בשנות השמונים היתה סי היימן זמרת המחאה מספר 1 בישראל. אלבומה הראשון "סי היימן ולהקה מקומית" יצא בשנת 1987 וכלל שירים מתריסים שהתייחסו למלחמת לבנון. בגיל 27 שרה ביתו של מלחין שירי ארץ ישראל נחום (נחצ'ה) היימן שירי מחאה כמו "מתל אביב לביירות" וכאלה שהיה בהם פנימיזם בועט כמו "אהבתי אותך אז" ("נשים רגילות לחכות לגברים אחרי מלחמות, אין לי זמן לחכות לך... אין לי כוח לעוד מלחמה, סך הכל אני רוצה משפחה") וכמובן הלהיט הגדול "גיבור גדול" ("מלחמות, כבר לא קורות בחורף, אפילו לנו קצת קר בשביל לשנוא / מלחמות, כבר לא קורות בחורף, אפילו לנו קצת קר בשביל לכבוש".
היימן, שכתבה והלחינה כמעט את כל שיריה, סיפרה אז בתמימות ובכנות שמדובר בהתרסה כלפי חבר לשעבר, טייס, שהחליט לעזוב אותה לטובת הצבא. אבל כבתו של מלחין שירי ארץ ישראל, שפורצת לפתע לרדיו עם רוק נשי בוטה ומלא באמת, כאב וזעקה, תיארה אותה העיתונות הישראלית כרוקרית פמיניסטית חזקה, כ"טום בוי" (אישה-ילד), ואף כפאם פאטאל המשתמשת בכוחה המיני מול הגברים.
התיוג השני של היימן היה של זמרת מחאה שמאלנית, שמהווה שופר מוזיקלי למחאת השמאל הישראלי נגד הכיבוש בלבנון ונגד דיכוי האינתיפאדה, שפרצה בסוף אותה שנה (דצמבר 87'). התיוג הזה התגבר באלבומה השני של היימן שיצא בשנת 1989. בעקבות האינתיפאדה כתבה היימן ושרה את "יורים ובוכים" שיצא לרדיו במרץ 88' ונפסל לשידור בגלי צה"ל ואת "גראפיטי תל אביב 89'"
היימן צעקה אז את מה שבער לה בבטן ובהמשך עברה לאג'נדה חברתית יותר, ודיברה על גזענות בתוך החברה הישראלית כלפי מזרחים וערביי ישראל ועל הצביעות של השמאל והקיבוצים. היא נתפסה כזמרת "שוליים", "אלטרנטיבית", עם אפיל לוחמני ומרדני שהסתדר עם המאבק על חופש הביטוי בתקופת הרחקת התקשורת מהשטחים והיימן הפכה כמעט בין לילה לגיבורה הגדולה של השמאל, לנושאת דגל, לעיתים באופן מוגזם, מעבר למה שהיא עצמה התכוונה.
אבל היימן לא ויתרה, וחזרה אחורה אל השורשים. באותו אלבום שני היא הוציאה ביצוע משלה ל"כמו צמח בר", אחד השירים הכי מפורסמים שהלחין אביה נחצ'ה היימן, שהתפרסם בביצוע של חוה אלברשטיין. הביצוע שלה נכנס גם הוא לפנתיאון, משום ששוב היא הצליחה להביא בו את עצמה בצורה מושלמת ואמיתית, צודקת, לא מתפשרת, דרמטית ומרגשת. "היו אנשים שאמרו לי 'אני רוצה לקנות את התקליט בגלל 'צמח בר' אבל אני לא אקנה אותו בגלל 'יורים ובוכים'", סיפרה פעם, ובכך תיארה למעשה את סיפור הקריירה שלה באותן שנים.
לאחרונה חזרה היימן שוב אחורה אל פאר היצירה של אביה וחידשה את השיר "החול יזכור", שיר אבל מנחם שנכתב על ידי המשורר נתן יונתן אחרי נפילת בנו ליאור. גם השיר הזה מוכר בביצוע מוקדם של חוה אלברשטיין.
"השירים האלה הושפעו אז ומושפעים היום מכל מה שמסביבי", אומרת היום היימן. "כאב לי, וזה מה ששמעו. גם ב'צמח בר' וגם ב'יורים ובוכים' וגם היום ב'החול יזכור'. אבל אז הרבה דברים הוצאו מהקשרם והמדיה חיכתה לבשר טרי שאומר משהו וזה הגיע לממדים רחוקים ממה שהלב התכוון. הייתי קוראת אז את עיתון 'חדשות' והולכת לחזרה עם הלהקה שלי, 'להקה מקומית', ורציתי לשיר את מה שאמרו שעה לפני זה ברדיו. לא חשבתי שאשנה את העולם ובגללי ייפסקו המלחמות. רציתי להוציא כאב. שרתי גם שירי אהבה ושירים נשיים ו'גיבור גדול' היה להיט שרקדו בהופעות. זה חלק ממני. היה בי גם עצב וגם פאן וחלק בועט, זו אני. לא חשבתי שאשנה עולמות. המדיה רצתה שאשנה עולמות תפסה אותנו ואמרה אלה שלושת ה'אומרים' של התקופה"
-הכאב היה על החיילים?
"על החיילים, על הגיל שלהם, שבו הם צריכים לעשות את זה, על הדאגה. הכל היה אז נורא אפור. באינתיפאדה הראשונה היתה תחושה כבדה. לא היינו מורגלים לפיגועים כאלה כואבים. היה צבא בשטחים ותל אביב היתה מדינה אחרת. היום אני אמא לילד שגדל והפך לחייל קרבי אני רואה את הדברים בזהירות אחרת היום".
-ספרי לי על הבן.
"זה בני הבכור, תומר עפרון. אביו הוא רן עפרון שניגן בזמנו ב'להקה מקומית'. תומר משרת כמפקד בסוללת תותחנים וביום העצמאות הקרוב הוא יקבל אות הצטיינות מהנשיא שמעון פרס. אני מתכוונת לסיים את ההופעות בלילה של יום העצמאות ולהגיע קצת צרודה ועייפה, אבל מאוד מאוד גאה, למשכן הנשיא בירושלים, כדי לעמוד עם כל ההורים האחרים של החיילים המצטיינים על הדשא בבית הנשיא, למחוא כפיים לבן שלי, לחבק אותו, לנשק אותו ולהיות גאה בו. מבחינתי זו סגירת מעגל".
-איזו אמא את?
"אני אמא קצת 'משוגעת' במירכאות, אמא שמאוד אוהבת, כמובן גם את הבן השני שלי, יהלי שוחט. תומר עומד להשתחרר בקרוב ועשינו מסיבת פורים אצלו בגדוד. ארגנתי את האגודה למען החייל והבאנו דיג'יי ועשינו על האש וכמובן שהופעתי ושרתי להם, ותומר ניגן בגיטרה. הוא חייל קרבי אבל עם רובה ביד אחת וגיטרה ביד השנייה, שר ומנגן".
-והיום?
"היום לא הייתי כותבת משפט כמו 'לא ביקשתי גיבור מפלסטיק ירוק שישבור את חיי'. היום תומר הוא הגיבור שלי".
