בואו נתחיל באמת אחת פשוטה – אנחנו נוהגים לשפוט את הסלבס שלנו כמו שאנחנו שופטים את עצמנו. יש אלמנט אחד שתמיד נמצא בפרונט: חיצוניות, חיצוניות ואף פעם לא יזיק לדבר על האאוטפיט. אם חשבנו פעם שהשיפוט השטחי מופנה ברובו לתחומים בהם החיצוניות היא מהות העבודה – דוגמניות, שחקניות קולנוע ומשפחת קרדישאן על שלל ענפיה, גם תעשיית המוזיקה לא באמת מקבלת נשים שמנות, מוכשרות ככל שיהיו. כשאני כותב שמנות אני מתכוון לנשים בעלות מבנה גוף ממוצע שלא טורחות להרעיב את עצמן בין אלבומים, ולתת להן את האפשרות להרגיש נוח בעור שלהן. ״היי שמנמונת! בא לך לרקוד?״ לא.

המילה ״נו!״ היא גם האירוע המחולל שגרם לי לכתוב את הטור, מייגן טריינור והקליפ ללהיט הסופר מוצדק שלה "No" היו אמורים לגרום השבוע לאי נוחות אצל כל אדם שלא מחזיק בנוסחת הפלא של 90-60-90. להזכיר, רק לפני שנתיים התפרסמה טריינור בת ה-22 עם המגה להיט אותו כתבה -"All About That Bass" - שיר שכולו כבוד ל-doo wop השחור ובעיקר הרמה גדולה לכל הנשים שיש להן קצת ״בס״ בגוף. המסר היה פשוט: ״כפרה, אני לא מידה 36 אבל יש לי תחת משגע שרק היית חולם למשש״ (משהו כזה). בקליפ לשיר מנענעת טריינור כשלצידה בחורות במידותיה וגם בחור אחד, גיי עב בשר וכולם שמחים להם ויופי טופי וקנטאקי פרייד צ׳יקן.

לא חלפו להן שנתיים ומייגן חזרה עם עוד המנון שפונה לנשים, על המוקד הפעם - גברים שלא מבינים את המילה ״לא״ כתשובה וממשיכים לנסות להתחיל איתך בקלאב גם כשברור שממש לא בא לך. אם היה חשש כלשהו שטריינור תיזכר כוואן-היט וונדרוומן, השיר הזה בדרך להוכיח אחרת (הוא כרגע בדרכו הדי ודאית למקום ראשון באמריקה ובאנגליה בו״ז). אז למה לכל הרוחות הסכימה טריינור להשתתף בקליפ כל כך איום?

עמוד האמן של טריינור ב-vevo לא מספר מי ביים את הקליפ המדובר אבל אני רוצה לחשוב שמדובר בנהג משאית שבמקרה עבר ליד הסט ולא במישהו שמביים לפרנסתו. אם מתייחסים לקליפ בתור הומאז׳ לפופ הנשי של תחילת שנות האלפיים – בריטני עם "Stronger", אליה עם "Try Again", כל קליפ של דסטניז צ׳יילד והרשימה עוד ארוכה – הקליפ עוד עשוי לעבור כחמוד. טריינור נמצאת בהאנגר נטוש ואיתה גם חברותיה הרקדניות השריריות, מידי פעם אנחנו חותכים ללוקיישנים לא ברורים בהם התלבושות שלה מתחלפות. איזה תלבושות אתם שואלים? כאלה שלא יגרו לכם לשים לכך שהיא, אהמ, מלאה. בסצנה המובילה היא מכוסה במה שנדמה כווילון במה כסוף שהושאל מבית הספר למשחק של ענת ברזילי, באחרות היא בתלבושת אדומה "לוהטת" שכולה מחווה לארית׳ה פרנקלין (הרי גם היא שמנה) ובסצנה אחת, כזאת שראוי היה לו הייתה נשארת על רצפת חדר העריכה היא לבושה בחזיית פוש אפ, רשת דייגים שחורה ורגליים של רקדניות אחרות שמסתירות לה את הבטן ומשאירות אותה כראש צף בחלל. כן, מישהו החליט שאפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – נעשה לך קליפ מגניב של ריקודים אבל את תשבי בצד בובה, תני לרזות לנענע את הישבן.

 

אז כן, זה לא שגיליתי לכם את באר יעקב וכנראה שהייתם מבחינים בכך לבד אבל האם שמתם לב שלאחרונה זמרות מלאות מאבדות את גופן? קחו את קלי קלרקסון כדוגמה, מי שהייתה הזוכה הראשונה של ״אמריקן איידול״ והביאה גאווה גדולה במיוחד במדינת המוצא שלה, טקסס, מהמקומות עם אחוז השמנים הגבוה ביותר בארה״ב. אחרי הצליחה מסחרית גדולה, היא נכנסה להריון שלאחריו לא הצליחה לחזור לגזרת בה החזיקה בתחילת שנות העשרים, ונשארה רחמנא לצלן – יפה, עגולה וגאה בזה. בחברת התקליטים שלה פחות התלהבו מהרעיון, ולאורך כל מסע הקידום לאלבומה האחרון "Piece by Piece", הגוף של קלרקסון כמעט ולא נראה. לאורך קליפים רבים קיבלנו המוני שוטים של פנים שמחות/כועסות/מעצימות או כל הבעה שהיא הצליחה לגייס מהרפרטואר. ריקודים? את זה נשאיר לנשים בלי טליה. אגב, קלרקסון היום בעיצומו של הריון שני ולכן חברת התקליטים שיחררה לה קצת חבל ומאפשרת לה להצטלם בגוף מלא, הרי עכשיו יש תירוץ. 

קלי קלרקסון (צילום: אימג'בנק/GettyImages, getty images)
עוד אחת עם ראש צף. קלי קלרקסון | צילום: אימג'בנק/GettyImages, getty images

לא רק במיינסטרים נתקלים בשמנופביה נשית – גם יקירת ההיפסטרים הבריטית לפסלי, נמצאת ממש על סף רתיחה מקודמת בתקשורת רק כפנים יפות. כן, גם ללפסלי יש גוף אבל אין טעם שתביטו בו, הוא לא מושלם כמו השירים שלה. רוצים לבדוק אותי? היכנסו לגוגל הקרוב למקום מגוריכם ובדקו כמה מתוך התמונות של לפסלי (אלה הרשמיות) מציגות אותה מכף רגל ועד ראש ובכמה מהן היא פשוט כתפיים וראש? התוצאות הפתיעו גם אותי.


אתם צודקים, לא התייחסתי לאדל, האישה שנושאת על קולה, חיוכה והסלולרי המיושן שלה תעשייה שלמה. אדל פרצה לחיינו כבחורה מלאה וזה גם היה חלק מהקסם שבה, היא לא רקדה בקליפים שלה אבל לכו תרקדו אתם לצלילי "Someone Like You". בימים בהם איימי ווינהאוס (הי״ד) כבשה את כולנו בזכות תדמית של "אוכלת מה שבא לי", חברת התקליטים נהנתה מהמראה הממוצע של אדל אטקינס והסכימה להציג מישהי עם קול אמיתי וגזרה תואמת. השנים חלפו ואדל הפכה מעוד זמרת טובה לזאת עם האלבומים ״19״ ו-״21״ וחדלה להיות אדם מן הישוב. והנה עם חזרתה לחיינו עם ״25״ אדל היא כבר לא בחורה שמנה, אפילו לא מלאה, אדל הורידה כמעט שלושים קילו. אז זהו, נשארנו עם סוזן בויל בגזרת הנשים המלאות שיכולה להציל אותנו. בהצלחה לכולנו.