מי שיאזין לאלבום האחרון של אדם כהן "Like A Man" שיצא באוקטובר האחרון ושאיתו הוא מגיע להופעה בבארבי בתל אביב ב-13 בדצמבר, עלול לחשוב שהוא חזר אחרה בזמן לסבנטיז או לאייטיז, ושם ידו על הקלטות נדירות של האב לאונרד כהן, שלא נכנסו לאף אלבום, אבל עברו שיפוצי סאונד עכשויים. אחרי 13 שנה ושני אלבומים ("אדם כהן", 1998 ו-"Melancolista", 2004) שלא פרצו עבורו את תקרת הזכוכית של להיות "הבן-של-האגדה" החליט כהן הבן להפסיק לברוח מצלו של אביו ומהמוזיקה שלו, וליצור את ההמשך שלו לשושלת המפוארת שהתחילה אי שם באלבומים כמו "שירי אהבה ושנאה" ונמשכת עד היום, בקאמבק הגדול שידע האב, אשר זכה לחיבוק מחדש מהעולם, עם סיבוב הופעות עולמי מוצלח במיוחד שהגיע כזכור גם לישראל.
במקום להתחמק מלהיות הבן של לאונרד כהן, אדם, כיום בן 39, הקליט בשלוש השנים האחרונות אלבום שממשיך את אביו. ב"Like A Man" תמצאו את הקול הנמוך והחרוך, השירים הטובים על מצבים בחיים והבלדות על אהבה, האוירה הדרמטית אך לא מדי, והגיטרה העדינה, הכל שם. כמו אומר הבן לעולם - אתם משווים אותי לאבי על כל צעד ושעל - הנה קחו, מה שכל כך רציתם, אני לא קיים כאמן בפני עצמי, רק כהמשכו של אבי. זה לא אומר שהוא מוכשר כמהו בכתיבה והגשה, אבל זה ומר שהוא החליט להפסיק להילחם בדמות-האב הבלתי ניתנת לניצחון, ויתר על ה"חיים משל עצמו", כמו שהגדיר זאת בעבר בן ארצי, עוד בן של פנומן.
אז אם המוזיקה היא כמו של אבא, איפה החיים של אדם כהן? בהרפתקה של להגיע לארץ חדשה כמו ישראל, במרדף אחרי בחורות, ברעב לאכול במסעדות של תל אביב (כולל חומוס כמובן), בראיונות טלפוניים מתוך המיטה בשעת בוקר מוקדמת בחדר מלון אפוף עשן בשטוקהולם.
"אני רוצה לראות את היופי של ישראל, בעיקר של הנשים"
"זו תהיה הפעם הראשונה שלי בישראל ואני מגיע עם סקרנות גדולה, אני רוצה לדעת מה קורה אצלכם", הוא מסביר. "אני מגיע בלי אג'נדה פוליטית ורוצה לראות עוד עיר בים התיכון, רוצה לראות אנשים, לראות את היופי, במיוחד של הנשים, לשתות ולאכול מאוחר בלילה, אולי לטעום חומוס. יש לי חברים ישראלים שכל הזמן אומרים לי 'בו תאכל אצלנו חומוס אמיתי' ולא את החומוס הלבנוני שאני קונה בחנות".
-שמעת על החום של הקהל הישראלי?
"לא שמעתי כלום ולכן אין לי שום ציפיות. אני לא יודע איזה גודל המועדון, איפה המלון, מה אוכל ומה אשתה ואראה. אני מרוגש כי זו הרפתקה שאני לא יודע עליה כלום. אם אנשים יתרגשו מההופעה שלי זה יהיה נהדר. תכתוב שהדעות הפוליטיות שלי הן לנגן בתל אביב. מרגש אותי להגיע למקום חדש ואני מסרב להכניס טון פוליטי לביקור שלי אצלכם. אפילו לא לחצו עלי לבטל. אני לא מספיק גדול בשביל שיעשו עלי מניפוליציות. אני בא לתל אביב כמו שאני בא לאוסלו או איסטנבול. זה עוד יום בעבודה. הרפתקה חדשה. אני מסרב להיות מושפע מפוליטיקה".
"בשירים פוליטיים צריך להיזהר מלהיות מטיף"
-אתה גם לא כותב הרבה שירים פוליטיים.
"ניסיתי לכתוב כאלה, שירים שיתפסו את הדמיון של האנשים. צריך להיזהר כוכתב לא להיות מטיף, כי בסופו של דבר הדמוקרטיה בארה"ב זה משהו שקיים. אם יש לך מזל אתה מצליח להתקרב לשירים כמו 'What's Going On' של מרווין גיי או 'Redemption Song' של בוב מארלי, שנכתבו לפני המון שנים. הרף לכתיבה כזו הוא גבוה והלוואי ולי היו דרכים להוציא מסרים כאלה. אם אני מתחיל שירים והם לא כאלה טובים אז אני עוזב אותם. אבל לא לשכוח שאני רק בתחילתה של משימה".
-אתה מרגיש קרוב לישראל?
"בטח. אני יהודי. אני בא משורה ארוכה של אנשים אוהבים וחושבים במסורת היהודית. אני מכבד את המחשבות ואת המסורות של העם והמשפחה. יש לי מנהגים יהודיים, אבל לדבר על היהדות שלי ממש לא מעניין אותי, במיוחד עם יהודים אחרים. אם אתה יהודי ומבין מה זה יהדות, את המנטליות ואת ההיסטוריה ואת המחשבות, אז לא צריך לדבר על זה עם יהודי אחר. זה כמו שתי חיות שמרחרחות את עצמן. כלב לא צריך לשאול כלב אחר אם הוא כלב. אני צריך לשאוף את זה כשאני נושם ולהרגיש את זה. ואני מרגיש את היהדות שלי. לא צריך לדבר עליה. השם שלי הוא 'אדם כהן', אני יהודי ואני מרגיש נהדר, שמח להיות מי שאני".
"אני רוצה מוזיקה, אוכל ונשים. לא צריך שישראל תהיה יהודית בשבילי"
-אתה מתפלל?
"זה עניין אישי שלי. אני לא מדבר על חיי הפרטיים כי אני לא איש חברה או איש ציבור או פוליטיקאי. אני אדם כהן, יהודי קנדי שכותב שירים, מוזיקאי, גבר, ליברל, חובב נשים, חובב אוכל, חובב שתיה. יהודי זה רק דבר אחד ממה שאני. אני לא עושה מהטיול שלי לישראל עניין פוליטי או דתי. אני רוצה לאהוב את ישראל כמו שהיא ולכן לא בא עם ציפיות גבוהות. לא אכתוב בלוג, אני לא יוצא למסע צלב, לא אלבש או אקנה מזכרות עם דגל ישראל. אני רוצה מוזיקה, אוכל ונשים. לא צריך שישראל תהיה יהודית בשבילי".
-הזכרת שאתה בא בשביל נשים, איך אתה אוהב אותן?
"אגיד לך באופן אישי אם ניפגש. אני רוצה לראות את השילוב המיוחד שיש בבחורות הישראליות. אני מחפש עם העיניים והדמיון שלי".
-איך אתה מרגיש כלפי האלבום החדש שלך?
"זה האלבום הכי חשוב בחיים שלי. אני אוהב את המסורת שבאתי ממנה ואני מנסה ליצור משהו שהוא הפעם הראשונה שאני הולך במסורת המשפחתית. זה הפעם הראשונה שבה אני מנגן בגיטרת מיתרי ניילון, שר רג'יסטר נמוך שירים רומנטיים שיש להם 'חתימה של כהן'. אני שמח לחתום על העבודה שלי בדרך שעושה כבוד למשפחה".
"הרבה מנסים להיות כמו אבא שלי, רובם לא טובים"
b.jpg "לאונרד כהן הופעה 8 (צילום: רועי ברקוביץ')")
-ואז כמובן מגיעות ההשוואות לאבא שלך.
"אני בסדר עם זה. לכולם יכולות להיות הדעות שלהם. יהיו דעות נדיבות ויהיו כאלה שלא, זה תמיד יהיה. אני תמיד מושווה אליו ואני רוצה להיות הכי טוב שאני יכול בהשוואה הזו ולקחת את המסורת קדימה. הרבה מנסים להיות כמוהו. לא כולם טובים, לא רבים מהם טובים, הם לא עושים משהו משכנע. אני יודע שאני יכול, כי הוא שמע את האלבום ובירך אותי, ממש נתן את ברכתו. הוא מאוד אהב את האלבום והכיר בו בתור 'הדבר האמיתי'. הוא אמר שיש בו שירי אהבה קלאסיים ברמה העולמית".
-איך קיבלת את ההחלטה ללכת בעקבותיו?
"זה קשה וזה מצריך אומץ שלא היה לי קודם. ישבתי לשולחן האוכל עם אבי בצד אחד ובני בצד השני והרגשתי שאני רוצה שהבן שלי ישמע את המוזיקה שלי. כי אני יודע איך זה לשמוע מוזיקה של אבא ואני רוצה שבני ירגיש אותו דבר".
-איך התגובות שקיבלת?
"אומרים שזה כמו אבא, מזהים שזה אותו עולם. אומרים שזה חדש ושאני נושא את הלפיד שלו. זה מאוד חשוב לי להחזיק את הלפיד הזה. אני מרגיש שזה הדבר הכי מכובד לעשות. יש לי מפתח ל'עסק המשפחתי' ואני הולך לעבודה יותר בגאווה. המשרד שלי עכשיו יותר גבוה ב'מגדל השירים'. אני גם מבצע שירים של אבי בהופעות. בכל ערב אני מחליט אילו שירים. אני חופשי להחליט מה שאני רוצה".
-למעשה את סוגר פה מעגל שאביך התחיל כשאתה היית ילד.
"הילדות שלי היא נושא מורכב ובוא לא ניכנס אליו עכשיו, אולי בפעם הבאה שבה תראיין אותי. חשוב לי לומר שהאלבום הזה הוא תחילת החיפוש אחרי הקול החדש שלי. אני לא חושש כי יש לי לאן ללכת ומה שאעשה יהיה אמיתי, אני לא צריך תסריט".