איזו דרמה, איזו התרגשות, כמה חגיגיות. ישראל חוגגת 72 ואנחנו פה בשביל להרים לה עם השירים הכי הכי יפים שלה. אז נכון שבדרך כלל אנחנו רגילים לשמוע את השירים הרלו ברדיו, בנסיעה בין ענני עשן המנגלים, אך הפעם אנחנו ממליצים לפתוח את החלונות, ולשיר עם השכנים את השירים הכי יפים שלנו. ובמיוחד בשביל זה קבלו פס-קול קטן, בכחול-לבן, והוסיפו את הבחירות שלכם. שיהיה במזל טוב, ישראל.
עדנה לב ויהורם גאון
מקום עשירי:
"הדגל שלי" - עדנה לב
נכון, מדובר בשיר ילדים. אבל שיר ילדים מגניב. נכון, מדובר בעדנה לב. אבל זו עדנה לב שכיף לזכור ולשיר איתה. הטקסט הוא יורם טהרלבי קלאסי. את הלחן יצרה (הפתעה הפתעה) אילנה אביטל. ועכשיו כולם יחד: הדגל שלי הוא כחול ולבן, אתמול היום וגם מחר, הדגל שלי הוא כחול ולבן, כמו הים והמדבר".
מקום תשיעי:
"שלום לך ארץ נהדרת" ו"עוד לא אהבתי די" - יהורם גאון
כל מי שמכיר ואוהב את יהורם גאון מתקשה להפריד בין צמד הלהיטים האלה שלו. כתף אל כתף הם יצאו יחד ב-77' ומאז מככבים זה לצד זה, משלימים איש את רעהו. "עוד לא אהבתי די", שיצרה נעמי שמר הפך כבר לפני שנים לריקוד הורה סוער, בעוד "שלום לך ארץ נהדרת" (המקור הוא על ניו אורלינס) הוא כבר מזמן המנון ליוצאים ולחוזרים מחו"ל, ונותן לנו תקווה לימים טובים מלאי חוויות וטיולים, אחרי שהקורונה תעבור.
מקום שמיני:
"שיר סתיו" - אריק לביא
אצל אריק לביא, שניצב כאן לצד עריסת הרוק הישראלי, עם הגיטרה של יצחק קלפטר בשנת 1971, כל הנחלים הולכים לים. אצלו, כמו שכתב עמוס קינן, המדינה היא היסטוריה מתמשכת. כשהעצים לובשים ירוק, הוא לובש ג'ינס וכובע. רוצים לדעת למה? כובע. לא ברור איך מכל הרפרטואר המרשים של לביא דווקא השיר הזה, עם הלחן הנדיר של יוחנן זראי, שרד את גלגל"צ, אבל הוא הפסקול המושלם ליום העצמאות.
מקום שביעי:
"הורה ממטרה" - שושנה דמארי
השיר הזה, אמר פעם דורון נשר, הוא כמוסה מרוכזת של המפעל הציוני כולו. אמר – וצדק! עורקי המים מגיעים לנגב הצחיח בקו ירקון-נגב משנות ה-50' (עוד לפני המוביל הארצי) ומפריחים את השממה. יחיאל מוהר כתב את זה, משה וילנסקי הלחין, והגיש לשושנה דמארי עם זר כלניות. כולם מוזמנים למעגל ההורה בחצר.
מקום שישי:
"הורה היאחזות" - כוורת
יוצאי להקת הנח"ל ובראשם דני סנדרסון, שהקימו את להקת כוורת, רצו לצחוק על כור מחצבתם ושינו קצת את האקורדים וכמובן את המילים של השיר המקורי, שכתב יחיאל מוהר, הלחין דובי זלצר וביצעו הנח"ל. התוצאה היא ערבוביה כל-ישראלית של צבא, רוקנ'רול, חקלאות וחיקויים של אריק. לא איינשטיין, שרון.
מקום חמישי:
"שיר לשלום" - להקת הנח"ל / קאסט "הלהקה"
אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי "גנדי" ז"ל לא הסכים שישירו את השיר הזה בתחומי הפייקוד שלו, אבל בואו נתערב שגם הוא לא יכול היה להתחמק מהביצוע שחותם את הסרט "הלהקה" ומככב בכל שנה בטלוויזיה, באותה שגרתיות שבה דן כנר מנחה את טקס הדלקת המשואות בהר הרצל. שיר לשלום של יעקב רוטבליט ויאיר רוזנבלום הוא כבר חלק בלתי נפרד מהחג הזה.
הגשש החיוור ולהקת חיל התותחנים
מקום רביעי:
"יש לי יום יום חג" - הגשש החיוור
תרועת הפסטיבלים לא תעלם. מקסימום תאלם. ואז ילבלבו שירי אהבתנו. בתחילת דרכם של "הגשש החיוור" נעמי שמר לא רצתה לכתוב ללהקה עם שם כל כך מוזר. בסופו של דבר יצאו מהחיבור ביניהם מטעמים. המפורסם שבהם היה "לו יהי", כמובן, והשני הוא השיר הזה, שתמיד מעלה חיוך על השפתיים, ועדיף חיוך רחב עם רווח בין השיניים כמו של שייק'ה לוי.
מקום שלישי:
"פרחים בקנה" - להקת חיל התותחנים
שנה אחרי שנה מדינה שלמה מזמזמת את הלהיט הענק הזה שכתב דודו ברק והלחין אפי נצר, ושואלת את עצמה "בואנ'ה, מי זאת שרה?". אז קוראים לה יהודית שוורץ, והיא היתה הכוכבת של להקת חיל התותחנים כשיוני רכטר היה שם הקלידן. שנה אחרי שנה הפרחים בקנה, הבנות בצריח, ואנחנו עדיין מחכים שייתם הקרב האחרון והחיילים ישובו לעיר בעם רב.
סקסטה ולהקת חיל האוויר
מקום שני:
"נולדתי לשלום" - סקסטה
ניסו להחדיר לנו כאן את "בלב אחד" ("סאלאם עליכום") של חדווה עמרני, אבל בסוף החלטנו לוותר זמנית על הדיסקו וללכת עם קלאסיקת הפופ הזו שכתב והלחין עוזי חיטמן. בנות "סקסטה" בשיאן, פסטיבל הזמר והפזמון (שבו ניצח "הללויה"), וה"אה אה אה אה אה" הזה שמגיע בכניסה לפזמון יוצרים יחד המנון מושלם.
מקום ראשון:
"תמיד עולה המנגינה" - להקת חיל האויר
נכון שבכל פעם שאנחנו שומעים אותו מיד קופץ לנו לראש הטקסט הבלתי נשכח של יעקב טרנר על מוזיאון חיל האוויר בחצרים, אבל אין, פשוט אין על ה"לה לה לה לה לה לה לה לה לה" של הבנות מלהקת חיל האוויר. ונכון שהטקסט של יורם טהרלב הוא בדיוק השחצנות שבין 67' ל-73' ("הרווח הקטן שבין הנילוס והפרת"), אבל הלחן הסופר-קטצ'י של יאיר רוזנבלום הוא פיסת פופ טהורה ונצחית. לתפארת מדינת חיל האוויר ומ.ק. 22.
בחירת הקהל:
"בואי נעשה לנו חג" - יגאל בשן
זהו ללא ספק אחד השירים הכי משמחים ביום העצמאות ובכלל בחגי ישראל. יגאל בשן, אליל פופ וזמר גדול בשנות ה-70', שר כאן ברוב חן על העיר שיצאה העירה ועל הטקסים בטלוויזיה, הדגל, התותח והחצוצרה, כשבין כל אלה הבחורה עם העור המקסים. כמוסה נעימה של ישראל תמימה, נוסטלגית, אולי אפילו מדומיינת, עם חיבור מוזיקלי מלבב בין רוקנ'רול רך וגיטרה חשמלית, פופ, חליל עברי וקצב של הורה. איזה כיף.