בגיל 30, נשוי ואב לשלושה ילדים, מוציא הזמר גד אלבז את השיר "הסיפור של הלב", סינגל ראשון מתוך אלבום חדש אותו הוא צפוי להוציא בקרוב. נעם חורב חיבר את המילים, תומר הדדי את הלחן ולהפקה המוזיקלית והעיבוד אחראי אורי אבני, שהפיק את אלבום הבכורה של לירן דנינו, ומושך כאן את אלבז המזוהה עם מוזיקה מזרחית-דתית, דווקא לכיוון הרוק, עם מעט נגיעות של סלסולים.
"אני מתרגש", אומר אלבז. "זה סינגל ראשון שלי שיוצא בפול פאוור, אחרי שנתיים ויותר שלא הוצאתי כלום ורק הופעתי. הבגרות שקרתה לי גרמה לחפש טקסטים שידברו אלי. בשיר הזה ובכל האלבום החדש אני יותר מגיש את השיר מאשר מתייפייף על כמה שאני יודע לשיר. זה מרגיש לי שלם. אני נושק ל-30, אבא לשלושה ילדים וזה הכי בשל שיש, כדי שמה שאומר ייכנס לאנשים ללב ולראש גם מבחינה מוזיקלית. אני עושה מוזיקה שאני מקווה שתישאר המון זמן כאן. זה לא להיט חתונות, אלא שיר עם עומקשאני מקווה שיישאר הרבה שנים. והוא ללא מעטפת, אין לו זהות. הוא מוזיקה טובה שצריכים להתחבר אליה, הוא לא מקוטלג. לא יהודית, חרדית או של זמר דתי. כל זמר היה יכול לשיר את זה. ככה בחרתי שירים לאלבום. אחרי הרבה שירים שעברתי התחברתי למה שאני באמת רוצה ולא כדי לרצות אחרים, קהילה כזאת או אחרת, שאת זה עשיתי הרבה, אלא להתחבר לכל בן אדם".
-אתה רוצה להתנתק מהתיוג?
"כן. עשיתי כמה דואטים עם אמנים חילונים - אלון דה לוקו, שלומי שבת, שלמה גרוניך, עובדיה חממה, רציתי לשיר עם אחרים. היום אני לא במקום הזה. אני מוקף בחיים שלי במגוון שונה של אנשים. אני לומד בבוקר מעשר עד 13:00 בכולל שהרבה לומדים בו, כולל האמנים, מהמוזיקה המזרחית יניב בן משיח מגיע. אני שם יום יום. זה החיים שלי. אני חי את העולם הזה. אבל במוזיקה כל החיים עשיתי הפרדה בין הקהלים. ואין מציאות כזאתץ אתה צריך לפנות לנשמה של כולם. כמו אהוד ומאיר בנאי ואודי דוידי שמגישים את עצמם - אתה צריך להגיש את מי שאתה קודם".
"הייתי בש"ס, הופעתי עם אבא על הבמות הגדולות, ולא היה לי מושג מה אני עושה"
-אתה רוצה להיפטר מהסטיגמות של אבא שלך ושל ש"ס?
"אני מופיע בכל הקהילות, ממלא אולמות, אני כבר לא הבן של. בעולם החילוני הכללי אולי כן. אבל יש לי קריירה כבר שמונה שנים ואני מצליח. אני לא הולך להילחם בזה. מי שמכיר אותי כבר יודע. בגלל זה המוזיקה שלי שיצאה עכשיו היא צריכה להיחשף. מוזיקלית גדלתי לאבא ששמע מוזיקת רוק בבית. עם הזמן התחלתי לשמוע מזרחית, אבל בגיל 12 שמרתי סטיווי וונדר, מייקל ג'קסון, מריה קארי, בויז טו מן - מוזיקה שחורה עד גיל 18. גם כשהתחזקתי קצת יותר לא שמעתי מזרחית. הייתי מתפלל בבתי כנסת של אשכנזים, למדתי בחב"ד, הושפעתי ממוזיקה חסידית יהודית אשכנזית, לא ממזרחית, ככה התפללתי. בבית כנסת תימני הייתי שומע סליחות ביום כיפור וככה גיליתי את המוזיקה הערבית".
"חושבים שאני אלבז ופייטן גדול, אבל רק בשנים האחרונות אני מכיר מה זה מקאם וסלסול. היום סוד ההצלחה שלי זה שהתגלתה בי המוזיקה המזרחית, בתוכי. שמעתי התיקון הכללי ושלומי שבת וסטינג עם שב חאלד ופתאום מצאתי קסם במוזיקה שלפני כן סלדתי ממנה ולא אהבתי אותה מבחינה פוליטית, כי הייתי בש"ס, הופעתי עם אבא על הבמות הגדולות, עשיתי את זה ולא היה לי מושג מה אני עושה".
"אני הכלאה של הרבה זמרים בזמר אחד"
-למה אתה מתכוון?
"הייתי צריך להופיע על מות שכל הנגינה אתה במצרים. הכל פיוטים. כל עולם התורה היה פיוטים ערביים כבדים ולא הבנתי איך אני קשור לזה, כי לא היה רקע של בתי כנסת. בהופעות של ש"ס הגדולות וכנסים של תורה היתה רק המוזיקה הזאת ולא מצאתי עצמי בתוכה. היום הקדוש ברוך הוא נגע בי והעביר לי את זה ואני בא ונותן את זה מהמקום שלי. עולם של אותנטיות. המוזיקה פתחה אותי למקומות חדשים. כך עם הרקע שלי אני הכלאה של המון דברים ומי שיעקוב ישמע הכלאה של הרבה זמרים בזמר אחד. הגעתי לבגרות ואני מצליח לשלב הכל ולכל שיר נותן את מה שמתאים לו. מי שיכול לתמרן ככה יכול ללכת לאיבוד. אני מכיר זמרים חברים שהולכים לאיבוד לפעמים. זה המון תודה לאבא שלי שדרש להיות בהקלטות וישב עלי והיום אני אובייקטיבי לעצמי ושומר על ההקלטות ותודות לו אני מבטא שילוב של כמ העולמות יחד - תפילות בנשמה, וגם מיינסטרים שיהיה ממש ברדיו ומוזיקה שתישאר כאן לנצח".
-אבל עדיין ברדיו יש סטיגמות.
"היום כבר מכירים אותי, ועדיין יש כאלה שלא ירצו אותי. הדרך שלי היא לתת למוזיקה לדבר והיום אני עושה מה שאני רוצה. בשנים קודמות עשיתי מה שהקהל שלי דורש. ראפ באופנה? עשיתי ראפ. נחמן מאומן? עשיתי. הלכתי לפי מצב הרוח של התקופה. היום אני מחפש שירים שאני אוהב, בלי קשר לאופנה. שיר שהטקסט יהיה במקום הראשון ואחר כך אני. ולקח לי זמן להגיע לזה, כי על במות אני וירטואוז ומאוד בפרונט. אבל התבגרתי, קרו לי דברים טובים בחיים, משפחה וילדים, אני עם רגליים על הקרקע. היום אני צינור שמעביר, אני לא הפואנטה. אתה בא לשרת טקסט ומטרה. הסטיגמות נובעות מהבלבול זה הזמן לנער אבק".
"כל מי שעושה מוזיקה שנים ורוצה לחזור מגיע לו צ'אנס"
-אבא שלך מתוסכל וארוצה לעזוב את הארץ.
"היה בינינו הסכם. בקריירה שלי ומה שקורה איתי - אבא שלי יושב, מקשיב, נהנה ומהנהן עם הראש ומעיר הערות אבל לא נכנס לי לחיים ואני לא נכנס לו. בתור אבא שאני אוהב אני לא רוצה לבקר את מעשיו. אני חושב שכל מי שעושה מוזיקה שנים ועכשיו רוצה לחזור מגיע לו צ'אנס. אני מבין את הכאב שלו. אבל אני לא מעורב. שמחתי בזכייה שלו בהיכל התהילה, אבל אני לא ידעתי שהוא מתכנן לעזוב את הארץ. הוא אמר לי 'תסתכל, אני עוזב את הארץ', אני לא נכנס לזה. לא מתפקידי להגיב אם הוא רציני או לא. אני הבן שלו ומתוך כבוד אני לא מתייחס להחלטות שלו".
-אתם שניכם משלמים מחיר על ימי ה"הוא זכאי"?
"הוא שילם מחיר ואומר את זה בלי הפסקה. לגבי - כל נשמה באה לעולם הזה. שום מטרה של אף גורם לא יכולה להפריי למטרה שלי. אני באתי לעשות מוזיקה. בגלל אבא או דוד או אח או אשתך - מישהו יכול לפגוע בתפקיד שלך בעולם? ככה הקדוש ברוך הוא מנתב. אני יכול לצמוח ומכל דבר רע שקרה לי, וזה אחד מביניהם, אני רק צמחתי מזה, זה עשה אותי מה שאני היום. החשבונות הם רק בשמיים".
-מה עוד רע קרה לך?
"כל בן אדם עוברים עליו דברים ומהרבה דברים למדתי. שמונים אחוז מהחיים רגעים יפים ומדהימים ועשרים אחוז פחות, הבעיה היא שאנחנו זוכרים רק את הרע ושוכחים את הטוב יש הרבה. לא קרו לי זעזועים שהייתי צריך להתגבר עליהם ואני אופטימי להמשך".