אחריו הוא הוא עובר ל-Philadelphia Freedom - להיט גדול מ-1975 שמופיע באחד מהאלבומים המוצלחים ביותר של אלטון Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy. השיר נכתב עבור חברתו של ג'ון בילי ג'ין קינג וקבוצת הטניס של פילדלפיה.
עכשיו אלטון עובר ל-Goodbye Yellow Brick Road - אחרי השיא של Tiny dancer מגיע שיר הנושא של אותו אלבום. זהו כמובן אחד מלהיטיו הגדולים, הקהל מתעורר בבת אחת, מניף באוויר סטיקלייטים ירוקים שחולקו מראש. פתאום ההופעה הופכת לכיף גדול.
Daniel
מכונת הלהיטים לא עוצרת בשלב הזה. עכשיו תורו של "דניאל" מ-1973. השיר שעוסק בצלקות הנפשיות של מלחמת ויאטנם עם שורות כמו : your eyes have died / but you see more than I / do you still feel the pai / of the scars that won't heal?".
אחד מרגעי השיר של המופע: "Rocket Man"
Rocket Man
ומצעד בלדות הענק של הסבנטיז ממשיך עם Rocket Man מ1972 , עוד שיר במסורת Space Oddity על האסטרונאוט שנשלח הרחק אל הלא נודע (במסגרת אלבום המחווה מ1991 לאלטון וטופין "שני חדרים" בלט הביצוע של קייט בוש לשיר). "רוקט מן" זוכה בהופעה לביצוע ארוך במיוחד עם סולו פסנתר משובח וליווי עוצמתי של הנגנים. על המסך מאחורה מרצדים כוכבים ופלמינגו ורודים. השירמסתיים עם סולו גיטרה ופסנתר שהוא חגיגה לאוהבי רוקנרול. זה בהחלט אחד מרגעי השיא במופע. הקהל קם ומריע.
I Guess That's Why They Call It the Blues
הלהיט המשמעותי ביותר של אלטון באייטיז מתוך האלבום "Too Low For Zero", שהיה גם אלבום הקאמבק של אלטון עם ברני טופין ועם הקליפ שחשף באחת הפעמים הבודדות את אלטון ללא סימן ההיכר שלו - משקפיו.
קודם הוא מלהיב, ואז הוא מרגש
בשיר הזה אלטון מלהיב את הקהל, ומיד אחר כך הוא פונה לרגש אותו בשיר הבא: Sacrifice - הלהיט מ-1989 על התפוררות נישואים שנחשב על ידי טופין כאחד הטובים שכתבו ביחד. נודע גם בגרסה של שינאיד אוקנור לשיר. האזינו בקישור לביצוע עם הדייר סטרייט ואריק קלפטון.
בסיום השיר אלטון נותן קטע נגינה ארוך בפסנתר שהולך ומתגבר עד שמגיע לשיר הבא. כל ההרכב מצטרף לסשן של רוקנרול עשוי היטב: Take Me to the Pilot - משיריו הראשונים של אלטון, רוק סבנטיז חמים. באופן משעשע Your Song שכמובן נגיע אליו בהמשך היה ה- B SIDE של Take Me to The Pilot כלומר רצועת הבונוס הפחות מסחרית של התקליטון המיועד והרדיו שחשב אחרת החליף את היוצרות.
את השיר הבא מקדיש אלטון לכל האוהבים שיושבים בקהל "עם ידיים משולבות האחת בשנייה", לדבריו. זוהי הבלדה הרומנטית Something About the Way You Look Tonight - הנציגות היחידה במופע לאלטון ג'ון של הניינטיז או לאלטון המאוחר בכלל. השיר יצא ב97 והוקדש לורצ'סה שמת באותו השנה.
המתופף איתו עוד מ-1969, מיתולוגיה מהלכת
בשלב זה מציג אלטון את חברי הלהקה ביניהם המתופף שמנגן איתו עוד משנת 1969 ועובר לרגש איצטדיון שלם עם: Don't Let the Sun Go Down on Me - מתוך האלבום "Caribou" מ-74' עם קולות של הביץ' בויז בגרסה המקורית. השיר חזר להיות להיט ענק בתחילת הניינטיז כשהוא הוקלט בלייב בדואט עם ג'ורג' מייקל והכנסות הענק ממנו נתרמו לארגוני צדקה שונים.
עכשיו כולם כולם מתרגשים באמת עם: Sorry Seems to Be the Hardest Word - המנון ענק ואחד מהשירים הבודדים שאלטון ג'ון כתב להם את המילים ביחד עם הלחן כשברני טופין השלים את הטקסט . מתוך האלבום Blue Moves שיצא ב-1976.
העונג השמאלצי של "נר ברוח"
בתום השיר אלטון קם והקהל מוחא כפיים, הוא מודה לקהל וסוחף אותו לשירה משותפת של Candle in the Wind - אחד מרגעי השמאלץ הקשים (אך המענגים את מרבית הקהל) בקריירה של אלטון. נכתב ב- 1973 על מרלין מונרו ("להתראות נורמה ג'ין"). ב-1997 הפך בגרסה חדשה לשיר זכרון לנסיכה דיאנה ("להתראות שושנה אנגלית"), שאי אפשר היה להמלט ממנו ברשתות השידור בעולם.
זהו אכן אחד מרגעי השיא המרגשים של המופע, שיר שאלטון מבצע רק עם הפסנתר והקהל. הוא מצליח לרגש ולייצר קיטש מצויין. בסוף השיר ההרכב חוזר איתו לרוקנרול עם: Sad Songs (Say So Much - עוד שיר מהאייטיז שמצא את דרכו להופעה של אלטון. השיר מדבר על הצורך להאזין לאיזה בלוז טוב ועצוב כשאתה בדכאון.
השיר הבא הוא Bennie and the Jets - שנכתב כסאטירה על סצנת המוזיקה בתחילת הסבנטיז. "בני והג'טס" הם להקה דמיונית ואלטון ג'ון הוא המעריץ שלהם (אקסל רוז, מעריץ ידוע של אלטון צוטט באיזה שהוא ראיון שהשיר השפיע עליו להיות זמר ואפילו הביסטי בויז הקליטו גרסה משלהם לשיר).
אחריו אלטון חוזר להרקיד את הקהל עם: The Bitch Is Back - הרוק והגלאם של אלטון של תחילת הדרך, רוקנ'רול לדיוות שמצא את יעודו כשטינה טרנר הקליטה אותו ב-78'.
רוקנ'רול במיטבו
מכאן הוא ממשיך ישר ללהיט הענק הבא, שהוא כידוע רוקנרול ותיק במיטבו: I'm Still Standing - להיט החזרה הגדול של אלטון בשנות השמונים. שיר ההשרדות שהביא אותו לפסגת המצעדים גם בארה"ב וגם באנגליה.
השיר הזה בהחלט מצליח להרים את הקהל. לא קל להרקיד איצטדיון שלם כשאתה מאחורי פסנתר. אבל אלטון מצליח. להיט רודף להיט ועכשיו כבר כל האיצטדיון על הרגליים, רוקד ושר ב Crocodile Rock - השיר שחותם את המופע לפני ההדרנים, רוקנ'רול נוסטלגי שעורג לשנות החמישים ולשירים כמו "ספידי גונזלס" וחבל שהתנינים מהחבובות של ג'ים הנסון לא הגיעו גם
לאחר הביצוע המקפיץ ללהיט זה אלטון ג'ון יורד מהבמה. הקהל מריע בטירוף ומצפה להדרן. ואחרי כמה דקות הוא חוזר ל-Circle of Life, ההדרן הראשון. זהו שיר הנושא של "מלך האריות" של דיסני מ-1994 שהקליפ שלו כולל קטעי וידאו מהסרט. בטקס האוסקר אלטון התמודד כנגד עצמו עם שירים נוספים מהסרט ובסוף זכה עם Can You Feel the Love Tonight.
ההדרן האחרון, השיר הכי גדול
אחריו מגיע Your Song, ההדרן האחרון והסופי עם הקלאסיקה ששום סוף שבוע רגוע לא רגוע בלעדיו. השיר היפה הזה מתוך אלבומו השני של אלטון ב-1970. אלטון מסיים את המופע עם הלהיט הכי גדול שלו, מודה לקהל ויורד. הקהל יוצא וזיקוקים מאירים דרכו החוצה במופע מרהיב.
אלטון ג'ון נחת בישראל היום (חמישי) סמוך לשעה 15:00 במטוס פרטי, והופיע באיצטדיון רמת-גן את הופעתו השלישית בישראל, אחרי פארק הירקון ב-1993 והיכל התרבות בתל אביב ב-1979. בסיום המופע נסע אלטון מיד לשדה התעופה, שם עלה על מטוסו הפרטי וסמוך לחצות הלילה המריא ליעד הבא. המופע התקיים בחסות בנק דיסקונט.
>> לביקורת של עמית סלונים על המופע; וביקורת נוספת, של דרור נחום, מזוית אחרת