לפני כמעט שנה הוציאה אליסה שארפ את הקליפ "Boy Toy" בו כיכבה ליהיא גרינר. את שארפ מכירים חובבי "כוכב נולד, כאליסה שפרגה, שהגיעה עד חצי הגמר של העונה החמישית. בשנים האחרונות היא עברה לגור בלוס אנג'לס, שם החליפה את שם המשפחה לשארפ.
היא כתבה והקליטה בעיר המלאכים את אלבום הבכורה שלה באנגלית. מתוכו יצאו בנוסף ל"Boy Toy" גם השיר "Signals", ויש לה אפילו שיר על כבאי (Fireman") וקאבר ל"Princess Of China" של קולדפליי וריהאנה, אבל השיא הוא בינתיים "Happy", שהקליפ שלו גרף בשלושה חודשים כמעט 300 אלף צפיות ביו טיוב בזכות אלמנטים של סרטי אימה וכמובן סקס. שארפ אף פעם לא התביישה במה שיש לגוף שלה להציע.
"חשיפה גופנית לא מפריעה לי בכלל", היא אומרת. "מעבר לעובדה שכאן זה מאוד טבעי ומקובל אני אוהבת את הגוף שלי ואין לי בעיה לחשוף אותו במידה שנראית לי נכונה. אחת הסיבות המרכזיות שבגללן עלינו לארץ מאוקראינה כשהייתי בת 12 הייתה הצלקת שעל החזה שלי, צלקת שנגרמה לי בגיל שנה ממים חמים שנשפכו עליי. סבי וסבתי קיוו שבארץ עם שירותי רפואה מתקדמים יוכלו אולי לעזור אבל זה לא קרה.
"השלמתי עם הצלקת שיש לי ואני חייבת להגיד שכשהגעתי לכאן חשתי תחושת הקלה. אני מאוד אוהבת את ישראל, אבל העובדה שזה מקום קטן ולכל אחד יש מה להגיד - בתור ילדה זה לא תרם לעיצוב והתפתחות שלי. תמיד היה את הקטע הזה של 'מה יגידו' וזה אגב למה הסתרתי את הצלקת שיש לי על החזב בקנאות שכזו - לא רציתי שיהיה לאנשים לא נעים להסתכל. אבל כשהגעתי ללוס אנג'לס הבנתי שה'לא נעים' הזה של אחרים הוא ממש לא ענייני ושאם למישהו לא כיף להסתכל - שלא יסתכל".
-גם הלבוש והשיער שלך מושכים תשומת לב.
"הם מושכים המון תשומת לב ואני ממש לא מתיימרת להיות שום דבר חוץ מעצמי. באופנה אני מרגישה שאני באה לידי ביטוי בלוק שלי בדיוק כמו שאני באה לידי ביטוי במוזיקה. אני תופרת חלק גדול מהדברים שאני לובשת, לדוגמא בקליפ "Happy" הכל חוץ מהשמלה האדומה - אלו דברים שאני תפרתי ועשיתי סטיילינג".
-את גם רוקדת בקליפים.
"אני לא לוקחת שיעורי ריקוד אבל יש לי חברה כוריאוגרפית מוכשרת, היא חלק מהצוות של אנשים שעובדים איתי והיא עשתה את הכוריאוגרפיה. היא גם הרקדנית מצד שמאל".
-למה עלית לארץ עם סבא וסבתא?
"עם אימי הביולוגית איבדתי קשר עוד באוקראינה. קצת לפני הגיוס לצה"ל, כשגרתי בנתיבות עם אבא, אמא חורגת ושני הבנים שלה - אבא שלי נפטר. סיימתי את בחינות הבגרות והתגייסתי. שירתתי כמורה חיילת
בכפר סבא. באחד הלילות פגשתי את בעלי לעתיד אלי בוזגלו, מוזיקאי ומנהל מועדון מלצרים מזמרים ברעננה, שקיבל אותי לעבודה במועדון וגם שיכנע אותי ללכת לאודישנים בכוכב נולד. התקבלתי והגעתי עד לשלב חצי הגמר".
-ואחרי "כוכב"?
"תקופה קצרה מאוד אחרי כוכב נולד חתמתי חוזה עם חברת 'פופ ארט' ו'הליקון' בתיווכו של אלי, שעוד היה רק החבר שלי, אבל אחרי חצי שנה נפרדו דרכינו מסיבות של 'חילוקי דעות אומנתיים'. לאחר מכן התחתנתי עם אלי ובעקבות הצעה שהגיעה מלוס אנג'לס להקליט אלבום החלטנו שהולכים על זה, נוסעים, מקליטים אלבום בעברית וחוזרים ארצה. במהלך העבודה על האלבום ואיסוף החומרים הרגשתי שאני באה לביטוי וגם כותבת יותר טוב באנגלית. החלטנו לשנות כיוון ולהקליט את האלבום באנגלית. סיימנו להקליט ומחוסר סיפוק ותחושה שזה לא מספיק טוב החלטנו לגנוז את האלבום. בד בבד החלטנו גם שאנחנו משתקעים בלוס אנג'לס".
-היה קשה בהתחלה?
"עברנו שנה של ספיגה מאסיבית של השפה, התרבות והמוזיקה האמריקאית. בהתאמה עשיתי שינוי דרמתי במראה שלי. השלמתי עם הצלקת שלי שאותה אני כבר חושפת בלי לעשות עניין, להבדיל מתקופת כוכב נולד שהסתרתי אותה בקנאות רבה. חזרתי לכתוב ולהלחין. חיפשנו חיפוש מדוקדק של מפיק מוזיקלי והחלטנו לעבוד עם שני מפיקים - דניאל ברכר, גיטריסט להקת "היהודים" לשעבר, שחי ועושה מוזיקה כאן בלוס אנג'לס, ויוסי שקד, שיותר מוכר בארץ כיוסי חסון - טכנאי הקלטה שעבד עם האמנים הכי גדולים בישראל וכאן יצא לו להקליט בין היתר גם את ג'סטין ביבר".
-יותר קל לעבוד עם ישראלים?
"ההחלטה לעבוד איתם היתה על סמך כישרון נטו. העובדה שהם ישראלים לא תרמה לזה. עברנו ובדקנו עשרות מפיקים שרובם היו אמריקאים, אבל הם פשוט הכי התאימו לי, וזה שהם ישראלים זה בונוס בשביל הדאחקות באולפן. אני מקליטה באולפן 'ליון שר', שממוקם בבברלי הילס, אולפן מיתולוגי ,שם הקליטו את השיר 'ווי אר דה וורלד' עם מייקל ג'קסון וכל הזמרים הגדולים של שנות ה-80'".
-איפה את מופיעה?
"הופעתי במספר מועדונים מובילים בהוליווד. אין על הופעות חיות מול קהל, אבל את מירב האנרגיה שלי אני משקיעה באינטרנט - יוטיוב, טוויטר, פייסבוק, בלוגים. לאחרונה חתמתי חוזה עם חברת פבלישינג גדולה כאן בלוס אנג'לס, שנקראת "אופוס 1", חברה שמספקת מוזיקה לסרטי קולנוע סדרות ותוכניות ריאלטי. הלקוחות שלהם בין היתר הם יוניברסל, HBO, פוקס ו-ABC. זוהי גם חשיפה מצויינת למוזיקה שלי וכסף לא רע בכלל".
-איך האווירה בלוס אנג'לס?
"מצד אחד הרבה יותר רגועה ושאנטית מישראל, אבל מצד שני העשייה הרבה יותר פורייה וכייפית. מספיקים הרבה יותר. אף אחד כאן לא מובך מלחלום בגדול, ולמרות שכמעט כולם כאן מאותה סיבה התחושה היא שהכל אפשרי. אני אמנית צעירה שכרגע לא נתמכת בחוזה נוצץ או משקיע, והעבודה היא קשה. את הכל אני ובעלי אלי ממנים מכיסינו. הכל. הפרנסה שלנו באה בעיקר מאירועים לקהילה היהודית והישראלית. ממש כמו בארץ אנחנו דואגים לעשות שמח בחתונות, בר מצוות ובת מצוות. בגלל שאנחנו לא מתפשרים על איכות השירה שלי ובאמת מנסים לעשות הכל על מנת להגיע לרמת ההפקה הכי טובה של קליפים, אנחנו מוצאים את עצמינו יותר שורדים מאשר חיים חיי נוחות, אבל כמה שזה יישמע קלישאתי לא חסר לנו כלום, ויותר מזה הידיעה שאני באמת חיה ונושמת את המוזיקה שלי ממלאת אותי בצורה יוצאת דופן".
צלקת בחזה עדיפה על פרצוף יפה
-מה היתרון שלך על פני זמרות אחרות?
"אני חושבת שהמכלול של כל מה שאני יוצר משהו אחר. צבע הקול שלי, הלוק, הדרייב, הרצינות וההתמדה. אני מאמינה שגם המזל כי גם הוא חשוב יגיע בדרך. אם אני צריכה להצביע על יתרון אחד בולט ביחס לזמרות הפופ
שאני רואה פה, אז בהחלט היכולת הקולית והבימתית שלי להחזיק הופעה חיה. ועוד יתרון שאולי יראה מוזר - הצלקת שלי. אני מתחילה לקבל תגובות שהעובדה שאני לא מתביישת בה נותנת השראה להרבה אנשים במיוחד לבנות צעירות לא להתבייש בגוף שלהן. באנגלית זה נשמע יותר טוב אבל פרצוף יפה ייקח אותי עד גבול מסויים, הצלקת זה מעבר".
-מתגעגעים לישראל?
"כרגע אין לנו כוונות לחזור לישראל. אנחנו רק בתחילת הדרך שלנו כאן".
-מה לגבי הרחבת המשפחה?
"כרגע זה לא הזמן, ואני בת 24, עדיין ילדה".