הערב ייפתח בתל אביב פסטיבל הפסנתר ה-16 שלמשך ארבעה ימים יעלה עשרות מופעים, שברובם יקדישו תשומת לב מיוחדת לכלי הנגינה הגדול והמגושם הזה, הכה אהוב, שמהווה את הבסיס לפרקים נרחבים במוזיקה הקלאסית והמודרנית. הפסנתר, לצד הגיטרה, הכינור והסמפלר, הוא כוכב-העל של עולם המוזיקה, וז'אנר שלם נקשר בשמו, ז'אנר "בלדת הפסנתר".
היא יכולה להיות מרגשת, רומנטית, שמחה ומתלהבת, או עצובה, בודדה ומדכאת, ואף עוצמתית ובועטת. "בלדת הפסנתר" היא, כך נדמה, סגנון השירים שמחבר יחד את מספר הלבבות הגדול ביותר בעולם. לרגל הפסטיבל, החורף ומצב הרוח הכללי - הנה שלושים בלדות הפסנתר הגדולות ביותר, לפי בחירת כותבי mako (סדר ההופעה בכתבה אינו דירוג). כמובן שהבחירה היא סובייקטיבית, ועל כל אחת שנכנסה לפה, עשר נהדרות נשארו בחוץ. את מה הכי פספסנו? ספרו לנו בתגובות. חג פסנתר נעים לכולם.
בילי ג'ואל - Piano Man
אין רשימת בלדות פסנתר בלי בילי ג'ואל כמו שאין רשימת כדורסלנים גדולה בלי מייקל ג'ורדן. אפשר לבחור כל שיר אחר של המתאגרף שהפך למוזיקאי והוא יתאים לרשימה כזאת. אלא שבשיר הזה, יותר מבכל שיר אחר, הוא עושה אהבה עם הפסנתר, וזה האחרון מחזיר לו אהבה עד התו האחרון. (עמית סלונים).
טום ווייטס - Martha
"Closing Time", אלבומו של טום ווייטס מ-1973, הוא מועמד מוביל בעיני לאלבום הבכורה הטוב בכל הזמנים. בתוכו מנצנץ כמו יהלום עצוב השיר הזה – בלדת פסנתר מכווצת לב על אדם זקן שמתקשר לאהבת נעוריו אחרי 40 שנה שלא דיברו. וטום ווייטס היה רק בן 24 כשכתב את זה! (איתי ולדמן)
ג'וני מיטשל - River
ג'וני מיטשל מנגנת פתיחה שגזורה כמובן מהמנון חג-המולד "ג'ינגל בל", ואז שרה: "הלוואי והיה לי נהר כה ארוך, שבו יכולתי ללמד את הרגליים שלי לעוף. הלוואי והיה לי נהר, שבו הייתי יכולה להתגלגל מפה, גרמתי למותק שלי לבכות". אחד מהשירים המושלמים מהאלבום "Blue" (גם שיר הנושא ענק), שהם סיקסטיז אחרי שהסיקסטיז כבר נגמרו, ועדיין מדהימים כל פעם מחדש, פתאומיים לעד. (אסף נבו)
סיימון וגרפונקל - Bridge Over Troubled Water
"גשר מעל מי יעף" היה השיר האחרון מתוך האלבום האחרון שהוציאו סיימון אנד גרפונקל. הוא הפך ללהיט הכי מצליח שלהם, כשנשאר כמעט חודשיים במקום הראשון במצעד המכירות בארצות הברית וכמעט בכל מדינות אירופה. הסינגל לבדו מכר יותר משישה מיליון עותקים ברחבי העולם, והוא הפך להיות אחד השירים עם הכי הרבה גרסאות כיסוי במאה העשרים. בזמן שהוא יצא לאוויר סיימון וגרפונקל כבר לא דיברו ביניהם - וכמה חבל - השילוב המדהים בין הפסנתר, המילים והלחן של פול סיימון, לקול הנדיר והחד פעמי של ארט גרפונקל מעולם לא היה מושלם יותר. (עמית סלונים).
לו ריד - Perfect Day
האם זה שיר תמים על היום המושלם בחיים, או שיר ציני לחלוטין, על אדם שמתמודד עם התמכרות לסמים קשים? מצד אחד יש כאלה שבטוחים שלו ריד יושב עכשיו למעלה ולועג לכל אלה שלא קלטו למה התכוון המשורר, מצד שני יש את אלה שלא צפו ב"טריינספוטינג" ולא קולטים כמה השיר הזה יכול להישמע נורא פתאום. כך או אחרת, הוא סוג של שלמות. (אסף נבו).
אדל - Someone Like You
זה צריך להיות שיר העשור של העשור הזה. עזבו אתכם מכל שיאי המכירות שהסינגל והאלבום שברו. בעשור שבו המוזיקה ממשיכה להתפצל, להשתנות, להתרדד, להמציא עצמה מחדש, עדיין בלדת פסנתר חזקה של יוצרת כנה וזמרת מעולה, מייצרים שורת רגשות שכל אחד עם לב יכול להתחבר ולהרגיש, גבר או אישה, זה לא משנה. גם אחרי מאתיים האזנות, עדיין הפתיחה של הפסנתר עושה לי צמרמורת. בא לי לחבק את אדל ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר. גם עם כל כך הרבה כסף, היא צריכה את החיבוק הזה. (אסף נבו)
אלטון ג'ון - Tiny Dancer
לעשות רשימה של בלדות פסנתר בלי אלטון ג'ון זה כמו לעשות רשימה של כדורגלנים גדולים ולהשמיט את שמו של פלה. "Tiny Dancer" מהווה תזכורת לכמה מונומנטלי אלטון היה בשנות השבעים. הקול הצלול שלו, המילים הקסומות של ברני טופין, התזמורת שהופכת את השיר ליצירה מוזיקלית עשירה - ומעל לכולם, הפסנתר, שמנצח על כל הכלבים השלובים בגאוניות חד פעמית. (עמית סלונים).
דיוויד בואי - Lady Stardust
האם אלבום רוק ענק כמו "זיגי סטארדאסט" חייב לכלול בתוכו בלדת פסנתר? לא. אבל ל-"Lady Stardust" שמספר על ההופעה שלו-שלה יש תפקיד חשוב בהבנת הקונספט של האלבום הזה, הופעתו (תרתי משמע) של כוכב הרוק החללי שהוא גם חייזר וגם אנדרוגינוס. ולמרות כל הכיסוי הקונספטואלי הזה, עדיין מדובר בשיר רוק קטן ויפה, עם פזמון חוזר חביב שכולם יכולים לשיר במקהלה. אחד מסודות הקסם של בואי בימי הזוהר שלו. (אסף נבו)
בוב דילן - Ballad of a Thin Man
כמעט חמישים שנה אחרי שיצא לראשונה, האלבום "Highway 61 Revisited" של בוב דילן עדיין טרי ובועט כפי שהיה באמצע הסיקסטיז. מאז 1965 אין אף מוזיקאי רוק שמכבד את עצמו שלא הושפע מהאלבום הכי "מלוכלך" של דילן. בשיר שסגר את הצד הראשון של התקליט התיישב דילן עצמו על הפסנתר, כאשר להקת ההקלטות המופלאה שלו, שכללה את מייק בלומפילד על הגיטרה ואת אל קופר על האורגן, ניסתה לשמור על הקצב מאחוריו. התוצאה הייתה הבלדה על "מיסטר ג'ונס", דמות מסתורית שעולם המוזיקה מנסה לפענח עד היום, שקיבלה אזכורים בין השאר גם בשירים של הביטלס והקאונטינג קרואוז. דילן עצמו, לא במפתיע, נהנה לשמור על המסתורין הזה, אבל מדי פעם הוא מפזר רמזים לגבי הזהות האמיתית של אותו ג'ונס. (עמית סלונים).
קווין - Somebody To Love
פרדי מרקורי היה מוזיקאי וזמר חד פעמי. באמת. היכולת שלו להיות מלך העולם בכל רגע נתון שהוא נמצא על הבמה היא בית ספר לכריזמה. השירה שלו היא פקולטה להגשה ופרייזינג. ב-"Somebody To Love", אותו כתב והלחין, הוא מדגים איך זמר אדיר ופסנתר אחד מצליחים "לתת פייט" לאחד הטריוז החזקים שידע עולם הרוק. כהמשך ל"לילה באופרה", גם ב"יום במירוצים" קווין המשיכו להישמע קצת "קלאסיים" עם הכפלות של המקהלה שעונה לו כאן, אבל בבסיס השיר הזה הוא פשוט בלדת פסנתר נהדרת. (אסף נבו).
Borrowed Tune –ניל יאנג / Lady Jane – הרולינג סטונס
המעריצים לא חיבקו את "ליידי ג'יין" של הרולינג סטונס כשהוא יצא ב-1966. בלדה שקטה, בלי תופים, שנשמעה כמו מאש-אפ של צ'מבלו מהעידן האליזבתני עם כלים אינדיאניים. עשור אחרי, "ילווה" ניל יאנג את המלודיה המקורית של הסטונס ויחליף את הכלים העתיקים בפסנתר מדמם. המילים מדברות בעד עצמן: "אני שר מנגינה, שלקחתי בהלוואה מהרולינג סטונס / לבד בחדר ריק, מסטול מדי מכדי לכתוב בעצמי". (עמית סלונים).
R.E.M. - At My Most Beautiful
כן, שחוק, אבל אין עליו. כל מי שמתכחש לשיר הזה של R.E.M רק בגלל שהפך לנדוש שבג'ינגלי הפרסומות ברחבי העולם, מפסיד את אחד הרגעים היפהפיים (מני רבים) שבהם מייקל סטייפ וחבריו מזקקים את היצירתיות, הנועם, האהבה והחן שלהם ליצירה מוזיקלית שנוגעת בו זמנית בכל מי ששומע אותה. כל הטוב הזה, שנשפך מהם, מושפע כמובן מהביטלס, ואנגליס ויוצרים אחרים, אבל הדיוק הזה שבתחושה הוא כל כך אר אי אמי. (אסף נבו).
הביטלס - Let It Be
ב-2003, יותר משלושים שנה אחרי שהעולם כבר הכיר בעל פה את כל התווים של "Let It Be", פול מקרטני הגשים חלום והוציא את הגרסה הנקייה של האלבום האחרון של הביטלס. הגרסה הסופית של השיר ביטלה את התזמור של המפיק פיל ספקטור, נתנה יותר טון לאורגן של בילי פרסטון, והחזירה לקדמת הבמה גם את התופים של רינגו, שנבלעו במיקס המקורי. הגרסה הזאת גם מציגה הקלטה קצת שונה של הפסנתר, שלא רק שלא נופלת מהמקור אלא אפילו עולה עליו. עשרות שנים אחרי שנעמי שמר שרה "לו יהי", בלדת הפסנתר האולטימטיבית של מקרטני נשמעת היום טוב יותר מתמיד. (עמית סלונים).
ארית'ה פרנקלין / קרול קינג - (You Make Me Feel Like A) Natural Woman
קרול קינג כתבה את השיר הזה, ארית'ה פרנקלין הקליטה אותו ראשונה. הביצוע של קינג מוכר יותר. לשאול מעריץ של השיר הזה איזו גרסה הוא מעדיף, זה כמו לשאול ילד את מי הוא יותר אוהב, את אמא או את אמא. משירי האהבה וההעצמה הגדולים בכל הזמנים. (אסף נבו).
כריסטינה אגילרה - Beautiful
הוכחה שגם פופ תאגידי מסוגל לייצר קלאסיקות. את "Beautiful" (מקום שני אחרי השיר של R.E.M בשימושי טלוויזיה) כתבה לינדה פרי, ההיא מ"4 Non Blondes". כריסטינה אגילרה, גם אם תעלה ותרד במשקל עוד עשרים פעם, היא לנצח זמרת מבצעת מוצלחת, וכאן היא בפורמה הכי טובה שלה, עם נשיות שמצליחה להיות גם פמיניסטית וחזקה, וגם סקסית. המנון שתמיד ירגש בנות 16, גם אם הן כבר בנות 30. (אסף נבו).
ג'ון לנון - Imagine
באמת צריך להסביר? הפנטזיה החולמנית של ג'ון לנון, שהולידה פנטזיות חולמניות של אחרים בכל העולם ("אני ואתה" של אריק איינשטיין, בין השאר), היא עדיין כל מה שצריך לבלדת פסנתר עוצמתית. מנגד עומד הקליפ הזוועתי עם יוקו, וגם האירוניה על כך שמולטי מיליונר שר על כך שהעולם היה יפה יותר ללא קניין. (עמית סלונים).
גאנז נ' רוזס - November Rain
זה הזמן של כולם להודות שאקסל רוז הוא לא סתם ג'ינג'י מופרע שצורח למיקרופון ובגיל חמישים כבר מופיע עם בלוני חמצן. זה הצ'אנס להצדיע לאחד מכותבי השירים המוכשרים ברוקנ'רול בסוף האייטיז ותחילת הניינטיז. אני מכיר מישהי שבכיתה יא' הלכה לישון בלילה עם אוזניות, שהיו מחוברות לדיסקמן, שניגן את השיר הזה בריפיט עד הבוקר. בבוקר היא התעוררה, וגילתה שהכל היה סיוט. עד היום היא מתרחקת מכנסיות לבנות וגיטריסטים עם אפרו, אבל החתונה שלה היתה מה זה יפה. (אסף נבו).
דרק והדומינוז - Layla
זו קצת רמאות לשים ברשימה כזאת את "ליילה", ומצד שני זה יהיה חטא להתעלם ממנו. החצי הראשון של השיר הוא ההגדרה המילונית ל"קלאסיק רוק", עם קרב הגיטרות המפורסם בין האלגנטיות הבריטית של אריק קלפטון לחספוס האמריקני של דוויין אולמן. ואז, שלוש דקות לתוך השיר, הזעקות של קלפטון (שנכתבו כשיר אהבה נכזבת לפטי בויד, אז עדיין אשתו של ידידו ג'ורג' הריסון) נפסקות ומתחלפות בקודה אינסטרומנטלית, שמובלת על ידי קטע פסנתר, שנכתב ובוצע על ידי מתופף הלהקה ג'ים גורדון. אז נכון, בגלגלצ ישמיעו לכם רק את קטע הרוק הסוחף, אבל החלק הדומיננטי יותר בשיר הוא דווקא קטע הפסנתר הבלתי נשכח. (עמית סלונים).
טורי איימוס - "Gold Dust"
טורי איימוס והחבר הכי טוב שלה, הפסנתר, יצרו שלל מרשים של בלדות קורעות לב לאורך קריירה של 22 שנים. ממש לא פשוט לבחור באחת בלבד מתוך 14 אלבומים, אבל כנראה שהבלדה האינטרוספקטיבית "Gold dust" היא המרטיטה מכולן. בשיר איימוס משחזרת מראות וצלילים שנשזרו לסיפור חייה, תוהה איך הכול עבר כל כך מהר ומבינה כעת במבט לאחור שהיא אחזה באבק זהוב בידיה. הבלדה היא למעשה שיר סיכום תקופה, שמזכיר בכל פעם מחדש את עוצמתו של הכאן והעכשיו וגם את שבריריותו. איימוס קוראת לנו לקדש את הרגע ועוזרת לזה לקרות. מסוג הבלדות שמפלחות את הלב ולא מותירות את עיניו של המאזין יבשות. צריך להיות אדם ציני במיוחד כדי להישאר אדיש לקולה הענוג והשמיימי של איימוס, לטקסט הכן שכל אחד יכול להזדהות איתו, וכמובן לפסנתר המופתי שלה שמנגן ברקע. (ניר סלונים)
פיל קולינס - Against All Odds
פיל קולינס הוא אחד ממתופפי הרוק הגדולים ביותר בכל הזמנים, אבל הוא זכור בתודעה העולמית, ובטח בישראל, כזמר של בלדות קיטשיות. בין אינסוף שירים סתמיים ובנאליים שהוא אחראי עליהם, בולטים כמה שירים גדולים באמת. היצירה המופלאה הזאת, מתוך הסרט בעל אותו שם, היא ללא ספק היהלום הנוצץ ביותר בארגז הכלים של פיל קולינס. (עמית סלונים).
בילי ג'ואל - She's Always a Woman
אני מוכנה להתווכח עם כל אנין טעם עם שמיעה אבסולוטית, יכולות עריכה מוזיקלית מרשימות, בעל טעם משובח, איכותי ומתמצא - אני לא עומדת בפני "She's Always a Woman" של בילי ג'ואל. השיר יצא ב-1977 באלבומו "The Stranger", וכסינגל כשבצידו השני של התקליט "Vienna", גם עליו אני יכולה להשתפך בחוסר פרופורציה, אבל אעצור את זה כאן. אי אפשר בלי (פעמיים) בילי ג'ואל, איש הפסנתר, ברשימת הבלדות היפות בכל הזמנים. (ערגה שילוני).
ג'ון קייל - Hallelujah
יסלחו לנו מעריצי לאונרד כהן וג'ף באקלי, גרסת הפסנתר של השיר שייכת לג'ון קייל, והיא גם זו שהיוותה השראה עבור באקלי, והצליחה יותר מהמקורית של כהן. ספרים שלמים נכתבו על השיר הזה, שכהן כתב לו עשרות טיוטות עד שהיה מרוצה מהיצירה שלו. התוצאה מצדיקה את ההשקעה, במיוחד הגרסה הזו. (אסף נבו).
אלטון ג'ון - Your song
ואם כבר פעמיים בילי ג'ואל, אז גם פעמיים אלטון ג'ון. "השיר שלך", שכמובן הולחן למילים של ברני טאופין הוא בפשטות אחד השירים האישיים הגדולים שנכתבו בכל הזמנים, באותה עשירייה עם "My Way" ו-"Yesterday" למשל (גם השיר הקודם והשיר הבא נמצאים באותה ברשימה). התכונה הכי בולטת שלו - כל אחד יכול לחשוב שהוא נכתב במיוחד עליו, ולהתרגש ממנו באופן פרטי. יחי הארס-פואטיקה. (אסף נבו).
הביטלס - Hey Jude
טוב, נו, אז גם שני ביטלס. כי איך אפשר שלא. תקופת "האלבום הלבן" נחשבת בעיני רבים לאחד השיאים של הלהקה, שהיא עד היום מתנה ענקית שנתן אלוהים לעולם. שלושה חודשים לפניו יצא השיר שכתב פול מקרטני כשיר עידוד לג'וליאן, הבן של ג'ון לנון. הוא היה גם הסינל הראשון שהוציאו הביטלס בחברת התקליטים החדשה שהקימו, "Apple". שיר באורך שבע דקות שמכר 8 מיליון עותקים ושבר שיאים במצעדים בבריטניה וארצות הברית. זה חשוב, אבל מתגמד מול ה"נה נה נה נה", אולי ההמנון הכי סוחף בתולדות הפופ. (אסף נבו).
האיגלס - Desperado
42 מיליון עותקים של האוסף הראשון של "הנשרים" נמכרו ברחבי העולם, מתוכם 29 מיליון בארצות הברית, מה שהופך אותו לאלבום הנמכר ביותר בתולדות אמריקה, לצד "מותחן" של מייקל ג'קסון. וכל זה עוד לפני שהאיגלס הוציאו את הלהיט הגדול שלהם "הוטל קליפורניה". אם מחפשים סיבה להצלחה המסחרית של האוסף, צריך לחזור ולהאזין לבלדת הפסנתר הקסומה הזאת. המתופף דון הנלי, שמתפקד בשיר גם כסולן, אחראי למילים הקולעות. הגיטריסט גלן פריי יושב על הפסנתר, בשיר שאפשר להתאהב בו מהאזנה ראשונה. אפילו בסיינפלד עשו לשיר הומאז', כאשר אחד מבני הזוג של איליין היה משתיק אותה בכל פעם שהשיר היה מתנגן ברדיו. (עמית סלונים).
בט מידלר - The Rose
שיר שמגדיר את הקריירה של אחת האנטרטיינריות הגדולות בעולם. בט מידלר, קומיקאית בנשמה, שרה כאן שיר בסגנון פולק נוסח פיט סיגר, שמורכב מאותן פראזות שחוזרות על עצמן ברצף שלוש פעמים, בלי פזמון ובלי "הוק", בליווי פסנתר. התוצאה מאוד "אמריקנית", באחד הצירופים המיוחדים שידע המיינסטרים שואוביזנס. (אסף נבו).
ברוס ספרינגסטין - Thunder Road
כשברוס ספרינגסטין היה בן 25 הוא כבר היה אחד מכותבי השירים הטובים בעולם, אבל הוא עדיין היה חסר שרירים מול מפיקי המוזיקה שלו, שקברו את אחת הבלדות הכי יפות שלו תחת מסווה של רוקנ'רול (בין השאר בעזרתו של טכנאי ההקלטות הישראלי לואי להב). בהופעות, מאז ועד היום, ברוס מלווה את עצמו בשיר הזה רק בפסנתר ובזעקות הקהל. פלא שהוא נחשב, גם בגילו המתקדם, לפרפורמר הטוב בעולם?. (עמית סלונים).
נינה סימון - Wild Is The Wind
הביצוע המקורי של השיר הזה הוא לא של נינה סימון, אבל היא זו שעשתה ממנו קלאסיקה, שכאילו כותבת מחדש מילות תואר כמו "אהבה", "תשוקה", "ערגה" ו"פסנתר". גם הגרסה של דיוויד בואי מוכרת ואהובה. הפעם החטנו ללכת עם נינה סימון.(אסף נבו).
פיטו פאז – al lado del camino
פיטו פאז הוא עילוי מוזיקלי. לפחות אם נולדתם בחלק הדרומי של אמריקה או שסבתא שלכם עדיין שם, מכינה ריבת חלב במו ידיה. למרות שבישראל המוזיקה הארגנטינאית מוכרת בעיקר בזכות נטליה אוריירו או "המורדים", מי שבאמת טומן את אוזנו בנבכי המוזיקה הלטינית, מכיר היטב את אחד הזמרים הכי פופולאריים בארגנטינה, מלך הפסנתר ושירי האווירה הלטינית, זה שמצליח במיוחד בבלדה הזו להעביר היטב את התחושה של כל ארגנטינאי שעומד כמעט, בערך, ליד הדרך: "אני אוהב לחכות בצד הדרך, לעשן את העשן בזמן שהכל קורה. אני אוהב לפתוח את העיניים ולהרגיש חי, להתגבר על מיליוני כאבי ראש, ואז לצאת למסע חדש זה לגמרי דבר נדרש", הוא זורק שם ומוציא את כל מי שמאזין לו למסע בין השחורים ללבנים, בין רחובות ארגנטינה לשכונת העולם הגדול. (ירון רוולסצ'י).
הסמית'ס - Asleep
"אני לא רוצה להתעורר לבד, שוב. אל תנסו להעיר אותי בבוקר, כי אני אעלם. אל תרגישו רע בשבילי, אני רוצה שתדעו. עמוק בתוך חדרי הלב שלי - אני אשמח כל כך ללכת. יש עולם אחר, יש עולם טוב יותר. ובכן, חייב להיות. ביי ביי". המילים המצמררות של מוריסי, מעל הפסנתר המלטף של ג'וני מאר, ממשיכות לתאר במדויק גם שלושים שנה אחרי שיצאו את תחושת המחנק של כל כך הרבה צעירים ברחבי העולם. ממש עכשיו יש מישהי, איפשהו, ששומעת את השיר הזה, ובוכה לתוך הכרית. (עמית סלונים).
ועוד שתי בלדות, שפשוט אי אפשר היה להתאפק:
לודון ווינרייט השלישי - Red Guitar
לודון ווינרייט השלישי הוא אחד הזמרים הכי טובים שאתם לא מכירים. את הילדים שלו מרת'ה ווינרייט ורופוס ווינרייט אתם דווקא בטח מכירים, ושניהם אפילו הופיעו בישראל. עכשיו תקשיבו לבלדת הפסנתר הנהדרת שלו (והנדירה, כפי שמילות השיר מרמזות, הוא בכלל איש של גיטרה) ותשלחו מכתב למנהלי תחנת הרדיו הקרובה ללבכם ותבקשו מהם להוסיף אותו לפלייליסט שלהם. (עמית סלונים).
ריהאנה מארחת את מיקי אקו- Stay
מי היה מאמין שריהאנה תיכנס לרשימה הזאת, בשיר שהוא מצד אחד מאוד חדש (יחסית) ומצד שני ברור שהוא השיר הכי טוב שלה בקריירה, מכל שבעת האלבומים. מיקי אקו לא סתם מתארח כאן, הוא שותף לכתיבת השיר, וגם הגיבור של שאלת הטריויה הנצחיחת: מי הוא המוזיקאי ששר עם ריהאנה את "Stay"? (אסף נבו)