הרולינג סטונס בהופעה באוסלו

קשה היה לפספס בימים האחרונים ברחובות אוסלו את ההתרגשות לקראת הופעתם של "הרולינג סטונס" בעיר. בכל פינה של העיר היפה והרגועה הזאת ביצבצו אנשים מכל הגילאים עם חולצות של הלהקה מכל סיבובי ההופעות לאורך השנים, אבל הפעם אפשר היה לראות חולצות חדשות ומפתיעות. כאלו שעל הגב לצד ערים מובילות באירופה מופיע הכיתוב "4.6 תל אביב, ישראל". תעשיית המרצ'נדייז עובדת היטב - אנחנו על החולצה. כלומר על המפה.

זה עדיין מרגיש קצת כמו חלום, אבל בעוד שבוע "הרולינג סטונס" יופיעו על הבמה בפארק הירקון בתל אביב. 52 שנה מאז שהופיעו לראשונה בלונדון תזכה מדינת ישראל להופעה ראשונה והיסטורית של הלהקה הגדולה בעולם. ביום שני ב"טלנור ארנה" באוסלו, נפתח הסיבוב האירופאי של הסטונז - “14 און פייר". 14 הופעות באירופה ב-2014.

עוד רולינג סטונס ב-mako מוזיקה:

והפעם לא חסרות סיבות לריגוש, גם כי הסטונז חוזרים לאירופה שבה לא היו מאז 2007 (פרט לחמש הופעות בבריטניה). גם בגלל שזאת ההופעה הראשונה שלהם אחרי השבר האישי של מיק ג'אגר, שהעלה תהיות איך ישפיע על ההופעה ובחירת השירים. וכמובן הסיבה שלשמה התכנסנו - הופעה אחת באוסלו ואז יבואו עוד שתיים ואז זה יקרה - ביקור ראשון והיסטורי של הסטונז בישראל.

הרולינג סטונס באוסלו, מיק ג'אגר (צילום: Ragnar Singsaas, GettyImages IL) — הסיכויים להתאכזב קלושים | צילום: Ragnar Singsaas, GettyImages IL

זאת ההופעה החמישית של הסטונז בחיי, ואני יודע שהסיכויים לאכזבה קלושים. ראיתי אותם בלונדון בנובמבר 2012 כשהם חגגו 50 שנה ללהקה, במה שהתפתח בסופו של דבר לסיבוב הנוכחי, וכבר אז הם היו בכושר נפלא עם רפרטואר מפנק מכל השנים.

בשמונה וחצי בדיוק, אחרי פתיחה עוצמתית של סאונד ותאורה, המבוססים על כלי ההקשה של "סימפטיה לשטן", והכריזה המיתולוגית של "ליידיז אנד ג'נטלמן, פליז וולקם דה: רולינג סטונז", יורה קית ריצ'ארדס את ריף הגיטרה האגדי של "Jumping Jack Flash" והקרקס מגיע לעיר, עם פתיחה רצחנית של השיר. אחריו מגיעים “איטס אונלי רוקנ'רול", ועוד שני שירי רוק עם קצב גבוה מאלבום המופת "אקסייל און מיין סטריט": "All Down The Line" ו-"Tumbling Dice".

על הבמה ארבעת חברי הסטונז - מיק ג'אגר (שירה, גיטרה, קלידים) קית ריצ'ארדס (שירה וגיטרה), צ'ארלי ווטס (תופים) ורוני ווד (גיטרה), כשהם מגובים בחברים וותיקים, שרובם מופיעים איתם מסוף שנות השמונים - דריל ג'ונס בבס ,צ'אק לאבל בקלידים, בובי קיז וטים רייס בסקסופונים , ליסה פישר וברנרד פלאור בקולות רקע. הלהקה הזו, בהרכבה המלא, ערכה חזרות אינטנסיביות בשבועיים האחרונים בלונדון ובאוסלו, ועבדה על קרוב למאה שירים, שמתוכם הם ירעננו את הרפרטואר מדי ערב, כולל כאלה שלא נוגנו הרבה מאוד שנים.

כתוצאה מכך רשימת השירים מגוונת ובנויה כך, שגם חובב מושבע כמוני מתרגש מחדש משירים שאולי טרם שמע בהופעות קודמות. עם זאת, גם צופה שמכיר רק להיטים בסיסיים יקבל את מה שצריך (אולי לא את כל מה שהוא רוצה), כאשר יגיעו בהמשך להיטי ענק כמו Satisfaction, Miss You, Sympathy For The Devil, Honky Tonk Women, Brown Sugar, Gimme Shelter, Start Me Up.

הרולינג סטונס באוסלו, קית' ריצ'ארדס (צילום: Nigel Waldron, GettyImages IL) — מעיף את הריף. קית' ריצ'ארדס | צילום: Nigel Waldron, GettyImages IL

אגב, ג'אגר הוא זה שממונה על בחירת השירים ויש לו חוקים די קבועים. אחד מהם הוא הבחירה בבלדה אחת בהופעה, כך שמתוך "Angie", "Ruby Tuesday", “Wild Horses", "As tears Go By", שכולן להיטי ענק, שאהובים במיוחד על הקהל הישראלי, תהיה רק בלדה אחת הערב. שחס וחלילה לא יגידו על "הסטונס" שהם להקת בלדות.

למרות שאני מתפלל שהפעם סוף סוף ייצא לי לראות בהופעה את "Ruby Tuesday", טכנאי הבמה מעלים בזריזות פסנתר חשמלי לקדמת הבמה, ואני מבין שמיק הולך לבצע את "Worried About You”. קשה שלא לחשוב על מה שמיק עצמו חושב ומרגיש כשהוא מבצע את השיר הזה בהופעה הראשונה אחרי הטרגדיה האישית שעבר, כשבת זוגו לחיי לורן סקוט שמה קץ לחייה. וג'אגר כהרגלו, ואולי היום יותר מתמיד, מהפנט וכובש עם הפלצט ושירת הנשמה, שיוצאת ממנו כשהוא שר את השיר ומלווה את עצמו בפסנתר.

בהופעה הזו מיק הוא גיבור הערב, אולי זה בראש שלי, אבל התחושה היא שהוא והלהקה מאוחדים מתמיד כדי לתמוך בו בתקופה הקשה שהוא עובר. ג'אגר הוא לדעתי הפרפורמר הגדול ביותר שידע עולם הרוק (לצד דיויד בואי) והוא נראה נפלא ושר וזז כמו שרק הוא יודע, חם ונגיש מתמיד, מפעיל ומחזיק את הקהל, והקהל מחזיר ועוטף אותו באהבה.

קית׳ ריצ'ארדס מצידו מרענן את שני שירי הסולו שלו ושולף את ״Can't Be Seen״ המוצלח, שלא בוצע כנראה מאז שנות ה-90' בביצוע שמרגיש רענן ופרום. עוד קטע מדליק בהופעה הוא השיר שהקהל בוחר מתוך שישה שירים שהלהקה מציגה לבחירה ברשתות החברתיות. הערב אנחנו מקבלים את "Let's Spend the Night Together" הנהדר.

באחד מרגעי השיא מעלה ג׳אגר לבמה את האורח המיוחד מיק טיילור, שהיה גיטריסט הלהקה לפני רוני ווד (כלומר אי שם לפני 30 שנה). וכשג׳אגר מנגן במפוחית וטיילור מוביל בחשמלית הם נכנסים לביצוע ארוך ומסעיר של "מידנייט רמבלר", כששלושת הגיטריסטים של הסטונז (ריצ'ארדס, ווד, טיילור) מנגנים יחד על הבמה. תענוג. למרות שאין אישור רשמי לדבר, נראה שיש סיכוי שטיילור יגיע איתם גם לישראל. בשליש האחרון של המופע, פותח "Miss You" רצף קטלני של להיטים והקהל בארנה מגיב בהתאם.

אנחנו מדברים על הלהקה שהמציאה את הופעות הרוק הענקיות אי שם בסוף שנות השישים ותמיד ידעה לפרוץ דרך ולחדש בהופעות האיצטדיון שלה. יחסית לבמות העבר של הסטונז, מדובר הפעם בבמה צנועה יחסית, אבל אפקטיבית, עם מסך ענק מאחורי הלהקה (הטרנד העולמי בשנה האחרונה) ועוד שני מסכים גדולים בצדדים, במת "קט ווק" ארוכה עד למחצית האולם, שמבטיחה הרבה ספרינטים מצד ג'אגר ולפעמים גם גיחות של ריצ'ארדס וווד, והכי חשוב - סאונד מצויין.

החלק הרשמי של המופע מסתיים עם "Sympathy For The Devil", ו-"Brown Sugar", ובהדרן מגיעים לאחד השירים האהובים על הקהל שוחר הבלדות - "You Can't Always Get What You Want", שמאז שהתחיל הסיבוב בחגיגות ה-50 ללהקה זוכה מדי ערב לביצוע מרשים עם מקהלה מקומית. מעניין מי המקהלה הישראלית שתזכה בכבוד להופיע עם "הרולינג סטונז". "Satisfaction" האגדי והמתבקש מסיים את המופע בביצוע ארוך ומלהיב וסוגר עבורי עוד ערב בלתי נשכח, החמישי בחיי, עם הרולינג סטונז.

שניה לפני שהם נוחתים בישראל לראשונה, וסביר להניח שבפעם האחרונה, חשוב לומר שהלהקה הגדולה הזאת בחרה בתל אביב מתוך 14 ערים באירופה, כשהיא מתעלמת מלחצים פוליטיים אדירים שהופעלו עליה, ובוחרת לנגן לקהל הישראלי. עכשיו נותר לכולנו לתת לה את כל האהבה בחזרה. לא תצטערו.

רשימת השירים במופע:
Jumping Jack Flash, It's Only Rock n Roll, All Down The Line, Tumbling Dice, Worried About You , Doom And Gloom, Let's Spend the Night Together, Emotional Rescue, Honky Tonk Women, You Got The Silver (Keith), Can't Be Seen (Keith), Midnight Rambler, Miss You, Gimme Shelter, Start Me Up, Sympathy For The Devil, Brown Sugar, You Can't Always Get What You Want, I Can't Get No Satisfaction

חולצה של הרולינג סטונס (צילום: דרור נחום) — אנחנו על החולצה. תל אביב, ישראל, 4 ביוני | צילום: דרור נחום

*הכותב הוזמן להופעה על ידי הפקת המופע של "הרולינג סטונס" בישראל.

מצאתם טעות לשון?