מאור כהן השיק אמש (רביעי) את אלבומו החדש "החופש הגדול" בהופעה במועדון זאפה בתל אביב, שהיה מלא. הזאפה המורחב, לרוחב ולאורך, הכיל כמה מאות מעריצים ומוזמנים, שבאו לבלות עם אחד הפרפורמרים המבריקים שיש במוזיקה המקומית.
כהן, שהאלבום החדש שלו מעיד על התבגרות, התבוננות אחרת שלו על העולם, על החיים ועל עצמו, פתח אומנם בשיר המהורהר משהו "חוזר אל החיים" והמשיך ל"הולך על בטוח", אך הוא לא התמתן כמעט בכל מה שנוגע למופע הבמה שלו. כהן לא הרבה בקטעי סטנד-אפ בין השירים כפי שנהג לעשות בעבר, אבל השתולל על הבמה כמו בימים הטובים.
היכולות הרוקנ'רוליות שלו בלטו בשירים כמו "אל תתחתנו בנות" מהאלבום החדש ובמחרוזת המטורפת שהגיעה אחריו וכללה את "בנצי", "לנגר", "ריקי" ו"דוד" מימיו הפרועים ב"זקני צפת". כהן התנער, נפתח והתכווץ, התפתל, רקד, קרץ, חרץ לשון, דילג, התקלס, עשה לקהל פרצופים ותנועות ידיים, כמו אנטרטיינר אמיתי וטהור שיעשה הכל כדי להקים אותם מהכיסאות. אבל להם נוח לשבת ברוגע וליהנות מה"קוף" שמשתולל מולם על הבמה, צעיר צפת לנצח, שמזכיר להם איך צריך להיראות ולהישמע רוקנ'רול.
הרכב הנגנים שאיתו, בראשות הגיטריסט עמית יצחק והבסיסט מיכאל פרוסט, שיחקו אותה בנגינה שזרמה מרוקאבילי של הפיפטיז עד חומר כבד ועיבודים שהזכירו את איי.סי.די.סי בואכה מטאליקה. מעבר לכך אירח כהן את דיג'יי מש בשירים כמו "שקט שקט בייבי", "שוביניסט" ו"לבגוד במציאות", ופתח חלון אלקטרוני מעניין בקונספט המופע שלו, שאולי ימשיך איתו גם להופעות הבאות בסיבוב.
שיאי הערב הגיעו באירוח של דני סנדרסון, אחד מהאבות הרוחניים של כהן, שניגן איתו את "גלשן", "אלף כבאים" ו"מה הדאווין שלך?" וחזר בהדרנים ל"ערב אבוד" ו"השכן". דווקא את "שישי שבת", שיר של "זקני צפת" שסנדרסון חידש בפרויקט "עבודה עברית", כהן ביצע הפעם בלעדיו.
בלט בהופעה הזו הגיוון הסגנוני שהוא כבר מזמן אחד מסימני ההיכר של מאור כהן. כשהוא שר את "לילה עיר" ו"הכי יפה בעולם" הוא מרכך את הקול, במהלך שמזכיר את אלילו אריק איינשטיין, ומצליח לרגש בביצוע מבלי לגלוש לקיטש מיותר. מנגד הוא יכול להיות ארטיסטי בשיר כמו "החוזר" מפרויקט שירי המשורר הצרפתי שארל בודלר, לקחת טריפ על "Fly Me to the Moon" של סינטרה ובנט, או לתת חיקוי קל של זוהר ארגוב ב"הכל יכול (שיר הבליין)", וכאמור לקרוע את הבמה כמו אלביס על ספידים.