עברי לידר מוציא הבוקר את "הכל בוער", שיר ראשון מאלבום חדש, בו הוא מכוון את דבריו לדמות נקבית ושר "שיישרף הכל בלהבה גדולה, שיישרף הכל, נתחיל מהתחלה", תחושה שלא מעט ישראלים יוכלו להזדהות איתה בנקודת הזמן הזו - אחרי המלחמה בקיץ. כהרגלו, הטקסט של לידר עטוף במוזיקה נגישה, והתוצאה היא שיר שיכול בקלות להיות הלהיט הראשון הגדול של החורף הקרוב.
"'הכל בוער' זזו תחושה כללית שיכולה להיות לך או לי", אומר לידר, "דברים לפעמים נעים במעגלים, לפעמים בחיים מצטברים דברים, בכל מיני חזיתות, דברים שעוברים באישי שלנו ובמה שקורה מסביבנו, תחושה כללית לגבי המקום שלנו בעולם, אם אנחנו מרגישים נוח ושמחים עם מה שאנחנו עושים, או לא. השיר מתאר תקופה שבה הרגשתי שהכל בוער לי בידיים, 'בוער' גם במשמעות חיובית וגם לא חיובית, במקביל. יש דברים ש'בוערים' במובן החיובי לגמרי, כשקורים מלא דברים כמו יצירתיות, בעירה פנימית טובה. ומצד שני הרגשות שבוערים באופן שברור שהולך לקרות משהו, שלא ברור אם הוא טוב או לא".
-רבים יגידו לך שהשיר הזה מדבר על הקיץ האחרון, המלחמה והתחושות שאחריה.
"כתבתי אותו לפני הקיץ האחרון, בחורף שעבר. אני חושב שזה קרה לי בזמנו גם עם השיר 'ניסים' ("ניסים, תשמע, תהיה מלחמה" א.נ). תחושה מסוימת שמשהו שקורה, בוער מתחת, והרצון שלנו להגיד בוא נשרוף הכל ונתחיל מהתחלה. בוא נעצור ונעשה את זה טוב, ושוב פעם. אני מאוד מחובר למה שקורה פה, מה שקורה לחברה, לחיים שלנו, מעסיק אותי, אני חלק מזה. וזה מתבטא בכתיבה. לדעתי השיר בהחלט יכול להתחבר לתחושה כללית, ציבורית, שנכנסת לתוכו ומתערבבת עם תחושה פנימית אישית. נוצר משהו שפתאום קורה גם במציאות".
-אתה פונה בשיר לדמות בלשון נקבה. זו יכולה להיות גם המדינה.
"זו יכולה להיות המדינה, בתחושה הכללית, היא לא בהכרח בן אדם, זה נכון מאוד".
-יש לך גם קריירה בחו"ל עם TYP, אבל קשה לברוח מהקשר למקום הזה.
"אני לא מעוניין לברוח. אולי אם הייתי רוצה הייתי בורח. אבל גם אם אני כותב באנגלית ואשיר באנגלית, בחיים זה לא יהיה כמו לכתוב ולשיר בעברית. שפת אם זה יותר חזק מהכל. אני לא יכול להגיע באנגלית לרמת העומק שאני יכול לבטא בעברית, בייחוד בנושאים כאלה. הכתיבה בעברית זה גם העיר שלי, המקום, פה זה הבית שלי, פה אני גר, האנשים שאני הכי אוהב, המשפחה שלי. אני מכיר את המקום הכי טוב, מכיר אותו כבית, וזכותי להתערב, יש לי מה להגיד, אני לפעמים צריך להגיד ולעשות דברים, ולעשות שירים שקשורים למקום הזה".
"אם תעבור למקום אחר תפסיד הרבה דברים מקסימים שיש פה"
-מה דעתך על נושא הירידה מהארץ?
"אני לא מנסה לצייר את ישראל כגן עדן מושלם. אבל עם כל המגרעות וכל מה שצריך לעבוד ולשפר, דווקא אחרי שאתה רואה מקומות אחרים ועובד בהם, וחי בהם קצת יותר באופן יומיומי, על כל הצדדים שלהם, אתה מבין שישראל היא מקום לא רע לחיות בו. יש כאן דברים מקסימים וטובים שהופכים את החיים פה למשהו טוב. אם אתה אומר בוא נעבור למקום אחר, אתה תרוויח דברים מסוימים, אבל גם תפסיד הרבה דברים. זה לא שחור ולבן, שיש מקום שיותר טוב בשבילנו. יש מעט אנשים שעושים מעבר ומצליחים ממש להפוך לבני המקום".
-אחד מהם אתה מכיר אישית היטב.
"נכון, אח שלי עשה את זה. יש לי אח גדול שגר בארצות הברית הרבה שנים. הוא כוריאוגרף מצליח. בדברים שלו הוא מאוד מבסוט, יש לו שם חיים, הוא עבר בגיל צעיר ויש לו ילד אמריקני. זה מה שנקרא באמת להיות שם, אבל זה לא עובד בשביל כולם. יש מעט שעוברים ונהיים ממש בני המקום. הרוב עוברים לזרות מסוימת. כשלעצמו, זה כן מעניין. זו חוויה מעניינת לחיות במקום אחר כמה שנים, זה לא בהכרח דבר שלילי. מעניין לאדם לחוות משהו אחר. אבל אני מחובר לפה גם הרבה בגלל הקהל שלי. אני אדם יוצר ויש לי פה המון קהל מדהים שאני אוהב. אני לא יכול לחשוב על סיטואציה שאשים את זה בצד ואוותר על ישראל. אין לי עניין בזה".
"באלבום יש עוד כמה שירים 'חברתיים' ולאו דווקא אישיים"
-השיר מסמן את רוח האלבום?
הוא לא יוצא דופן. יש באלבום עוד כמה שירים 'חברתיים' ולאו דווקא אישיים, עם הבוער שלי הפרטי מול שלנו הכללי. מוזיקלית הוא מתאר את רוח האלבום. הלחנתי אותו עם יונתן פריג', גיטריסט שעובד איתי הרבה שנים. אמרתי לו בוא נלחין ביחד, הנה טקסט שכתבתי. זו חוויה שלא עשיתי עד היום בשירים בעברית. רק עם ג'וני ב-TYP. החיבור עם יונתן זרם בטבעיות. אז כבר משם יש שירים שהחלו לא מפסנתר אלא מגיטרה, באווירה שונה. את העיבודים וההפקה עשיתי עם יועד נבו באולפן שלו המגניב שלו בלונדון. רצינו לעשות סאונד חם, עם הרבה כלים אמיתיים ומעט אלקטרוניקה. אז יש כלי נשיפה, מיתרים, גיטרות אקוסטיות, תופים ובס, אבל המטרה היא לא לייצר תקליט 'לייב', אלא לקחת חומרים חיים, אקוסטיים, ולהתייחס אליהם צורה אלקטרונית. השילוב הזה יוצר סאודנ חדש ומעניין לתקליט, מעין חוט שעובר לאורך התקליט, זה הסאונד שלו".
-אמריקה נשטפה בצליל עדכני של פולק וקאנטרי משולב עם דאנס.
"יש דברים שהשפיעו עלינו, הקשבנו להם. בישראל זה קצת שונה. אני לא חושב שממש עשו את זה קודם בצורה כזו. יש כאן חידוש. הרבה שנים היתה הפרדה בין מוזיקה אלקטרונית למוזיקה חיה, גם בסאונד היתה הפרדה, אם משהו הוא כזה או כזה. בשנתיים שלוש האחרונות הגבול מיטשטש. הרבה מצורות העבודה של המוזיקה האלקטרונית זלגו לעבודה עם הצליל החי וזה מייצר בסאונד הייבריד מעניין, שמביא לאקוסטי תחושה אחרת של משהו חם וגדול".
-מה עוד קרה בלונדון?
"ביום האחרון התקשרו אלי מ'אקס פקטור' בריטניה והזמינו אותי לצילומים. היה יפה לראות, מעניין מאוד".