הבאז סביב הילה סעדה הולך ומתגבר.הזמרת והשחקנית היפהפיה בת ה-30 ממגדל העמק היא הדבר הכי חם כרגע בתפר שבין תעשיית המוזיקה למסכי הטלוויזיה. שיר הבכורה שלה "אם תחזור" שיצא בתחילת השנה הפך ללהיט, ובקרוב היא תוציא שיר שני בשם "שחרר אותי" טוב לא פחות מהראשון.
אחרי שהתארחה בסדרות כמו "רמזור" ו"הבורר", בשנה האחרונה כיכבה על המסך בתפקידים משמעותיים בשלוש סדרות נוספות: "חסמבה דור 3" (בתפקיד בת-אל), "שחקן זר" ו"להיות איתה". באחרונה, המשודרת בימים אלה על מסך ערוץ 2-"קשת" היא מגלמת את ונסה, החברה הננטשת של הגיבור עמוס (אביב אלוש), שעושה הכל, אבל הכל, כדי להחזיר אותו אליה אחרי שהתאהבת בדוגמנית-העל נועה הולנדר (רותם סלע). ההתמחות של סעדה היא בדמויות צבעוניות, קצת מופרעות, איתן היא יכולה להשתולל ולהקסים.
"במוזיקה הנפש שלי יוצאת החוצה"
סעדה עצמה מודה שמדובר בשנת הפריצה שלה, לה חיכתה כמה וכמה שנים. לשמחתה דברים קורים לה במקביל. "אני נהנית, חיכיתי לזה, יש תגובות מטורפות על הסדרות", היא אומרת, "זה חדש העוצמות האלה ובהחלט מרגש שזה קורה יחד. המוזיקה יותר מרגשת. בסדרה אני חלק מקבוצה והכל קורה לכולם יחד. במוזיקה זה הכל אני, שירים שלי, עם מיכאל המנהל וג'וני שמפיק, הנפש שלי יוצאת החוצה. האהבה שאני מקבלת על השירים זה הדבר שהכי מרגש אותי".
-מתי את בשיא רגשי?
"אני תמיד בשיא רגשי, ככה הילה סעדה מורכבת. אני תמיד חווה שמחה גדולה, עצב גדול, התרגשות מדברים קטנים. המפגשים עם הקהל בהופעות, הזמן שלפני הופעה ואחרי הופעה, זה כאילו שאני מתחתנת, התרגשות אדירה. התחלתי להופיע לפני שנה והמפגשים עם אנשים שמגיבים לשירים שלי נוגעים ללב. אני בוחרת לעצמי להיות במקום שבו זה לא מובן מאליו, כי זה משאיר לי את ההתרגשות לתמיד. גם בסדרות אני נהנית לשמוע שאני קשורה לפרויקט שהוא טוב שמחמיאים, ואני תמיד אומרת תודה".
"הופעה היא מסע רגשי שלם"
-מה זה עושה לאגו?
"אני מגלה המון דברים על עצמי. אני חושבת שיש את העשייה והרצון להוציא את הדברים החוצה, חשיפה עצומה עם טקסטים שלי, לשאול ולהכיר אותי כהילה הבן אדם. ויש סיכון מסוים והתגרות מסוימת. המקום של האגו מאפשר לי ליצור ולכתוב ולהופיע. בהופעה שזה מקום הכי חשוף אני חווה המון דברים על הבמה. זה מסע רגשי ונפשי שלם. אני חווה התחברות לרגעים שבהם כתבתי את השירים, ואז אני חווה געגוע, עצב, שמחה, הכל ביחד".
-איך את חווה את הפריצה שלך?
"אני שמחה אבל ממשיכה לעבוד קשה. זה גורם לי להמשיך להיות בעשייה. אני שמחה כשאני עושה ולא יושבת רגל על רגל ואומרת שזה מדהים. אני מתה שהשיר החדש יצליח מהמקום הכי בסיסי שהוא טוב, בלי שום הנחות. להיות בעשייה שומר עלי. בזה אני מתרכזת בעיקר. עכשיו דברים קורים בטיימינג מסוים, ואני יודעת את הדרך שעברתי עד לפה. יש מאחורי שש שנות עבודה קשה, ועד שהגעתי לג'וני ולאיסוף חומרים. כרגע זה יוצא. היתה לי שנה כיפית, מבורכת ומאושרת, אבל זו רק נקודת ציון בדרך. אני רואה למרחקים ויש לי עוד דרך ארוכה. מגניב שזה קורה, אבל אני מעדיפה להתעלם ולהמשיך להתקדם. ה'מוצר' שלי, המוזיקה שלי, אני רוצה שייצא הכי טוב, הכי נכון, הכי מדוייק".
_i.jpg "הילה סעדה (צילום: רונן פדידה)")
לא סתם סעדה מזכירה את "מיכאל" ו"ג'וני" - היא מוקפת באנשי מקצוע מעולים. בתחום המשחק היא למדה שלוש שנים בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, סיימה תואר ראשון בבימוי בסמינר הקיבוצים, וחתומה בסוכנות של זוהר יעקובסון, שאצלה חתומים גם יהודה לוי ורן דנקר. בתחום המוזיקה היא מחוברת למפיק הותיק מיכאל תפוח, שעבד עם ענקים כמו אריק איינשטיין ז"ל ושלמה ארצי. המפיק המוזיקלי יונתן "ג'וני" גולדשטיין מהצמד TYP עם עברי לידר, ואחד המוחות המבריקים בארץ בתחום הפופ, עוטף את השירים שהיא כותבת ומלחינה בצלילים. בתחום הכתיבה מייעצת לה צרויה להב המנוסה.
"התקשרתי לזאב נחמה שישיר בחתונה של אחותי. הוא לא בא"
בעידן שבו כמעט כולם הם מולטי-טאלנטס סעדה מוכשרת גם כיוצרת וזמרת וגם כשחקנית, וברור שיש הבדלים: "השירה שלי מביאה איתה צד פנימי שלי, שקט ואחר, אני הרבה יותר חשופה בתור זמרת", היא אומרת. "לעומת התפקידים שאני עושה שהם מאוד ססגוניים וקומים וציבעוניים. זה ניגוד מעניין כי החומרים המוזיקליים שלי מאוד אישיים. המלנכוליות באה לידי ביטוי בהופעה על הבמה. אני צריכה להיכנס אל תוך עצמי ולחשוף את עצמי, ויש בחשיפה הזאת משהו ממכר".
"בין השירים אני עושה קטעי קישור קומיים, מספרת לקהל סיפורים מצחיקים. למשל אני מספרת בהופעות על הפעם הראשונה על במה בגיל תשע. שרתי עם אחותי הגדולה את 'כתם הפרי' של אתניקס ב'פסטיגל שירו אור' במתנ"ס של מגדל העמק. זכינו במקום הראשון. כשאחותי התחתנה רציתי לבוא שיר לה בחתונה. התקשרתי לזאב נחמה, הזמנתי אותו לשיר איתי. לא קרה עם זה בסוף כלום. הוא לא בא. אבל אני עדיין מעריצה שלו".
_i.jpg "הילה סעדה (צילום: רונן פדידה)")
-מי עוד השפיע עלייך?
"אתניקס זה ניחוח ילדות שלי, גדלנו עליהם. יש כמה להיטים שלהם משנות ה-90' שהם מבריקים. בהופעות אני עושה קאבר ל'שיר ישן' בגרסה אקוסטית. אני אוהבת את גם את מטרופולין, אסף אמדורסקי, עומר אדם הוא זמר מעולה, למשל בשיר 'שקט'. אני לא מגבילה את עצמי לז'אנרים. אני אוהבת את פינק פלויד ומנסה להקשיב לעוד להקות, למשל 'סופ אנד סקין' האוסטרית המלנכולית שאני אוהבת. גם פסי קול של סרטים הם השראה מבחינתי, גם שאנסונים ומוזיקה לתאטרון, בסוף הכל מתחבר".
"העצב מאוד גדול והשמחה מאוד גדולה"
-על מה את כותבת שירים?
"בעיקר על עצמי, על חוויות שחוויתי, על רצונות עמוקים שלי ועל ההוויה שלי. זה לא רק מלנכוליה, כי יש בי מלא הומור ואני צוחקת על עצמי. אני כותבת על דברים מאוד אישיים ונחשפת. אני בנאדם מורכב מהבחינה הזאת שיש לי חיבור מאוד גדול לרגשות, זאת אומרת כל מיני דברים שקורים בשגרה אני חווה בעוצמות גדולות. העצב מאוד גדול והשמחה מאוד גדולה".
-על מה כתבת את "אם תחזור"?
"הוא נכתב לאדם אהוב וקרוב, שיר על געגוע. המון אנשים כתבו לי שזה הסיפור שלהם או של מישהו שהם מכירים, וכל אחד מהם סיפר סיפור אחר ושונה. מרגש אותי שבסוף הופעה מישהו עומד מולך עם דמעות בעיניים ואומר לך תודה שכתבת את השיר הזה".
-מתי התחלת לכתוב?
"המקצוע שבחרתי הוא החיים שלי והחיות שלי והוא מביא איתו מורכבויות שגרמו לי לשטף של כתיבה. תמיד כתבתי, גם בתור ילדה, יומנים אישיים ותפילות לאלוהים. בסטודיו של יורם לוינשטיין כתבתי כתרגיל שיר קומי על השנאה שלי לשמן בישול. אבל התחלתי לכתוב באמת כשהסתיימו הלימודים ופתאום התפנה לי המון זמן ליצירה. כתבתי טקסטים בפרץ כתיבה. הגעתי עם קלסר עמוס בטקסטים לארז אלגרבלי, חבר מוזיקאי ממגדל העמק וביקשתי שילחין לי. הוא שמע חתיכה משיר שהלחנתי ואמר לי 'תלחיני הכל בעצמך'. התחלתי להלחין את הטקסטים שכתבתי, הקלטתי סקיצות, זה לקח שש שנים".
"הנחישות מאפיינת אותי, אולי בגלל שבאתי מהפריפריה"
-איך הגעת למיכאל תפוח?
"נפגשתי איתו ובפגישה הראשונה שלנו, שזה היה בערך לפני שבע שנים, הוא אמר לי שאני מזכירה לו את אתי אנקרי. היה לנו הסכם שלכל פגישה שלנו אני מביאה לו לשמוע לפחות שיר אחד חדש שכתבתי או שניים. זה היה בשבילי תמריץ מצויין. הייתי מלחינה, מקליטה ומביאה לו, וככה התחילו להתהוות שירים לאלבום. התאהבתי בעולם הכתיבה ובמוזיקה מחדש. התחלתי לשמוע אלבומים של זמרים ולהקות שלא הכרתי, ובין אודישן לאודישן במקום לחכות לתפקידים הייתי בתדר של יצירה".
הילה סעדה נולדה וגדלה במגדל העמק האחות השנייה למשפחה שבה האם היא מורה לחינוך מיוחד בבית ספר, האב מפקח במשרד החינוך. מעליה יש אחות אחת, מתחתיה שני אחים, ומגיל צעיר היא היתה בעניינים. "הייתי בלהקת 'אפרוחי העמק', אחר כך 'צעירי העמק', למדתי פיתוח קול ושרתי במקהלה העירונית, למדתי תופים, השתתפתי בחוג לדרמה. ברחתי לבמה. הדמיון שלי התקיים שם, פנטזתי את עצמי על הבמה".
-להקה צבאית?
"רציתי להיות בתאטרון צה"ל אבל לא קיבלו אותי. בגיל 17 וחצי סיימתי יב' התגייסתי ושירתתי באילת כפקידת לשכה, פעם ראשונה רחוק מאוד מהבית. נפרדתי מהפשטות והחום של האנשים והמשפחה ופתאום הגעתי לעולם אחר, בועט ומלא תשוקות. עשיתי שרות מלא. חודשיים לפני השחרור טסתי כל שבוע לתל אביב לסטודיו של ניסן נתיב לסדנת משחק אצל רחל שור. טסה בחמישי, הייתי עושה סדנה בשישי בבוקר וחוזרת לאילת באוטובוס לילה. אחרי הצבא עברתי תל אביב והתקבלתי ללימודי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. תל אביב נראתה לי מורכבת וסוערת ונוצרו פערים בין תחושת הבית והפינוק והחום לבין העולם הגדול. הרגשתי שהעיר הזאת טורפת ושאני אלך לאיבוד אם אני לא אתחבר לעצמי".
"נסעתי באוטובוס לתל אביב, עם חלום"
-את מרגישה היום מחוברת? בשלה? בת כמה את בעצם?
"אני לא רוצה לציין את הגיל. הייתי כבר בת 30 ואני שונאת את זה. כולם חושבים שאני צעירה וטוב שזה יישאר ככה. כי גם ככה קשה לי - ונסה מושפלת כל הסדרה".
-תפקיד שיוצר אובססיה.
"כן, זה תפקיד אובססיבי. אני לא כזאת בכלל. אני מתחברת לונסה מתוך הרצון הגדול שלה, שהיא תעשה הכל לכבוש את ליבו של עמוס מחדש, לנצח בקרב מול רותם סלע, לזה אני מתחברת. הרצון, המוטיבציה הגדולה, הנחישות, זה מאוד מאפיין אותי. אולי זה קשור לזה שאני באה ממגדל העמק, פריפריה. יש משהו בכמיהה הזו שאתה רחוק ושואף להגיע למקום שבו קורים הדברים. אני זוכרת את עצמי נוסעת לתל אביב בקו 826 עם החלום להגיע. כשהתקבלתי ליורם לוינשטיין הרגשתי שאני בתחילתו של מסע. מה שהופך את הכל ליותר מקודש ומוערך זה הדרך שעשיתי עד החשיפה של האלבום. זה לא שמיכאל תפוח נדלק בשנייה. נפגשתי לפניו עם מנהל שרצה שאשיר מוזיקת פופ עם רקדניות וידעתי שהנפש שלי לא רוצה את זה. אני עובדת קשה בשביל הדברים שאני כן רוצה".
-יש לך חבר?
"אני רווקה ללא חבר. המצב בעניין הזה קשה מאוד (צוחקת). תרגיע, אני בעניין של בנים. אני נהנית מהיותי רווקה שיכולה השקיע באמנות שלי. אני רוצה גם זוגיות אמינה, שזה יגיע בעת הנכונה ביותר".
"ביני לבין אביב אלוש היה פעם קראש"
-על המסך את בזוגיות עם איתי תורג'מן ואביב אלוש.
"שניהם שווים ושניהם שחקנים מעולים, אבל אחד נשוי ואחד עם חברה. פרטנרים למקצוע זה הכי לא רומנטי. אתה בא לעבודה, לעשות טקסט, לשחק מצבים. הגברים השווים שאיתם שיחקתי הם חברים טובים. אני ואלוש מכירים מלפני הסדרה. היינו שכנים בפינסקר פינת טרומפלדור. הוא גר שם אצל בת דודה שלו, לירז אבני, שחקנית שלמדה איתי בסטודיו. כשהיינו צעירים היה בינינו סוג של קראש, למרות שלא קרה בינינו יותר מדי. בצילומים של 'להיות איתה' נזכרנו שפעם אחת ישבנו באוטו שלי ושנייה לפני שהוא ירד הוא אמר לי: 'הילה, תקשיבי, את מקסימה וזה אני מת עלייך, אבל זה לא קשר רציני'. אמרתי בלב 'מה אתה אומר? אין מצב', וכזה. וב'להיות איתה' היתה סצנה דומה שאנחנו יושבים באוטו, אני רוצה להחזיר אותו אלי והוא מסרב. וכששיחקנו אותה נקרענו מצחוק. אסי (עזר) תמיד מספר שהיה בינינו משהו בעבר, אבל אביב חבר טוב כבר שנים. הייתי בחתונה שלו, והכל טוב".
-כיף להיות רווקה ללא מחויבות בעיר הגדולה?
"אני יודעת שהבן זוג שלי יגיע. בלהיות רווקה יש המון חופש. בזוגיות אני אדע מה יותר נכון לי. זוגיות זה דבר נפלא. אני מייחלת שתהיה לי זוגיות נפלאה".
-איזה סוג של אדם את מחפשת?
"אני לא מחפשת. אני מאמינה בחיבור של נשמות. אני חזקה ברוחניות מאוד, לומדת קבלה כבר כמעט עשר שנים, במרכז למודעות בנווה צדק. זה עוד מימד שהוא טבוע בחיים שלי ועוזר ליצירה שלי ולאמנות שלי, חלק בלתי נפרד. בגלל הקבלה אני לא חווה את האגו. צריך להשתמש בו נכון. כשאני מתפללת על שיר שאני רוצה שיצליח, התפילה הנכונה ביותר היא הלוואי שהאמנות שלי תשפיע הכי טוב על אנשים. איך היא תגיע לשם - זה כבר לאלוהים. יש משהו מאוד מרגיע בקבלה וברוחניות. בסינגל הבא 'שחרר אותי' אני רוצה שחרור נפשי כדי להתחבר לבן אדם. להשתחרר מכבלים ומתפיסות מסוימות כדי להתחבר לעצמי ולהיפגש עם ההוא למעלה. אני מביעה רצון להשתחרר מעצמי כדי להיות עם אדם אחר, רצון להיות חשופה. התולדה של הקשר שלנו עם השם היא דרך קשר עם הזולת. כשאני שרה שם: 'אתה שומע אני רוצה להתקרב' זו יכולה להיות פנייה למישהו וגם פנייה למעלה'".
-את מרגישה יפה?
"וואו איזו שאלה. אני לאחרונה הבנתי שאני מרגישה הכי נכונה כשאני בדמות. שם יש לי חופש. הכי טובה, הכי נכונה. מרשה לעצמי כשאני משחקת דמות. זהו".
-קשה לך עם המראה שלך?
"לא קשה לי. אני פשוט לא מתעלפת עליי. אני לא יכולה להגיד על עצמי שאני יפה. אני חווה את עצמי ככלי, ומרגישה הכי מושלמת כשאני בתפקיד. שלמות שכוללת כיעור ויופי. יש משהו בשליחות של דמות. למשל בדמות של ונסה, אתה משחק את התפקיד של הדמות ושם אין שאלות. כל כך הייתי במצב וקרו לונסה דברים קיצוניים. שם הרגשתי הכי 'מנצחת', הכי 'מושלמת', הכי 'יפה', עם כל הכיעור בדמות והשמלה הצהובה המגוחכת. אתה מפנה את עצמך לטובת דמות שפונה לקהל הרחב. כשאני מרגישה לעצמי שטוב לי להיות כלי רוחני, להעביר דברים הלאה, שם אני מרגישה הכי קרוב למילה הזאת 'יפה'".