_g.jpg "אושרי כהן השקה (צילום: שוקה כהן)")
אושרי כהן מוציא את השיר "עוד שניה נוגע", סינגל שלישי מתוך הפרויקט האלקטרוני שלו "כפתורים", שייצא אחרי החגים. את הסינגל ישיק רשמית בהופעה שתתקיים בחמישי הקרוב בשעה 22:00 במועדון "החתול והכלב" בתל אביב.
עד כה יצאו מהאלבום הקליפ "חצי ירח" ושיר הנושא "כפתורים", שהושק בהופעה גדולה ברידינג 3 בתל אביב. "זה אלבום שאני עובד עליו למעלה משנה והוא אוסף בתוכו המון חומרים מהשנים האחרונות שהיו במגירה", אומר כהן. "הוא מביא פיסה שלי מהשנים האחרונות, שעטפתי בעטיפת מתנה ואני מוציא כאלבום. אני מתרגש ושמח, גם מההופעות שלי עם החומרים האלה בכל מיני מקומות בארץ".
-על מה נכתב "עוד שניה נוגע"?
"על התחושה שאנחנו עוד שניה שם. אנחנו במרדף אינסופי אחרי משהו, תמיד במרחק נגיעה. אתה עוד שניה, שם עוד רגע נוגע. זה על העבודה שתמיד חלמת, ההיא שתמיד רצית להשיג ולאהוב ולא מגיעים, כי זה משתנה ונמצא במרחק נגיעה מאיתנו".
-לך זה קורה?
"זה קורה לי הרבה, כמשהו מחזורי שתמיד חוזר על עצמו. אתה תמיד מצפה שמשהו שיקרה והכל יהיה מושלם ונהדר ובסדר. ואז הרצון משתנה, ויש דבר חדש שאותו רוצים. זה המנוע המעניין שההוא למעלה בנה לנו, טריק שתמיד תהיה לנו סיבה לרוץ".
-ומה קרה לך?
"בהקשר של החיים המקצועיים, אתה מתחיל בדירה קטנה וחלומות גדולים. אני הרבה שנים בעיר הגדולה, כדי להשיג את התפקיד שתמיד רציתי, או את המשהו הזה שתמיד חסר. השיר הוא על החיכיון לדבר, על ההתעסקות בו. הרבה שנים היצירה היתה בשבילי הסיבה לקום בבוקר, גם כשלא היו לי באמת סיבות טובות לקום. השיר נכתב כשעזבתי את אחת הדירות שלי, ארזתי את כל החפצים, ישבתי והסתכלתי. החיים שלי היו בארגזים, והנה יש לי את החיים עד עכשיו, והשאלה מפה לאן. אז חלק מהדברים זרקתי, זרקתי חצי מהארגזים ואמרתי שצריך לרצות משהו חדש".
_g.jpg "אושרי כהן השקה (צילום: שוקה כהן)")
-אתה מגיע שהגעת לבשלות עם המוזיקה?
"בשלות מקצועית ובשלות אישית, והרצון לשתף ולהראות לכולם. כתבתי שירים על פסנתר מגיל צעיר. בגיל 16-17 נכנסתי לאלקטרוניקה דרך סמפלר, כתבתי והקלטתי. זה היה תחביב כזה ליד המשחק. עכשיו הצטברו חומרים ויש רצון לשחרר את השירים ולא לשמור במגירה. כשאתה מוציא החוצה אתה משתחרר מהם, הם נהיים נחלת הכלל ואתה נותן להם ללכת לבד".
-כתיבה אמיתית כרוכה בחשיפה אישית.
"נכון, לכן לקח לי הרבה זמן להוציא חומרים ולכתוב חדשים ולהיכנס למוד של אלבום ולהחליט שאני הולך על זה. החומרים אישיים למרות שהכתיבה שלי היא יותר 'מאקרו' מ'מיקרו', יותר על שאלות גדלות, פחות על חוויות ודברים שעברתי. אלה שאלות ברמה הקיומית שמעניינות את כולם. תמיד כתבתי למגירה ועכשיו אולי עוד מישהו יכול להתחבר לזה".
"אין הרבה הרכבים שעושים מוזיקה אלקטרונית בארץ"
-מוזיקלית זה למעשה דאבסטפ.
"כן, אני מאוד אוהב מוזיקה אלקטרונית ונכנסתי אליה חזק מגיל 18. הייתי אוסף תקלטים של דיג'יים עם סקרצ'ים. אהבתי מאוד דראם נ בייס לפני עשור. עכשיו הדאבסטפ הגיע מהשוליים למרכז. האלבום מושרש על ה-EDM, כשהבסיס הוא ברייק ביט, ג'אנגל, דראם נ בייס ודאבסטפ. הושפעתי מפרודיג'י ודאפט פאנק המוקדמים. ומרגש אותי לשמוע עברית על זה".
-איך עד עכשיו קיבלו את זה, מה התגובות?
"בגדול אני מקבל המון אהבה על זה ופרגון, מהקרובים אלי בעיקר. מישהי באה אלי אחרי הופעה ואמרה שהיא לא מאמינה שעל זה יש עברית. זו מוזיקה שלא כל כך משמיעם פה ומנגנים. לרוק היה את שנות הקסם שלו ופה האלקטרונית זה בדרך כלל רמיקסים לשירים במזרחית או קטעים מחו"ל. אין פה הרבה הרכבים שעושים מוזיקה אלקטרונית בארץ".
-יש ייצוא מאוד מכובד. מאינפקטד ועופר ניסים, דרך סקאזי ועד בורגור.
"בעולמות של הטראנס יש ייצוא לחו"ל, פחות במה שאני אוהב. עכשיו גם הדאבזסטפ הגיע וזה מגניב, כיף לראות. אני ניגנתי דאבסטפ במועדון הברזילי לפני ארבע שנים. קהל עמד ולא הבין מה זה החרבות שאני חורט לו בנשמה. זה היה נשמע לי כמו הבן האבוד של הדראם נ' בייס, לקח את הלופים והבייסליינים ולהפוך אותם להאפ-ביט. זה מה שקרה. ועכשיו זה מה שקורה עם הסקרילקסיצזיה. הדאבסטפ נהיה מיינסטרים עכשיו. הוא הולך יותר לטראפ מיוזיק, מאוד מינמאלי, יותר להיפ הופ. אני מאמין שבסוף הסיבוב הדראם נ בייס יחזור בגדול למיינסטרים".
-במה זה שונה לשיר על במה מלשחק?
"זה מזכיר לי תאטרון, ושונה כי זה חומרים שאני כתבתי, מילים שלי. הקהל גם מאוד שונה. בתאטרון הקהל נותן לך דממה במתנה, שקט מוחלט. במוזיקה זה הפוך, הרעש מרים אותך. אלה שני קצוות. לפעמים אני מתרגש מהמשיכות באף בתאטרון בסצנה דרמטית, כמו שבמוזיקה אני מתרגש כשהקהל מכיר את המילים וצורח בשיגעון. בעיקרון אני שר את השירים שלי, מספר סיפור. לא כדמות, אני לא שם מסכה, אבל אני כן שם את עצמי בצד ונותן מקום למילים ולמוזיקה, כמו שבתאטרון אני נותן מקום לטקסט ולעלילה. אני מתרכז ומספר את המוזיקה כמו שחקן ששר, לא כמו זמר שמבצע".
"אני מנגן לקהל שלי, אוסף אותם אחד אחד"
-אתה רוצה קריירה במוזיקה?
"אני לא אוהב לצאת בהצהרות. אני עובד מהלב, ונותן לרוח לקחת אותי למה שקורה באותו זמן. כרגע אני מאוד נהנה מהעשיה ומהתגובות. כיף לי להקליט באולפן ביטים ושירה. אני נהנה. קריירה בזה או לא? קיסריה או לא? לא כזה מעניין אותי. אני מופיע בבמות קטנות, אוסף את הקהל שלי לאט. מוזיקה אם היא טובה היא נצחית, לא משנה הסגנון. אני לא ממהר איתה להיות להיט ראשון בגלגלצ. אני מנגן לקהל שלי, אוסף אותם אחד אחד, בתקווה שהוא יישאר שם וירצה עוד ויהיה לי מה לתת לו. וגם לא הלכתי לשום מקום. זה אמנות דומה, אמנות הסיפור. להקה על במה דומה ללשחק עם פרטנרים שלך על הבמה, אני לא מרגיש שאני הולך וחוזר. ואני לא אוהב ששמים אותי במשבצות. המוזיקה זה חלק מהאמן שאני".
-הפרסום שלך כשחקן וסלב הוא יתרון או חיסרון?
"אני מודה שכאשר התחלתי את המהלך נכנסתי למגננה. אמרתי לא יאהבו, יהיו ציניים, זה לא מיינסטרים, זה לא טקסט של 'אני רוצה לחיות איתך, ואת נשמה של הנשמה', אלא חומרים קצת יותר מורכבים, זה לא מיינסטרים בהגדרתו. אז נכנסתי לזה עם המון כוח התנגדות. עם הזמן וההופעות והתגובות מאוד התרככתי. הבנתי שיש לזה מקום ואוהבים את זה, גם אם זה לא במרכז המיינסטרים. וככה אני די אוהב את זה, בשוליים. גם אין לי בעיה עם מרימי גבות. אני מבין אותם, הם אומרים 'מה אתה מבלבל אותנו'. לכן אני לא בא בהצהרות. לא חייבים לשמוע. אני שם את זה ומי שרוצה יכול לקחת ומי שלא זה גם בסדר, באהבה גדולה".