![קורט קוביין (צילום: Frank Micelotta Archive, GettyImages IL) קורט קוביין (צילום: Frank Micelotta Archive, GettyImages IL)](https://img.mako.co.il/2008/10/23/3219767_c.jpg)
קורט קוביין מעולם לא התכוון לשנות את העולם. "אני חייב להודות, בסך הכל ניסיתי לחקות את הפיקסיז", אמר פעם בראיון ל"רולינג סטון" על שירו "smells like teen spirit". רצה או לא רצה, מה זה משנה? "Nevermind", האלבום השני של שרת בית הספר לשעבר ולהקתו, יצא למדפים בספטמבר 91' ובריף דיסטורשן עז הזניק את הרוק האלטרנטיבי היישר אל תוך הלב של אמריקה. "smells like teen spirit", הסינגל הראשון מהאלבום, הפך בן רגע להמנונו של נוער השוליים ובעט את הדלת לשלל להקות שהעדיפו את הרוק'נרול שלהן שונה, מלוכלך או רועש בהרבה מזה המוּפַק לעייפה ששלט אז במצעדים.
ללהקה ההיא קראו "נירוונה" ולפרק החדש שנוסח כך פתאום בספרי ההיסטוריה של הרוק - "מהפיכת קיץ-סתיו 91'". הייתה זו תזוזה מוזיקלית רעננה ופרועה, מהפיכה שחובקה במהרה על ידי הממסד ומותגה כ"מהפיכת דור ה-X" בכדי להפכה למכונה של כסף, אך גם כזו שמקורה היה אמיתי, צעיר ובועט, מזכיר קצת את "מהפכת דור ה-ב'" שלנו פה בארץ. קוביין, שלא ראה עצמו ככוכב רוק ממוסחר, התאבד באפריל 94' ובמותו ציווה לנו את המורשת ששינתה את פני הרוק'נרול, אז כמו עכשיו, במרחק של 20 שנה.
נגמר השיער
![אמטיוי אירופה, בון ג'ובי (צילום: Dave J Hogan, GettyImages IL) אמטיוי אירופה, בון ג'ובי (צילום: Dave J Hogan, GettyImages IL)](https://img.mako.co.il/2010/11/08/106603536b.jpg)
גם היום, 20 שנה אחרי אותם חודשים היסטוריים, לא פשוט להצביע על סיבה מרכזית אחת שגרמה לאקלים המוזיקלי להפוך אז את התקליט באחת. אולי היה זה המיאוס הרווח מפטרונותן של להקות הגלאם-מטאל על מצעדי הפזמונים; להקות כמוטלי קרו, פויזן, בון ג'ובי, אמריקה ודומותיהן האירופאיות (סקורפיונז, למשל) שכונו להקות "hair metal" על שום פריזורות הענק שעיטרו את ראשי חבריהן ברוב ספריי והדר, זכו אמנם להשמעות רבות בשנות השמונים המאוחרות
אך ספגו בעשור החדש גם חיצי ביקורת רבים על שום התמסחרותן, חיבתן להופעות אצטדיונים מנותקות מקהל וליריקה על טהרת האסקפיזם והנאות הגוף (בעיקר זה הנשי). ואולי היה זה השפל הכלכלי שחוותה ארה"ב בראשית שנות התשעים שעורר בקהל צמא למוזיקה משמעותית יותר ועליזה פחות שתדבר את כאבו. ואולי, יגידו הציניקנים, רשת וולמארט ערכה סייל מטורף על חולצות פלנל.
הצליל של סיאטל
![כריס קורנל הופעה 13 (צילום: רועי ברקוביץ') כריס קורנל הופעה 13 (צילום: רועי ברקוביץ')](https://img.mako.co.il/2009/06/18/chris_cornell_live-(1)_B.jpg)
כך או כך, את ההצלחה הגדולה של "smells like teen spirit" דווקא ב-91' איש לא צפה. השיר העפיל למקום הראשון בארה"ב ונותר בו משך שבועות, כבש מצעדים ברחבי העולם ודורג במקום ה-6 במצעד 100 הסינגלים הגדולים של בילבורד לשנת 1991. נירוונה ובמיוחד קוביין היו כאמור רק הטריגר; טריגר שרוטש היטב, הודפס על עשרות שערי כרומו והוכתר כפנים של המהפכה המוזיקלית, אך גם כזה שסלל את הדרך להצלחתן של להקות דגל נוספות, מרביתן מאותו איזור חיוג - סיאטל.
פרל ג'אם, סאונדגארדן, מאדהאני, אליס אין צ'יינס, טמפל אוף דה דוג, כולן היו שכנותיה של נירוונה לביצה המוזיקלית משך אותן שנים, כולן הילכו על הקו שבין Pאנק משנות ה-80' המוקדמות, המטאל של הסבנטיז והרוק השורשי נוסח ניל יאנג במרכז. הן התאפיינו בדיסטורשנים שעטפו ריפים מלודיים, תיפוף כבד, טקסטים על הצד המבאס של החיים ותוגה קיומית, וכולן זכו לתהודה והצלחה מפתיעה עם אלבומיהן שיצאו באותה שנה. פתאום הפכו הלהקות המקומיות הללו, שהעריצו בעיקר את עצמן ואת חבריהן בלהקות השכנות, לנחלת הכלל, לשיחת היום, לחביבות המצעדים ושערי מגזינים. דבר אחד היה ברור לכולם, משהו חדש הגיע - הגראנג'.
לא על הגראנג' לבדו
![אין תמונה אין תמונה](https://img.mako.co.il/2024/08/07/replacement_autoOrient_b.jpg)
ההצלחה של 91' העלתה את קרנן של להקות גראנג' וותיקות כחדשות, כאלו שפעלו בסצנת הגראנג' המקומית של סיאטל ושחררו אלבומים עוד בשנות ה-80 (מאד האני, אליס אין צ'יינס, הול) לצד כאלו שנוסדו בהתאם לרוח השנתית, מחוץ לגבולות סיאטל והיטב לתוך 92' (סטון טמפל פיילוטס, בוש, סילברצ'ר). ללא ספק, "שנת התפוצצות הגראנג' האמריקאי אל לב המיינסטרים" היא הכותרת ההולמת ביותר לפרקה של 91'.
אבל אל לנו לשכוח את היבול המוזיקלי המשלים של אותה שנה: R.E.M, יקירת ג'ורג'יה ותחנות רדיו הקולג'ים, מטאליקה, שפיץ האיכות בז'אנר המטאל התקופתי, גאנז אנד רוזס, הרד הוט צ'ילי פפרז וג'יינז אדיקשן שנולדו כולן בלוס אנג'לס שטופת הזימה וגם הסמאשינג פאמפקינז, שהמריאה בכלל משיקאגו.
בגזרת המעבר לים ראוי כמובן לציין את U2, מפלצת האצטדיונים עם שורשי הצניעות שב-91' כבר הייתה יותר ניו יורקית מאירית, וגם את פריימל סקרים מבריטניה (או יותר נכון מסקוטלנד), מובילת החיבור בין רוק למוזיקה האלקטרונית שהייתה למבשרת המהפכה הבאה בתור. כל אחת מהלהקות הללו, אשר ייצגה תת ז'אנר קצת אחר, שפכה לתוך 91' את מיטבה בדיוק בעיתוי הנכון והפליאה להתחבר עם להקות הגראנג' לכדי תמהיל רוקנרול מוצלח ומצליח שאמריקה והעולם כולו טרם ידעו כמותו.
![בונו, U2, גלסטונברי (צילום: Ian Gavan, GettyImages IL) בונו, U2, גלסטונברי (צילום: Ian Gavan, GettyImages IL)](https://img.mako.co.il/2014/10/27/u2_glast_c.jpg)
עשרת אלבומי המהפכה הגדולים (ואחד בונוס)
Nirvana – Nevermind
ההיילייטס: smells like teen spirit, In Bloom, Come As You Are, Lithium,
האנקדוטה: בקליפ לשיר "smells like teen spirit מופיע שרת זקן ושפוף, שמנקה באיטיות אולם התעמלות בו מופיעה הלהקה. בפרודיה לקליפ של "ווירד אל ינקוביץ'" משנת 92' הופיע אותו שרת בדיוק, בגילומו של אותו שחקן, רק שהפעם הוא עטה לגופו חצאית טוטו.
Pearl Jam – Ten
ההיילייטס: Alive , Jeremy, Even Flow , Black
האנקדוטה: בעבר טען אדי וודר כי השם פרל ג'אם הוא מחווה לסבתא-רבה שלו שנקראה Pearl, הייתה נשואה לאינדיאני והכירה מתכון לריבה (Jam) אינדיאנית מסורתית. בהווה וודר כבר לא טוען זאת.
R.E.M – Out of Time
ההיילייטס: low, Losing My Religion, Shiny Happy People, Near Wild Heaven
האנקדוטה: "הייתי רוצה לכתוב ולו כמה שירים טוב כמו R.E.M, הם הגדולים ביותר! הם התמודדו עם הצלחתם המסחרית כמו קדושים והמשיכו לספק מוסיקה טובה", דבריו של קורט קוביין, ממעריציה המושבעים של הלהקה.
Red Hot Chili Peppers – Blood Sugar Sex Magik
ההיילייטס: Breaking The Girl, Under the Bridge., Give It Away, Suck My Kiss, Blood Sugar Sex Magik
האנקדוטה: במהלך ההקלטות התגוררו שלושת חברי הלהקה אנתוני קידיס, מייקל בלזארי (פלי) וג'ון פרושיאנטה בטירה. המתופף צ'אד סמית' סירב כי האמין שהבית רדוף רוחות.
U2 – Achtung Baby
ההיילייטס: One, Who's Gonna Ride Your Wild Horses, Untill The End Of The World, The Fly, Mysterious Ways
האנקדוטה: לא צריך
Metallica - Metallica (האלבום השחור)
ההיילייטס: Sad But True, The Unforgiven, Nothing Else Matters, Enter Sandman
האנקדוטה: חמישה משירי האלבום מצאו את מקומם בתוך 49 שירי המשחק " Guitar Hero: Metallica" שיצא ב-2009.
Guns N' Roses - Use Your Illusion I & Use Your Illusion II
ההיילייטס: November Rain, Live and Let Die, You Could Be Mine, Don't Cry
האנקדוטה: בשנת 1991, במהלך הופעה בסנט לואיס, קפץ אקסל רוז אל הקהל והחל להרביץ למעריץ שצילם את ההופעה במצלמת וידאו. גם לאחר התגרה סרב רוז לחזור לבמה והלהקה ירדה ממנה. הקהל החל להתפרע ולזרוק כיסאות וחפצים על השוטרים שעלו לבמה וניסו להרגיע את הקהל ולפייס את הלהקה. 60 איש נפצעו באירוע זה. נראה שכבר אז, בטרם נקלעו, עלה לרוז השתן לצמות.
Primal Scream - Screamadelica
ההיילייטס: Loaded, Higher Than the Sun
האנקדוטה: הקאבר של האלבום, מעין אמבה פסיכדלית בצבעים עזים, הפך בינואר 2010 לבול רשמי של שירות הדואר הבריטי, לאחר שנבחר לאחד מעשרה בסדרת הבולים "הקאברים הקלאסיים של הרוק".
soundgarden – Badmotorfinger
ההיילייטס: Mind Riot, Outshined, Jesus Christ Pose
האנקדוטה: הוידאו קליפ לשיר "Jesus Christ Pose" מתוך האלבום, שהציג צליבה של נערה וירקות בצורת צלב, הוחרם על ידי MTV. ואתם חשבתם שליידי גאגא המציאה את הגלגל...
Pixies - Trompe le Monde
ההיילייטס: Trompe le Monde, Letter to Memphis
האנקדוטה: "Head On", השיר היחיד באלבום שלא נכתב על ידי פרנסיס אלא הינו גרסת כיסוי לשירה של Jesus and Mary Chain, הגיע למקום ה-6 במצעד בילבורד.
הבונוס
My Bloody Valentine - Loveless
ההיילייטס: When You Sleep, Blown A Wish, Only Shallow
האנקדוטה: "loveless הוא אחד משלושת האלבומים האהובים עליי, הוא הצליל של מישהו כל כך נחוש עד כדי טירוף. My Bloody Valentineהם פשוט דוגמא ללהקה שמשתינה על כולנו, אני מת על זה ", מילותיו של רוברט סמית', סולן הקיור.
אחרי 20 שנה / אסף נבו
![אין תמונה אין תמונה](https://img.mako.co.il/2024/08/07/replacement_autoOrient_b.jpg)
קשה, אולי בלתי אפשרי, להסביר למי שלא היה שם בזמן אמת, מה קרה באותה תקופה, הקיץ והסתיו של 1991. המבט מופנה לא רק לסיאטל, אלא גם לרחוב הברזל בתל אביב, לרוקסן, היכן שאיפה הילד, זקני צפת, הקספרים, תערובת אסקוט ואביב גפן (וגן חיות, ונקמת הטרקטור, ובלאגן, ואור כשדים ואפילו נוער שוליים בדרכם) וכמובן פורטיסחרוף ומשינה - הופכים את הרוק הישראלי על פיו.
והמבט השני מופנה לטלוויזיה. לMTV, ששידרה את המהפכה בשידור חי. אי אפשר באמת לומר ש-R.e.m ומטאליקה, או U2 והצ'ילי פפרז הן להקות דומות או קרובות. אבל היתה רוח מסוימת בחודשים האלה שריחפה מעל כולם, רוח שהובילו אותה, רעיונית, קורט קוביין ואדי וודר, כריס קורנל ובלאק פרנסיס, אקסל רוז, אנתוני קידיס, מייקל סטייפ, בונו וג'יימס האטפילד. רוח של תמורה, "רוח של שינוי" כפי ששרו אפילו הסקורפיונז.
חלק מהעולם
וכאן בארץ ההרגשה היתה שאנחנו סוף סוף חלק מהעולם, שייכים לדבר הגדול הזה שקורה כאן מעבר לים. מי שראה בעיניים את קורט קוביין מחריב את כלי הנגינה והמגברים ב"גראמי" או את אקסל קורע את הבמה בפריז (שידור חי בערוץ 2 הישן, איך לא) וישב כל היום מול אמ.טי.וי עם קלטות וידיאו כדי להקליט את הקליפ של "ג'רמי" - לא ישכח את זה לעולם.
היו כמה שנים משמעותיות, כמה שנים גדולות, בהיסטוריה של הרוק. כל דור והשנה שלו. לא סתם משווים את הסיקסטיז לניינטיז. בדרכה הפתלתלה 1991 היתה ה-1969 של הדור שלנו, השנה בה קרתה המהפכה.