כבר יותר מחודש שריף כהן גרה בפריז לרגל השקת האלבום שלה "A Paris" בצרפת. זאת אומרת, לא ממש גרה, כמו שבשנים האחרונות היא גם לא ממש גרה בישראל; אלא כעת היא ובעלה נמצאים בפריז וכבר בסוף החודש היא תהיה שוב בתל אביב, בהופעה במועדון בארבי, שבה תארח את המפיק עופר מאירי (מטרופולין).
שנתיים שהיא חצי פה חצי שם, מנסה לבסס את עצמה בשוק הישראלי ובמקביל לפתח קריירה אירופית, שהבשילה אחרי מאמץ גדול, כשחתמה על הסכם ייצוג עם השלוחה הצרפתית של יוניברסל. "יצרתי קשרים עם סוני, עם יוניברסל ועם כמה חברות עצמאיות", היא אומרת, "ולא יצא מזה שום דבר. בניגוד לארץ, שכשהלכתי להשמיע את החומרים שלי לחברות תקליטים ואמרו לי, לא תודה, בצרפת אמרו, תכתבי עוד ותחזרי אלינו בעוד חודש, מה שגרם לי לחיות בציפייה גדולה שמשהו יקרה, עד שנמאס לי מזה והחלטתי להפיק את האלבום שלי לבד. אני מאוד שמחה שעשיתי את זה, אפילו שהיה לי פחד גדול להפסיד".
-מה להפסיד, כסף?
"לא רק. פחדתי שהוא לא יצא טוב, כי אף פעם לא הפקתי תקליט בעצמי. למדתי מוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אבל הפקה מוזיקלית לא למדתי. אני מלחינה מגיל 8 וגם כותבת, אז אני שומעת באיזה רגיסטר, הרמוניה, קצב, אבל הייתי צריכה עזרה ברמה הטכנית, בסגנון ההקלטה. זה עולם ומלואו. נעזרתי בחבר שלמד איתי בתיכון ויחד עשינו את החיפוש, עד רמת מציאת המיקרופון הנכון וצורת השירה. המטרה הייתה לחפש סאונד קצת מלוכלך, קצת טראש, מייד אין איזראל".
-מאיפה הכסף?
"חסכתי. מגיל צעיר שמתי בצד בכל פעם שהיה לי אקסטרה. התחתנתי עם בעלי שנה לפני האלבום, אז השקענו בו את הכסף של החתונה. לקחתי יחצנית, מצאתי מנהלת מדהימה, יונה אזולאי, שמלווה אותי כבר שנה וחצי, והיא מאוד עזרה לי. הכול נעשה באופן עצמאי, אני היוצרת, הבוקרית. הוצאנו את שני הסינגלים הראשונים בצרפתית ביוטיוב ובפייסבוק - מה שעשה באזז - ואז שחררנו אותם לרדיו".
-הרשת היא כלי שיווקי מדהים.
"צריך לדעת איך להשתמש בה, והצפיות הופכות למדד להצלחה. לצרפתים, למשל, לא היה מושג שהשמיעו את השירים בישראל, אבל הם ראו את היוטיוב. כל הזמן שמרתי על קשר עם שלוש חברות התקליטים הגדולות. כשאני והמנהלת שלי באנו אליהם עם הדיסק המוכן ביד והראינו את הקליפ, מיד קיבלנו חוזים, וזה מאוד שימח אותי".
-ההשקה בצרפת היא אחרת?
"האמת היא שחשבתי שזה יהיה די דומה, וטעיתי. ההומור שונה, השמחה שונה, אנחנו קולטים דברים הרבה יותר בקלות. אם אני מספרת בדיחה לנהג מונית, שבארץ היו משתגעים ממנה, בצרפת הוא לא מבין אותי. שאלתי את עצמי איך האלבום יכול לתפוס בצרפת בלי ההומור הים תיכוני שלנו; הדבר השמח הזה שמביא שמחה, הריקוד, הטמפרמנט, אבל בינתיים העיתונות מגלה עניין, התראיינתי לאל וללה מונד, וגם בתוכניות אירוח נחשבות. מה שבטוח זה שעכשיו יש לנו הופעות בצרפת בפסטיבלים, וכבר מדברים איתנו על קיץ 2014".
-עשית את כל הדרך הזאת לבד; בשביל מה להכניס עוד גורמים, שיחתכו קופונים על חשבונך?
"זאת הייתה ההתלבטות באמת - אם להמשיך עצמאית, ולא רק בהיבט העסקי. זה שונה מעוד בחינות. אם קודם החלטתי איך הכול יישמע מוזיקלית ואמנותית, אז עכשיו אני באה לישיבת יחצנות ביוניברסל, וסביב השולחן יושבים שמונה אנשים - אחד אחראי על המגזינים, אחר על האינטרנט, העיתונים, הרדיו - התעשייה שם מאוד גדולה, ופשוט אי-אפשר להתערב להם באסטרטגיה. פתאום אני משתחררת והופכת רק לאמן, ואני לא רגילה לזה".
-נשמע שאת קונטרול פריק רצינית.
"אין ספק שאני אוהבת להיות בשליטה, וזה מתיש פיזית כי אין לך זמן לשום דבר אחר. אני רוצה לשלב כוחות, ובטח אלמד איך הם עובדים. החלטתי שאם אי-פעם אעשה כזה לחיבור בחיים, זה יהיה רק עם חברת תקליטים גדולה. זה ניסיון".
-בתחילת הקריירה שלך דווקא בחרת בשוליים, בפרויקטים של וידאו ארט ושל מוזיקה לא ממש קומוניקטיבית.
"למזלי אין לי תסביך הצלחה, ולכן אין לי שום דבר נגד משהו פופולרי רחב. אני לא חושבת שפופולריות צריכה לפגוע באיכות המוצר, בהקלטה או במוזיקה. דמיינתי את עצמי עושה חומרים אמנותיים והרגשתי שזה לא פתוח לקהל, אלא מאוד אנין ומדבר לאנשים מאוד מסוימים. אני לא מרגישה שזה הייעוד שלי. אני צריכה לעשות משהו הרבה יותר גדול ולא להישאר באזור האנדרגראונד".
-ובואי נסכים שפופולריות היא גם הרבה יותר משתלמת כלכלית.
"זה עוד פן של העניין. אפשר לתרגם הצלחה לכסף. איפה שיש פרנסה זה סימן טוב, זה חיבור. אני לא רוצה להישמע יותר מדי רוחנית, אבל אין ספק שערוץ של שפע לא נותן בהכרח הצלחה. איכשהו, במוזיקה, אם זה הולך אחד עם השני, זה טוב".
-השפע חשוב לך.
"באופן אישי, כאדם מאמין, אני חושבת שאתה מקבל מה שאתה צריך לקבל - האם אתה מחובר לערוץ השפע או שאתה חוסם אותו. אלה חיפושים רוחניים מאוד דידקטיים בעיניי".
-הבחירה לכוון מההתחלה לצרפת הייתה קשורה לשפע עתידי?
"כיוונתי לשם כי זה מקום גדול שיש בו פתיחות גדולה. הייתי יכולה לקבל עוד עבודות מוזרות ואלטרנטיביות בפריז. הכרתי מישהו שמתפרנס מצוין ממוזיקה לסרטים ומהצגה במוזיאונים ומקבל תמיכה מהממשלה. בניגוד למה שקורה בישראל, שם יש ביקוש ויש תמיכה ממשלתית. אני בן אדם פוזיטיבי, ואני באמת מאמינה שבארץ יש שפע. קשה לשכנע אותי שישראל היא לא מקום שווה, ואני לא מאלה שאומרים שבחו"ל יותר טוב. מי שרציני בעסק שלו - יצליח. מה שכן, יש הרבה חוסר רצינות בעבודה בארץ. חברות לא רציניות נוטות להאשים את המדינה".
-אמנים מאוד רציניים בישראל חיים בדוחק.
"זה נכון. אנחנו מדברים פה על זכויות הרבה יותר בסיסיות. על גני ילדים שעולים, אגב, בדיוק כמו בצרפת, אלא ששם יש עזרה לאומית לאמנים, שאפילו לא מגיעים לדבר עליה ארץ. אני מאמינה שיום יבוא ותהיה מחאה של אמנים. עזרה כזו היא פשוט הכרחית".
-את בטח מוצאת את עצמך שגרירה בעל כורחך.
"מצפים ממני לענות על שאלות פוליטיות, כי זה צועק ובוער להם. מאוד חם בצרפת כל מה שקורה בישראל, אבל אני לא נכנסת לשם. אני עונה בכיף על איזה מקום אני הכי אוהבת בתל אביב, יצא לי לדבר על ים המלח, מן הדרכת טיולים כזאת".
-ועדיין השוק הישראלי חשוב לך.
"מאוד, כי אני מאמינה שהכול יוצא מהמדינה הזאת, שיש בה גם התרבות הכי עשירה, הכי מעניינת והכי קרובה למה שיש לי הגיד. חשוב לי לבוא לכאן כדי למשוך את ההשראה".
-בעבר גם שיחקת. ויתרת על זה?
"כששיחקתי בסרטים, זה לא היה אף פעם בתפקיד ראשי. מאז ומעולם המשחק היה בעדיפות שנייה. אני ממשיכה לעשות אודישנים, אבל זה לא משהו שאני מייחלת לו".
"התוצאה ב'הלהקה' לא היה טובה"
-אני חייבת להודות שמאוד הופתעתי שדווקא את הסכמת להיות שופטת בתוכנית "הלהקה" של ערוץ הילדים. את וריאליטי?
"אין לי התנגדות לז'אנר כז'אנר, אבל לצערי זה לא הניב תוצאה כל-כך טובה. חשבתי שגם אני חלק ממציאות, כי זה הרי פירוש המילה ריאליטי, והסכמתי, אבל בפועל מדובר בכל-כך הרבה עריכות, שהמרחק בין התוצאה שרואים לבין המציאות גדול מדי. זאת הייתה מבחינתי אכזבה גדולה, אפילו שהם באמת ניסו לבוא לקראתי".
-כמה זמן תישארי בפריז?
"נכון לעכשיו, וזה יכול להשתנות בכל יום, עד דצמבר, כשנגמור את סיבוב ההופעות, כי הרבה יותר נכון שתהיה לי נקודת מוצא באירופה. אבל בכל חודש אהיה בארץ. מבטיחה".
*ריף כהן תופיע ב: 23.5 בארבי ת"א, אורח: עופר מאירי. מופע פותח : לונא אבו נסאר. 30.5 זאפה ירושלים. 6.6 זאפה תל אביב.
