בגיל 25 נתן גושן הוא חתן פרס אקו"ם ל"מלחין השנה" על אלבום הבכורה שלו. מתברר שבמקביל הוא התחיל להופיע בחתונות, למשל אמש, אצל זוג ששמותיהם ליאור וליאורה. אחרי החתונה הוא מספר: "הלכתי לידידה שלי, וישבנו ודיברנו".

אוחובסקי: מה, אתה חופר? אני רוצה לדעת על מה דיברתם.
גושן: "אני מדבר המון, אני לא יכול להפסיק. אסד הוא לא נורמלי, והתחרות בין ליבני למופז זה משוגע מה שהלך שם. יש כל מיני נושאים בוערים, אתה יודע, גם על השריפה דיברנו, זה היה עכשיו ממש".

"הרגשתי שלא עשיתי מספיק לקבל את פרס אקו"ם"

אלירז: נשמע לך נורמלי לקבל פרס "מלחין השנה" בגיל 25?
גושן: "לא, ממש לא. זה מחמיא לי מאוד. האנשים שיושבים בוועדה הזאתי מוערכים בעיני בטירוף. זה שחשבו עלי בכלל זה החמיא לי ממש, הרגשתי שלא עשיתי מספיק, אתה יודע. אתה אף פעם לא חושב שעשית מספיק בשביל לקבל פרס".

אוחובסקי: אתה כותב עכשיו עוד?
גושן: "אני כותב עכשיו המון, כותב לעצמי כל יום, ורק לעצמי".

אלירז: לכתוב בא לך בקלות?
גושן: אתה לא יודע ששיר הוא טוב אף פעם בעצם. אתה יכול לאהוב את איך שזה נשמע אבל אתה לא יודע אם שיר הוא טוב. אתה יכול לסיים שיר ולהגיד שהוא קשקוש. המוח שלך יורה ויורה ויורה. רק כשהקהל שומע את השיר אפשר לדעת. היתרון הוא שעכשיו אני יכול לנגן לקהל שירים חדשים ולבדוק אותם, וזה לא להשמיע למישהו אישית ואז לא נעים לו להגיד לך אם זה טוב או לא. אז אני מנסה חומרים, מנסה שירים חדשים. ככה אני בוחן את עצמי בעצם".

"יש לי הופעות שאני עולה ואני מרגיש שאני לא ראוי"

אוחובסקי: נהנה?
גושו: "זו התקופה הכי טובה שהיתה לי בחיים. אני לא הכי טוב בלשמוח בוא נגיד ככה, אבל אני נהנה בלי להתלהב ולצעוק 'ב-ר-ו-ר!", זה ממלא אותי. אני מופיע הרבה".

-מה אתה לומד על עצמך בהופעות?
גושן: "זה מטורף, אני חסר ביטחון ברמות הכי קיצוניות בעולם. על הבמה. אני כאילו... אתה משחק את הכי טוב שאתה יכול, את איך שהיית רוצה להיות. אבל יש לי הופעות שאני עולה ואני מרגיש שאני לא ראוי, וזה עבד לי. אני כל ההופעה עם הראש למטה לא מדבר בין השירים. לא הצלחתי להוציא מילה. אבל זה ההופעות הראשונות".

-מה יהיה עם המראה המיוסר?
"אני הכי לא מיוסר בעולם".

"יש ממני המון ציפיות עכשיו, זה מלחיץ"

אוחובסקי: מה תעשה עם הכובע בקיץ, תעבור לכותנה?
"לקיץ יש לי כובעי קסקט".

-אתה עובד על האלבום הבא?
"כן אבל בלי לחץ, שום דבר לא בלחץ".

אלירז: הצלחת בגדול. איך אתה מסתכל על האלבום השני?
גושן: "זה מלחיץ מאוד. לא אשקר לך. כי יש ממני המון ציפיות עכשיו אחרי כל מיני דברים שקרו ומכאן אפשר רק לרדת".

אוחובסקי: למה שלא תוציא עוד סינגלים, כמו קייטי פרי, כמו בשוק המזרחי?
גושן: "יש הרבה דברים שעובדים בחו"ל אבל לא עובדים פה".

"לא כסף ולא תהילה - רק הופעות"

אלירז: אתה אוהב להסתובב ברחוב?
גושן: "אני אוהב בכלל להסתובב אני מן נווד כזה. אין לי בעיה להסתובב ברחוב. לא מפריע לי שניגשים אלי, אין לי בעיה, אני נהנה מהתגובות של האנשים. אבל אני הכי נהנה על הבמה. שום דבר אחר לא יכול להעניק לך את זה, לא כסף ולא התהילה עצמה".

"אתה גם רואה את הקהל איך הוא מסתכל עליך. למשל מישהו שכל ההופעה יושב משועמם ופתאום יש את השיר על אמא שלי שהוא פחות מוכר ואתה רואה שהוא יודע את כל המילים בעל פה ומצלם, וזה הכי מעניין והכי מרתק, שנוצרת אינטראקציה".

-ומה עם יאנה?
"את השיר לא כתבתי עליה, אבל שיהיה לה המון המון בהצלחה".