ההרכב הכי טוב שאתם עדיין לא מכירים | צילום: עידן טרייבר
ללעוג לרוק הישראלי זה כמו לשים מכשול בפני עיוור: אכזריות לשמה, שאין לה תכלית מלבד התעללות בחסר ישע. זה לא כי אין פה רוקרים מוכשרים, כריזמטיים וחרוצים, אלא היעדר בנק מטרות אטרקטיביות שידרבן אותם ליצור. נכון שאמנות אמורה להתחשל מתוך אש פנימית, אבל לך תוסיף לה גחלים כשאין שום חלום נראה באופק שיבעיר אותה מלכתחילה.
במוזיקה האלקטרונית, לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין. מעבר לקהל שפוקד מסיבות באדיקות, הייבוא התכוף של אמנים סופר-רלוונטיים בתחומם, מהעילית של כל תת-ז'אנר, מציבים בפני הדי.ג'ייז והמפיקים המקומיים סטנדרט גבוה ומחייב. רק תדמיינו איזה רוקנ'רול היו יוצרים כאן אם בכל סוף שבוע היו מופיעות בתל אביב להקות דוגמת גריזלי בר, דירהאנטר, M83, ארקטיק מאנקיז ובלאק ליפס - מקבילות הגיטרה-בס-תופים למרסל דאטמן, נינה קרביץ, סמולפיפל, פרד פי ואיוון סמאג', ענקים בתחומם שמחתימים בנתב"ג דרכונים לפחות פעם בשנה. לאלה נתווספה נוכחות חיובית של חנות התקליטים "סלון אוארבך", שעם אוצרוּת נבונה ואירוח ביתי ידידותי מספקת רוח גבית חיובית ועוגן נוסף להתלות בו.
ארקטיק מאנקיז. תדמיינו איזה רוקנ'רול היו יוצרים כאן אם הם היו מגיעים פעם בשנה | צילום:
Anthony Harvey, GettyImages IL
הביטוי למגמה הזו, שהתגבשה והתחזקה בשנתיים האחרונות, ניכר היטב ב-Tv. Out - צמד טכנואידי מקומי, שביקום מקביל היו נבחרים ל"תגלית השנה" של תשע"ד. דורון "צ'רלי" מסטיי ואורי יצחקי שתו בצימאון את אג'נדת Fאנק המכונות המחוספס-חללי של נציגי לייבלים כמו L.I.E.S, TTT ו-Machining Dreams ונתנו לה פרשנות משלהם, הן בקטעים שהם מפיקים והן במוזיקה שהם מתקלטים. מעבר לעדכניות והאיכות שקולחת מ-Tv. Out, נדמה לי שהתכונה החשובה ביותר שפועמת בצ'רלי ואורי וזו שעשויה בסופו של דבר להפוך אותם לכוח משמעותי אמיתי בזירה העולמית, היא חוסר הנכונות להתפשר; בסאונד, במקצב, במלודיה ובתקליטים שהם שולפים מהתיק. ההשפעה של האמונה המוחלטת, המיסיונרית כמעט, בצדקת הדרך - הגם שהיא אזוטרית, אנדרגראונדית ובלתי מתחנפת - סוחפת ומדבקת. Tv. Out לא רק בונים לעצמם קהל מעריצים, הם גם נתנו בעיטה הגונה בישבן של דור הדי.ג'ייז שטיפח אותם, והציבו בפניהם סדר יום ורף חדש. רק על זה מגיעה להם נשיקה.
