_b.jpg "בוב דילן גראמי 1 (צילום: Kevin Winter, GettyImages IL)")
27. זה המספר. 27 מפיקים בישראל מביאים הופעות של אמנים ולהקות מחו"ל לישראל, ממרסל אברהם שמשנע לפה את ג'סטין ביבר, מטאליקה, בוב דילן, לאונרד כהן ואלטון ג'ון, דרך שוקי וייס שמביא הקיץ את מובי, ג'יינס אדיקשן, דוראן דוראן ורוקסט ועד לאור ירקוני, שהביא הנה רק להקה אחת, את "פארקוויי דרייב", אבל הוכיח את כוחו בהבאת אלף איש לקהל. על פניו נראה שככל שיהיו יותר מפיקים הסיכוי שיגיעו הנה יותר אמנים עולה, בפועל המצב הפוך.
בשבועות האחרונים, אומרים בתעשיית המוזיקה, מורגשת האטה בכל הגזרות. החל מג'סטין ביבר שלא מכר כמצופה, הטוויילייט סינגרז שהרידינג אצלם היה דליל, דרך מארק אלמונד שביטל, דיפ פרפל שלא פוצצו את קיסריה והופעות של להקות מטאל שלא מתרוממות. אם לוקחים בחשבון שלפנינו (שוב) קיץ עתיר הופעות ועשיר באמנים מחו"ל - למקרה שאירועי הנכבה וההמשך שלהם בסוף השבוע הקרוב לא ירתיעו אמנים ויגרנמו לשרשרת ביטולים - הרי שמישהו עוד ייפול פה, וייפול בגדול, כפי שאגב קרה ללא מעט הפקות בשנים עברו, בקיצים שנחשבו לעמוסים מאוד גם הם.
כוח הקניה מתחיל להצטמצם
הסיבה לאותן נפילות היא שכוח הקנייה של הקהל הישראלי מתחיל להצטמצם. המחירים בישראל עולים והמחייה יקרה יותר. בתעשייה המקומית מדברים באופן גלוי על כך שלישראלי הממוצע ממעמד הביניים אין 200-300 שקל בכל חודש להוציא על הופעות. ההאטה מורגשת, וזה כבר לא סוד, גם בתחום המוזיקה הים תיכונית - במכירות לקיסריות, בהזמנות לחתונות - זוגות לא עומדים במחיר של 20-30 אלף דולר להופעה בחתונה. "אם אצל המזרחים יש ירידה גדולה מאוד בהזמנות, אז מי אנחנו שבכלל נצליח לשמור את הראש מעל המים", אומר מפיק בתעשייה.
אגב, כאשר מדברים על "נפילה" של הפקה או מפיק, הכוונה היא לאו דווקא לכך שלא הגיע קהל להופעה. למופע הגרנדיוזי של מייק פאטון באמפי רעננה דווקא הגיע קהל, למשל. השאלה היא כמה עלתה ההפקה והאם המפיק הצליח לכסות את העלויות בסכום שנאסף ממכירת כרטיסים, בהפחתה של ההוצאות. המפיקים, כך טוענים חלקם, מנסים לשמור על מחיר כרטיס שפוי, בניסיון להביא מספיק קהל כדי לא להפסיד. השיטה השניה היא להביא פחות קהל במחיר יקר יותר, מה שמייד גורר טענות מוצדקות על מחירי הכרטיסים הגבוהים.
"באירופה הם מבקשים אלפיים יורו, בארץ עשרת אלפים"
בשוק המקומי קיימת האגדה לפיה מחירי הכרטיסים בארץ גבוהים מבאירופה בגלל שהמפיקים תאבי בצע. יש מקרים בהם זה נכון, אבל ברוב המקרים מדובר באילוצים. הבעיה מתחילה בתחרות ביניהם, ובהשפעה שלה על המחירים שגובים סוכני האמנים מחו"ל, שכאשר הם שומעים את המילה "ישראל" מיד מכפילים את המחיר, משלשים אותו ומגיעים אפילו עד לפי 10 ופי 20. למה זה קורה?
בניסיון להסביר את מצב השוק הישראלי ערך המגזין הבריטי "audience" כתבה בנושא, שגיבוריה הם המפיקים הישראלים שמביאים הופעות מחו"ל לישראל. שם מסבירים גדולי וקטני המפיקים מה קורה באמת בשוק. "להקה שמופיעה באירופה תמורת אלפיים יורו בפני 400 איש מגיעה לישראל והסוכן שלה דורש עשרת אלפים יורו", אומר אחד מהם, "או להקה אחרת, שבאירופה מקבלת 3000 יורו להופעה וכאן המחיר שלה התחיל בחמשת אלפים יורו וכעת עומד על 18 אלף יורו".
"המפיקים אוכלים אחד את השני"
-איך ולמה זה קורה?
"הסיבה היא שכאשר אני מתקשר אליו הוא אומר לי 'יש לי ביד עוד חמש הצעות ממפיקים ישראלים'. הסוכנים האלה לא מעניין אותם מי יביא אותם לארץ, רק הכסף מזיז להם, אז הוא בסוף ייקח את ההצעה הגבוהה ביותר. התחרות בין המפיקים כאן כל כך חזקה, שהמחיר של הלהקות האלה כל הזמן עולה. התוצאה בסוף היא שבשביל לכסות עלויות של הופעה במקום כמו הבארבי או הרידינג צריך לקחת 400 שקלים לכרטיס, וזה מחיר מופרז לכל הדעות. האפשרות השניה היא שאותו מפיק יפסיד כסף, ואז את ההפסדים הוא יגלגל על מחירי הכרטיסים בהפקה הבאה שלו".
-ומה הפיתרון?
"אם היו פחות מפיקים אולי היה אפשר היה לעשות מעין 'סידור עבודה', שכל אחד יביא להקה אחרת, וככה הסוכנים מחו"ל לא ינצלו את התחרות בינינו כדי לדפוק מחירים גבוהים. הבעיה היא שכמעט כל אחד שיש לו קצת כסף וחוש לעסק הזה רוצה להיות מפיק ויש כבר 27 מפיקים בארץ, על מדינה כזו קטנה עם קהל שהכמות שלו מוגבלת. ולכולם יש אגו. אף אחד לא מוכן לוותר לאף אחד אחר וכולם אוכלים אחד את השני. הם לא מבינים שהתחרות הזו ביניהם יוצרת מצבים שמישהו בסוף נופל, כי לקהל אין כסף לקנות כרטיס ב-400 שקל או יותר להופעה שהיא לא בוב דילן".
"ברגע ששומעים 'ישראל' המחיר קופץ פי 3"
-והסוכנים מחו"ל?
"שמע, לא סתם המגזין הבריטי הרים את הכתבה הזו. הסוכנים של האמנים באירופה יודעים שהישראלים פראיירים. שומעים 'ישראל' ומיד המחיר הוא פי 3, ולא בגלל ביטוח או המצב הבטחוני, אלא בגלל שהם יודעים שאנחנו נשלם להם. והתחרות היא לא רק בין מפיקים קטנים יחסית שמביאים הופעות לבארבי ורידינג, אלא גם בין הגדולים. המחירים למטאליקה ואלטון ג'ון היו גבוהים והמחירים לבוב דילן גבוהים גם בגלל שהתחרות בין המפיקים הקפיצה את המחיר ובשביל לסגור דיל היה צריך להציע הצעה גבוהה יותר, כמו מכירה פומבית בבזאר טורקי".
-ומה קורה עם אמנים מחו"ל שההצלחה שלהם כבר מוכחת בארץ, כאלה שבאים בפעם השניה?
"גם במקרה כזה ישראל נחשבת לשוק בעייתי, שמתנהג הפוך ממה שמקובל באירופה. אמן שהגיע לעיר מסוימת באירופה ומילא את ההיכל המקומי - כשהוא יחזור כעבור שנתיים-שלוש הביקוש אליו יהיה גבוה יותר. אצלנו זה הפוך - הקהל הישראלי מסמן 'וי', כלומר הייתי בהופעה שלו, ובפעם הבאה שהוא יבוא אז כבר ראיתי אותו, אין טעם לשלם שוב.
"מי שחוזר לכאן רוצה יותר כסף אבל מביא פחות קהל"
"אלא שהאמנים והסוכנים חושבים הפוך. להקה שמילאה כאן את הבארבי או היכל התרבות כשהיא מגיעה בפעם השניה היא תביא פחות קהל - וזה בדוק על כל האמנים שבאים לארץ בפעם השניה - מצד שני הם מעלים את המחיר, כי מבחינתם הם סיפקו את הסחורה בפעם הראשונה אז בפעם השניה מגיע להם יותר. אני מנסה להסביר למפיקים מאירופה שבפעם השניה הם יביאו פחות קהל ולא מאמינים לי, חושבים שאני עובד עליהם. הם לא מבינים שהקהל הישראלי פשוט חושב אחרת, נראה לך שדרים ת'יאטר יביאו שוב 10 אלפים איש?!".
"בסוף כמה מפיקים יפשטו פה את הרגל, כמו שכבר קרה, ואז אולי יהיו פחות מפיקים, התחרות תפחת והמחירים ירדו. עד אז - נמשיך אתם ואנחנו להיות הפראיירים של האמנים מחו"ל והסוכנים מאירופה".