_i.jpg "דנה וישינסקי (צילום: דניאל קמינסקי)")
לפני שלוש שנים, בדצמבר 2011, הוציאה דנה וישינסקי את השיר "אל מלא ברחמים", שהורכב בין היתר מתפילות "אל מלא רחמים" ו"קדיש", כמעין התרסה מול תרבות השכול הישראלית שאין בה באמת נחמה. וישינסקי היתה בת שש עשרה כאשר אחיה, סמל ראשון ליאור וישינסקי ז"ל, נהרג במאי 2004 ב"אסון הנגמ"שים", מפגיעת טיל פלסטי בנגמ"ש עמוס חומרי נפץ, בו נסע כלוחם בצוות המנהרות של ציר "פילדלפי" בגבול הדרומי של רצועת עזה.
השיר ייכלל באלבום הבכורה של וישינסקי, שצפוי לצאת בחודשים הקרובים, בהפקתו המוזיקלית של יונתן "ג'וני" גולדשטיין. "ליאור היה אחי הגדול, והשכול שלי כאחותו הוא חלק ממני", היא אומרת. "השיר קיבל עכשיו עיבוד אחר. הוא היחיד באלבום שמדבר על הנושא הזה, שקצת קשה לי לדבר עליו. שאר השירים מדברים על דברים אחרים - אהבה, פנטזיות, כאב ובדידות. על החיים שלי. הלחנתי את כל השירים באלבום וכתבתי את הטקסטים של שמונה שירים מתוך עשרה".
הסינגל הרשמי הראשון שמוציאה דנה וישינסקי מהאלבום הוא לחן שלה למילים של המשורר אורי ברנשטיין, שיר בשם "זרות", אותו מצאה בספר השירה "השירים הכי יפים בעברית - 100 שנות שירה ישראלית". "'זרות' הוא השיר היחידי שממש ריגש אותי כשקראתי אותו שם", היא מציינת. "ישר רצתי להלחין אותו על הפסנתר. השגתי את הטלפון של אורי ברנשטיין וביקשתי ממנו אישור להכניס את השיר לאלבום. הוא הסכים".
-למה בחרת להוציא דווקא אותו כסינגל פותח?
"כי הוא אחד היפים באלבום. טקסט מאוד יפה בעיני שמאוד ריגש אותי. שיר על הרצון לחדש משהו בקשר בין אנשים, לחזור לראשוניות בגילוי של שני אנשים שאובד עם השנים. בי אישית זה נגע. הוא אומר לה בשיר 'תתמסרי לי מחדש, כגליל של בד שלא נגעה בו יד'. אין כאלה משפטים. הרגשתי חגיגיות בהחלטה לצאת עם טקסט שהייתי שמחה לכתוב בעצמי. בהמשך אוציא כסינגלים שירים שהם טקסטים שלי".
-את עוד צעירה לחוות חוויות כאלה, לא?
"אני בת 26. צעירה מבוגרת כזו. הייתי כותבת את השיר הזה לעצמי. כאילו גבר כותב אותו לאישה, וזה לא מפריע לי. זו חוויה שהרגשתי במערכות יחסים, כשהיו לי אהבות בחיים. היום אני מאוד מתרגשת מהוצאת הסינגל. זה צעד מרגש ומפחיד. לא כל יום מוציאים אלבום".
-את הטקסט השני באלבום שהוא לא שלך כתב אסי דיין ז"ל.
"הוא נקרא 'אבל אהבה', שיר הנושא של ספר השירים שלו, שגם מודפס על העטיפה החיצונית. פרסמתי את השיר כשאסי נפטר. הוא מאוד רצה שהשיר ייצא לרדיו. יצא לי להכיר אותו, הוא הביא לי את ספר השירה שלו. כל כך רציתי לכתוב כמוהו. אולי יום אחד אצליח".
-על מה כתבת את השירים שלך?
"נושאים מגוונים. אני מנסה לספר סיפור בכל שיר. יש שיר על זוגיות. יש שיר שנקרא 'מספיק לריב' על ריב במערכת יחסים. יש שיר על פנטזיה שלי להיות אשת מאפיונר, שגם נקרא כך. יש שיר על סלבריטאות ועולם הפרסום. כתבתי אותו להצגה 'הסלבריטאים' שבה אני משחקת עם אבא שלי. עשיתי את המוזיקה להצגה וגם כמה שירים. יש שיר שנקרא 'לא נגעו בי שנים'. אני מגיעה מאוד מהטקסטים. המוזיקה הגיעה אחרי. היא משרתת את הטקסט מבחינתי".
דנה וישינסקי היא בתם של השחקן שלמה וישינסקי והבדרנית אסנת וישינסקי. ברזומה שלה לימודי מוזיקה בבית הספר "רימון" ותואר בפסיכולוגיה ותאטרון מאוניברסיטת תל אביב. בגיל חמש החלה לנגן על פסנתר. בילדותה ספגה בבית שלל סגנונות מוזיקליים - קלאסית, ג'אז, מחזות זמר, מוזיקה ישראלית מחווה אלברשטיין, אריק איינשטיין, יהודית רביץ, יוני רכטר ועד לאביתר בנאי, וכן פרנק סינטרה, נינה סימון, סיימון וגרפונקל ועד למדונה. בגיל שש עשרה לימדה את עצמה נגינה של אקורדים ומוזיקה קלה בפסנתר, ובמקביל החלה לכתוב טקסטים למגירה.
-איזו תמיכה קיבלת מהבית?
"תמיכה רחבה. יש לי הורים מדהימים, שנותנים לי המון כוח, העצמה, אמונה. הם מאוד שותפים, ואני מאוד קרובה אל שניהם. הם תומכים בי. הייתי בת חמש כשהם נפרדו, ואני לא מכירה משהו אחר".
_i.jpg "דנה וישינסקי (צילום: דניאל קמינסקי)")
-להיות "הבת של" זה יתרון או חיסרון?
"זה מצב נתון. זו אני, ואלה ההורים שלי. יש יתרונות וחסרונות. ההורים שלי וליאור ז"ל, זה חלק מהשאלות שתמיד ישאלו אותי. מצד שני זכיתי להיות חשופה להרבה אמנות בבית ופתיחות. יש לי הורים מאוד תומכים. למשל, על 'הסלבריטאים' התחלתי לעבוד עם אבא שלי, ורק אחרי שכבר היה משהו ביד, הבאנו אותו ל'קאמרי'. במקביל אני גם משחקת ושרה במחזה 'אלקטרה', שזה לא קשור אליו. אני בזכות עצמי, ואם לא אהיה טובה, לא יעזור שיש לי הורים כאלה. לכן האלבום הזה הוא שלי, ולא של אף אחד אחר, זו הדרך שלי".
-כשמתקשרים אליך שומעים בהמתנה את "עטור מצחך זהב שחור".
"אני צעירה-מבוגרת. קצת זקנה באופי. חווה אלברשטיין היא מודל בשבילי, מדהימה בעיני".
-אני עוד זוכר אותה עם אבא שלך ב"קרוסלה".
"כן, פעם היו משקיעים בתוכניות לילדים".
"ג'וני משלים אותי. חיבור מיוחד ולא מובן מאליו"
-ובכל זאת בחרת כמפיק את ג'וני גולדשטיין, TYP, שהוא הכי מתוחכם ועכשווי.
"ג'וני משלים אותי עם המוזיקה האלקטרונית שהוא בא ממנה. אנחנו מגיעים מעולמות שונים, היה חיבור מאוד מעניין ולא מובן מאליו, וביחד יוצא משהו מיוחד. העבודה איתו היתה מדהימה, תהליך של שנה וחצי. עברנו על המון שירים שאספתי לאורך השנים, וגם כאלה שכתבתי תוך כדי העבודה איתו. החלטנו ששנינו צריכים לאהוב ולהסכים על בחירה ועיבוד השירים. זה היה תהליך משותף, מעניין מאתגר, שחיזק את השירים. התוצאה היא בעיני אלבום מאוד מושקע בהפקה ובעיבודים. הכל נעשה בקפידה, בתהליך מאוד ארוך. כל כלי שנמצא שם יש לו סיבה מסוימת. יש רביעיית מיתרים עם מעבד מיוחד, זוהר שרון. היה מאוד כיף ואנחנו עדיין בשלבי סיום של האלבום".
-לסיום, אי אפשר להתעלם מהיופי החיצוני שלך.
"אני משתדלת לא לתת לזה משקל כל כך. אני לא מרבה לחשוב על מה זה אומר. אני מקווה שהמוזיקה תדבר ולא המראה החיצוני".
-בעקבות האלבום, כמות המחזרים תגבר?
"יאללה קדימה, אני מוכנה לזה בשמחה. אני גרה לבד, וזה הכי כיף".