אחרי שברברה סטרייסנד ביקרה בכותל המערבי, שרה לכבוד הנשיא שמעון פרס והשתתפה בשלל טקסים ואירועים חגיגיים, הערב הגיע הדבר האמיתי: ההופעה של ברברה סטרייסנד באיצטדיון בלומפילד לעיני כ-16 אלף איש נרגשים. מופע שהתחיל ב"שלום, ערב טוב וברוכים הבאים" - בעברית, נמשך בחיבור החזק שהיא חשה, לדבריה, ליהדות שלה ולישראל, כולל ציטוטים מהגדת פסח וברכות כמו "לחיים", והסתיים בשירת ההמנון הלאומי "התקווה".
"התקווה"
סטרייסנד עלתה לבמה ב-20:45 אחרי שהתזמורת הגדולה שכבר היתה עליה - ליוותה עם קטע מ"מצחיקונת" סרטון וידיאו שהראה את ההיסטוריה שלה כילדה בברוקלין, כנערה וכזמרת בתחילת דרכה.
כשנגמר הסרט ונדלקו האורות היא ניצבה במרכז הבמה בשמלה שחורה עם שוליים מוזהבים, וזכתה לתשואות רמות. הדיווה היהודיה הכי גדולה בעולם בירכה את הקהל בעברית ופצחה ב"On a Clear Day You Can See Forever". והקהל הריע. אהבה ממבט ראשון.
עוד קטעים נבחרים מהמופע:
Nice N' Easy, That Face Medley
Bewitched, Bothered and Bewildered
Didn't We?
Woman In Love
עם בנה ג'ייסון גולד - How Deep Is The Ocean
"הערב הוא ערב מאוד מיוחד עבורי", אמרה סטרייסנד לקהל בתחילת המופע. "שרתי בהרבה מדינות על הבה במות, אבל הערב זה יותר מיוחד בשבילי, כי זו העם הראשונה שאני נותנת קונצרט בישראל. זו תחושה מאוד עמוקה ופנימית, שמהדהדת בתוכי, זה שונה, זה הקשר לשורשים שלי, לרקע שלי, למשפחה שלי. אתם יודעים, זה משהו גדול וראוי לציון בשבילי לבקר בארץ היפהפיה הזו, עם ההיסטוריה הכה עשירה והמקומות כל כך יוצאי הדופן שביקרתי בהם, כמו הרבה מוזיאונים. זו התחנה האחרונה שלי במיקרו-סיבוב הופעות שלי באירופה ואני כל כך שמחה שהוא מסתיים בישראל".
"המופע הזה התחיל בשנה שעברה באולם בברוקלין, היכן שגדלתי. לא הייתי שם המון זמן וזה החזיר אותי לילדות. חשבתי איך המקום שאתה בא ממנו משפיע על מי שאתה היום ומשפיע על האופי שלך. אני חושבת שזה נכון לכולנו. הרבה אנשים שקרובים אלי באו מברוקלין, כמו המנהל שלי מרטי, שגילה אותי לפני 50 שנה. אל תעשו את החשבון - בואו נגיד שהוא גילה אותי כשהייתי תינוקת ושמע אותי צורחת, היו לי ריאות מצוינות".
Papa, Can You Hear Me
Guilty, Enough Is Enough
Gypsy, Funny Girl, Music That Make Me Dance
My Man
Lost Inside Of You
>
קצת אחרי תחילת המופע התברר שברברה סטרייסנד נותנת הערב בישראל את אחד המופעים המהנים שהיו כאן עד היום. משהו ברמה אחרת, חוויה מפעימה. זו לא רק התזמורת בת 60 הנגנים שמתאימה לה כמו כפפה ליד ועוטפת את הקול הקסום שלה בליווי תזמורתי מושלם, ואלה לא רק הלהיטים הגדולים, הקלאסיקות, שצועדים בשורה - זו בעיקר האווירה החגיגית, התחושה שמשהו גדול ונהדר, שאתה זוכה לו אולי פעם אחת בחייך - נמצא כאן הערב על הבמה.
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"
סטרייסנד התגלתה כשונה לגמרי מהפרצוף החמוץ שהפגינה מול צלמי הפפראצי שרדפו אחריה - ברברה התגלתה כאישה חמה, יהודיה עם לב גדול שמספרת על ילדותה היהודית בברוקלין, על ה"ישיבה" שבה למדה עד גיל 3, שרה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" בחן רב. עונה מעל הבמה לכעשר שאלות שמעריצים מקומיים שלחו אליה מבעוד מועד, יורה תשובות חכמות ומוצאת תמיד פאנץ' ליין מצחיק, כמו במופע סטנד אפ מושחז. ההומור שלה יהודי, גם הומור עצמי. היא לא חוששת לצחוק על עצמה, על עושרה, דיוואותה, גינוניה ויהדותה, מחבקת את כל אלה בשתי ידיים. היא לבבית ונעימה, באה ליהנות באוויר הנעים של יפו. מדברת על מזג האוויר עם בנה החביב, שמצטרף אליה ושר איתה את "כמה עמוק האוקיאנוס". האהבה ביניהם אמיתית. הוידיאו שהכין כמתנה עבור יום הולדתה הראה זאת.
Evergreen
Here's To Life
Make A Garden Grow, עם מקהלת תל אביב וסולנים
עם האחות רוזי - Smile
Some Other Time
וברברה ממשיכה לתת מעצמה. החיבור שלה עם קהל האלפים מיידי וחזק. כיף לצפות בה ולחוות אותה כפרפורמרית נהדרת ולא רק כזמרת. היא רוקדת, היא זזה, היא מקימה את הקהל לרקוד את הדיסקו של "enough is enough" עם דונה סאמר. היא כאמור אמא מקסימה, ובת אבודה לאב שמת בדמי ימיו, ששתלה לזכרו עצים ותרמה אגף באוניברסיטה ומקדישה לזכרו את "Papa, Can You Hear Me?" מ"ינטל" - שיר קיטשי אומנם, אבל איך שר אריק איינשטיין - גם אם אתה סתם ציניקן, בכל זאת זה צובט בלב. כן, לא סתם נחשבת סטרייסנד למופענית מהמבוקשות בעולם. עם התזמורת שמנגנת מצויין, עם השירים הגדולים שלה, עם האופטימיות ו"וייבריות" והנחמה שהיא מציעה - סטרייסנד היא סופרסטארית אמיתית, קודם כל של הפנייה הרגשית לקהל.
חוויית ההזדהות והשייכות
נכון, יש פה פולחן אישיות עצמי גדול, של מי שלוקחת את הצופה לעולמה דרך סיפורים, וידיאו ופיסות חיים שהם הזכרונות שלה, אבל הם הופכים במופע הזה גם קצת לשלו, כי החוויה הגדולה שסטרייסנד מעניקה לצופה הישראלי היא חוויית ההזדהות והשייכות. ברברה שואבת אותך לעולמה - ליהדות, לברוקלין, למאליבו, למשפחה שלדבריה כה חשובה לה. ומעבר לפולחן האישיות, ודוקא במופע בישראל, מצליחה סטרייסנד להעניק את התחושה של "אוקיי, אתם חוגגים אותי, אבל גם אני חוגגת אתכם, אני גאה להיות פה". היא גם לא לוקחת את עצמה כל כך ברצינות כמו שחושבים, וההוכחה מגיעה בהפסקה בין שתי המערכות של המופע, כשעל המסך מוקרן הקליפ "ברברה סטרייסנד" של הרכב הדאנס "Duck Sauce".
וכל זה עוד לפני שהגענו למוזיקה עצמה. הבסיס של סטרייסנד הוא מיטב השירים הגדולים שנוצרו עבורה ועבור מבצעים אחרים על ידי גדולי המלחינים והכותבים במאה שעברה באמריקה. מסרטים, ממחזות זמר, מאלבומי פלטינה - סטרייסנד לא חוסכת פנינים מהקהל. נכון, היא כבר לא הזמרת הנדירה, החד-פעמית, שהיתה לפני 30 שנה, והיא כבר לעולם לא תהיה - קשה לה, למשל, להגיע לצלילים הגבוהים באמת כמו פעם, וזה טבעי למי שהגיעה לגיל 71. אבל סטרייסנד היתה ונותרה זמרת כובשת, כזו שהכריזמה והחום והדיוק והתשוקה שלה בשירה הופכים את ההאזנה אליה לחווייה מהנה, אחר כך מדהימה ולעיתים אף עוצרת נשימה.
יש אמנים שבגילה כבר לא יכולים לשיר, והיא מזרימה קלאסיקה אחרי קלאסיקה: "Woman In Love", "People", "The Way We Were", "הגבר שלי" מתוך "מצחיקונת", "ג'יפסי" המטלטל, וכאמור "Ebough Is Enough" דואט הדיסקו עם דונה סאמר, "אבא, האם אתה שומע אותי" מתוך "ינטל". ובין השירים היא משבצת סיפורים על יוצריהם, מקדישה, משתפת, מדברת עם 16 אלף איש כאילו הוזמנו לסלון ביתה. היכולת שלה לכבוש איצטדיון שלם בהינף מיקרופון היא מדהימה.
אחד מהרגעים היפים נרשם כאשר היא מארחת שוב את בנה ג'ייסון ולצידו צמד זמרי אופרה ואיתם מקהלה מקומית מתל אביב ל"Make A Garden Grow" בביצוע שמתאים לחובבי אופרות ומוזיקה קלאסית. במהשך היא מארחת את אחותה רוזלינד (רוזי) קינד, לשיר שמוקדש לזכר אימן. רוזי מברכת את הקהל ב"שלום וברכה", והביצוע המשותף שלהן ל"Smile" - שיר של צ'רלי צ'פלין שסטרייסנד שרה במקור עם טוני בנט - מעלה חיוך.
ברברה בירברה ובירברה ולא הפסיקה לברבר
לעומת זאת, יש לסטרייסנד אג'נדות להעביר בהופעה הזו, והיא לא מהססת לברבר אותן במלוא הקיטור - אג'נדה חברתית-פיסניקית לפני "People", אג'נדת שמירה על איכות הסביבה לפני "Evergreen". האמת היא שברברה בירברה כל כך הרבה בערב הזה, בירברה ובירברה ולא הפסיקה לברבר, עד שנדמה היה שהיא מברברת יותר מאשר שרה. אבל זה רק נדמה, וגם אם כן - היא מאלה שמותר להם.
ברברה עובדת קשה במופע הזה, אבל לא קשה מדי. יש הפסקה באמצע, יש שיר סולו של הבן במערכה הראשונה. ברברה יורדת להחליף את השמלה למכנסיים, חולצה וז'קט, אבל חוזרת בזמן. גם במערכה השניה היא יוצאת באמצע ומשאירה את הבמה לנגנים - לנשפן כריס בוטי שמארח כנרת לקטע אינסטרומנטאלי יפה.
לאחר שהיא שרה את המנון "התקווה" מול קהל מרוגש, וחתמה בשיר האחרון "Some Other Time", אחרי שעתיים ורבע, בקול תרועה גדולה, סטרייסנד יורדת מהבמה ומשאירה מאחוריה 16 אלף מעריצים מאושרים.
