שנה אחרי שיצא לדרך עם אלבומו השלישי "נועדנו" והסינגל הראשון מתוכו "אישה מהשמיים", מסתכל גלעד שגב על השנה הכי מוצלחת בקריירה שלו עד כה ולא בטוח שהוא מעכל עד הסוף מה עבר עליו. למרות ההצלחה הגדולה עם כמעט כל שיר שהוציא למדיה - "אישה מהשמיים", "נועדנו", "כל העולם", "אל מסתתר", "שתי דקות" ו"תן", שאת מילותיו כתב לרוני דלומי, ו-100 אלף הורדות בסלולר - מרבית הביקורות נטו שלא להחמיא לו, ובנוסף, לא ברור גם לשגב עצמו היכן ממקם אותו האלבום הזה מבחינת רמת הכוכבות, והאם זה בכלל משהו שהוא שואף אליו.
ב-11.8, יום רביעי, יחזור גלעד שגב למועדון הרידינג 3 בנמל תל אביב, בו השיק את האלבום והמופע, להופעה שתסכם סיבוב הופעות בכל הארץ, בבמות גדולות וקטנות, וזה הזמן לבדוק איתו איך הוא מתמודד עם ההצלחה שנפלה עליו. "לשמחתי זו לא הפעם הראשונה שמשהו שלי מאוד מצליח והפעם היו הפתעות, אבל הייתי יותר מוכן וידעתי מה האמת ומה הבל", אומר שגב. זה השפיע עלי וגרם לי להיות יותר אקטיבי, נתן לי הרבה רעיונות וכוח וכיוונים לפרויקטים עתידיים שאני מתכננן לחמש שנים הקרובות קדימה. אני בעיקר מסתכל על זה כמו על גל שייקח אותי לגל הבא. כי זה ברור שיש תקופה אחר כך פחות טובה. השאלה איך אתה לוקח את הגל, נושם אותו עמוק וגולש על גבו לדבר הבא, בשאיפה שיהיה יותר טוב".
-למה זה כל כך הצליח?
"אני לא מתיימר לדעת. ידעתי שיש לי משהו שיש בו יותר אחוזים ממני. צללתי לעולם השורשים שלי וידעתי שזה נשמע יותר כמו מי שאני, יותר מקורי, מחובר לנפש שלי, ופחות כמו גרסה או הד של משהו מבחוץ. דווקא המחשבות היו שזה הכי אלטרנטיבי כי לעשות אלבום סורי-פולני לא נשמע כמו משהו בטוח. הייתי מלא אמונה בדבר אבל לא יכולתי לצפות".
פולני-סורי
-מה פולני באלבום?
"ההרמוניות שבאות ממוזיקה קלאסית, שהבאתי מהמשפחה שלי שהיתה מיהדות אירופה. חלקם היו מוזיקאים מוכשרים ורובם לא שרדו את המלחמה. באלבום חיברתי את ההרמוניה בין הכלים בשירים עם מקצב ומלודיה מהצד הסורי שלי. זה התבסס על למידה והקשבה מעמיקה לשני הצדדים של המשפחה, הסורי והפולני".
-התוצאה היא פופ מאוד ישראלי שמיועד לחתונות.
"זה מוכיח שלא השתנינו כבני אדם בחמשת אלפים שנה האחרונות ושיש משהו בשורש שלנו שנשאר מאוד דומה. שירים שמשמחים אנשים היום היו מרגשים גם את בני ישראל כשצעדו במדבר סיני, למשל שירים מהפרויקט של עידן רייכל. אני שואף להתחבר לצד הנעלה הזה במוזיקה ולעשות יצירות שישרדו את הזמן".
"אני מאמין בלייצר, פחות בלמכור"
-למרות ההצלחה לא הפכת לכוכב.
"יש בי צד שמאוד רוצה הערכה למוזיקה שאני עושה, אבל רמת המוכרות שלי בציבור היא פחות חשובה וזה פחות מעסיק אותי. אני מאמין ששירים טובים הם הדבר החשוב. לא נותן לי כלום שמזהים אותי ברחוב. אני כן מתרגש כשמישהו מספר לי איך שיר נגע בו. אני מאמין שמה שחשוב זה מה שאתה מייצר, פחות מאמין בלמכור. אני מעדיף להיות בחדר ולכתוב שיר חדש מאשר להצטלם באיזה אירוע. וזה בלי ביקורת על אף אחד אחר, ויש בטח סיבות פסיכולוגיות שאולי אבין עם הזמן. אני אוהב להיות רואה ובלתי נראה, ומצד שני אוהב להופיע. זה מאבק פנימי ויותר קל לי עכשיו להיחשף כי זה על הבמה ועם השירים".
-אתה מוכן לשלם את המחיר של חיטוט בחיים האישיים?
"זה לא מה שעושה אותי שמח, אבל אני מבין שכשאתה עושה משהו בקדמת הבמה זה משהו שנלווה. אני אוהב להיות בפוקוס כשזה קשור ליצירה ומה שלא - נראה לי לא חשוב. אבל אני מבין שזה העולם שלנו ומדי יום משלים עם העובדה".
-ממה זה נובע, בישנות? פחד? דימוי עצמי נמוך? צניעות?
"אף לא אחד מהם. בזמן שיצרתי את האלבום הייתי מבודד בבית ורק הייתי יוצא בלילות, לא לבלות, אלא לקניות בסופר. חייתי תקופה של בידוד ארוכה שבה התחברתי לשורשים שלי ולמוזיקה של פעם. ואחרי כמה שנים בבית קשה לך לצאת החוצה ואור יום נהיה חזק. נהייתי סוג של ערפד".
"עכשיו אני יוצא החוצה דרך המוזיקה וההופעות וזה כיף. אני גדם מטייל ככה בכל הארץ, גם עם הלהקה וגם בהופעות 'פריצה' עם רמיקסים במועדונים. המוזיקה לקחה אותי אחורה בזמן ועכשיו היא לוקחת אותי לטייל בארץ ובשאיפה יום אחד בעולם".
-אתה מקליט באנגלית?
"קורים כל מיני דברים מעניינים. פנו מחברה הונג-קונגית שתרגמו את 'כל העולם' לסינית וזה נשמע יותר טוב מבעברית. גליה אשתי אמרה שהעברית נשמעת כמו קאבר לסינית".
-עד כמה המראה החיצוני שלך משפיע על הדימוי העצמי שלך?
"אני לא מרגיש שאני יפה, מרגיש בסדר, מסתכל בראי ולא נראה מדהים. יש הרבה יותר חתיכים ממני ויפים ממני. בכל מקרה אני לא מספיק יפה כדי שיאהבו אותי במקום את השירים שלי. אבל אולי מתישהו אתחיל להרגיש טוב עם עצמי".
"בבית הנשיא דמיינתי ששמו לי פצצה בגיטרה"
-עד כמה ההופעות תרמו להשתפרות שלך כזמר?
"ככל שאני מופיע יותר אני מרגיש שאני שר יותר ויותר טוב, מהופעה להופעה, מדיסק לדיסק. באלבום הראשון עברי לידר אמר לי שמאלבום לאלבום אשיר יותר טוב. אתה פשוט יותר מכיר מה שיוצא ממך ומרגיש יותר חיבור למה שיוצא. הופעתי בפסטיבל המחולות בכרמיאל מול 20 אלף איש וזה דווקא יותר מרגיע. הבמות הקטנות מלחיצות יותר כי כל נשימה מישהו יכול לשמוע".
-מה היתה ההופעה הכי מרגשת?
"בבית הנשיא ביום העצמאות שרתי לבד עם גיטרה את 'אהבה ראשונה' של 'החלונות הגבוהים', במעמד ראש הממשלה, הנשיא והרמטכ"ל. תוך כדי השיר חשבתי שאולי מישהו שם לי פצצה בגיטרה. התחלתי לחשוב על מי שעל הבמה ואמרתי לעצמי יואו, מה יקרה אם באמת טרוריסט שם לי פצצה בגיטרה והתחלתי להילחץ מזה תוך כדי ששרתי. אבל הכי ריגש אותי לשיר בערב יום הזיכרון בכיכר רבין".