כבר יותר מעשור שמדברים על מותה ההולך וקרב של תעשיית המוזיקה כ"תעשייה". מאז שחברת "אפל" השיקה את מכשיר האייפוד הראשון בשנת 2001, מאז שהפס הרחב נכנס לכל בית ומוזיקה בחינם החלה לזרום לכל מחשב, מאז שהפיארטים בהתחלה והאינטרנט בהמשך צמצמו משמעותית את מכירות הדיסקים (כן, ילדים, היה פעם דבר כזה).
המגזין "ביזנס אינסיידר" בדק מהן הדרכים הנפוצות ביותר בהן כוכבי הפופ עושים את הכסף שלהם, בעידן שבו הקהל כמעט ולא רוכש את המוזיקה שלו בכסף. בבסיס הבדיקה הדברים שארה השבוע לילי אלן, זמרת הפופ הבריטית, שהוציאה לאחרונה אלבום חדש, וטענה בראיון למגזין "ביט" שגיטריסטים שאפתניים וזמרי פופ בתחילת דרכם, עדיף שיאפסנו את החלומות שלהם וימצאו עבודה נורמלית.
"כולם מניחים שעשיתי מיליונים משיר לפרסומת, כשלמעשה עשיתי רק 13 וחצי אלף דולר", אמרה לילי אלן, על הקאבר שלה לשיר "Somewhere Only We Know" של להקת "קין", שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי ושודר חזק ברדיו, במקביל לכיכובו בפרסומת לרשת בתי הכולבו הבריטית "John Lewis" ששודרה בטלוויזיה בחג המולד, והציגה סיפור אהבה באנימציה בין דוב לארנבת.
_c.jpg "בריטס 2014: ביונסה (צילום: Ian Gavan, GettyImages IL)")
אלן, שלקחה הפסקה של ארבע שנים ממוזיקה כדי לגדל את ילדיה, אומרת שבעידן הנוכחי כוכבי פופ עושים את רוב הכסף שלהם מלהופיע לטקסי פרסים ואירועים של מותגים. "ישכל מיני השקות של משקאות בבתי מלון, דברים חסרי טעם. וכולנו מגיעים כי משלמים לנו כדי להיות שם. כמה משלמים? בין 4,200 דולר ל-170 אלף דולר לאירוע. עכשיו, כשאנשים לא קונים מוזיקה, אנחנו צריכים למצוא הכנסות אחרות. זה לא משהו שבאמת הוצע לי. אבל יכול להיות שיציעו. לא שיערתי עד כמה תעשיית המוזיקה התדרדרה באותן ארבע שנים שהייתי בחוץ".
האם אלן צודקת? בשביל זה צריך לבדוק את ההכנסות של תעשיית הבידור - מוזיקה, סרטים, משחקי מחשב. חברת "Entertainment Retailers Association" שבודקת את ההכנסות ממוצרי תרבות פופולריים בבריטניה גורסת שהמוצר הנמכר ביותר בשנת 2013 היה משחק הוידיאו "Grand Auto V" שמכר 3 מיליון ו-670 אלף עותקים. ואחריו הדיוי.די של סרט הג'יימס בונד "Skyfall" שמכר 2.96 מיליון עותקים. רק במקום התשיעי נמצא מוצר מוזיקלי - אוסף הלהיטים "Now That’s What I Call Music! 86". ב-טופ 20 של המכירות יש רק עוד מוצר מוזיקלי אחד - האוסף שקדם לו, "Now That’s What I Call Music! 85".
רק לפני עשור, אלבומים של אמנים כמו דיידו, קולדפליי וג'יימס בלאנט נמכרו בבריטניה במעל ל-3 מיליון עותקים. ומי שחושב שהעלייה במכירות של מוזיקה בפורמטים דיגיטליים תפצה במשהו על מכירת אלבומים פיזיים, טועה. מכירות המוזיקה מכל הסוגים (אלבומים, סינגלים, פיזי, דיגיטלי) בבריטניה בשנה האחרונה, עמדו על 1.77 מיליארד דולר - חצי אחוז פחות מבשנה שעברה, ושבעה אחוזים פחות מלפני 3 שנים.
אפילו המלכה הנוכחית של עולם הפופ, ביונסה, שמרוויחה הרבה יותר מלילי אלן, מתלוננת על המכירות באלבום האחרון שלה כששרה: "הנשמה לא למכירה, בטח לא ארוויח מזה, שיהיה. צריכה לעבוד מתשע עד חמש כדי לשרוד" (ממש מסכנה). אבל ביונסה היא מהאמנים שמופיעים באיצטדיונים גדולים, בעידן שבו ההופעות הן הדרך המרכזית של אמנים לעשות כסף. ה"ביזנס אינסיידר" טוען שהמיתון העולמי נגמר, ולכן מחירי הכרטיסים להופעות הגדולות של אמנים כמו ה"רולינג סטונס" ואלטון ג'ון נמצאים בזמן האחרון בעלייה, וכוכבי איצטדיונים חדשים נכנסים לשוק, כמו "וואן דיירקשן".
גם תחום המרצ'נדייז משגשג. ימי כובע הבייסבול של ה"רולינג סטונס" אולי נגמרו, אבל לטיילור סוויפט יש שלושה סוגי בושם על שמה. וריטה אורה, שהוציאה רק אלבום אחד עד היום, כבר מוכרת קו אופנה משלה עם מכנסיים, תכשיטים ואיפור. או כמו שאומר סוכן אמנים: "עבור זמרי פופ רבים המוזיקה עצמה היא רק נדבך אחד מסך המכירות של המוצרים שהם מייצרים. ובכך כבר מזמן הגבולות התרחבו. פארל וויליאמס ודאפט פאנק לא רק הביאו ב-2013 את הלהיט הגדול מכולם "Get Lucky", עם הצלחתו הם השיקו מותג קונדומים בשם "Get Lucky".
