בחודש שעבר, לכבוד גיל 65, שלחה עיריית לונדון לרוד סטיוארט כרטיס הנחה לגמלאים לנסיעה באוטובוס, אבל את מי שמעדיף להתנייד במטוסים - הפנסיה לא כל כך מעניינת. הראיון הזה היה אמור להיות לקראת ההופעה בישראל, ונערך הרבה לפני התוצאות הטרגיות של המשט לעזה, אבל כעת הוא מקבל משמעות נוספת על רקע גל הביטולים שמכה את ישראל שוק על ירך.
הרבה אנשים חושבים שכדי להיות כוכב רוק צריך להיות צעיר ולהפך - "אבל לא אני!", אומר סטיוארט, מלא בחיוך נעורים מאוזן לאוזן, וטוען, אולי במפתיע, שהעולם לא שייך רק לצעירים. "אני חושב שמישהו צריך לבדר אנשים בגילי וגם צעירים יותר", הוא אומר.
"אבא שלי קנה לי גיטרה כשהייתי בן 15", מספר סטיוארט על הרגע המכונן שככל הנראה הפך אותו לזמר. מהביקור הקודם בישראל הוא זוכר רק דבר אחד, בעיקר: "אני זוכר שהיה נורא נורא חם וצבענו את הבמה בלבן והצבע לא התייבש". "היה כל כך חם ולח", הוא נזכר בייאוש ושואל בתקווה: "אנחנו נופיע בפנים הפעם, נכון?". הוא מתאכזב.
לסטיוארט יש תוכנית מאוד מפורטת לעשרים השנים הקרובות: להישאר בריא, להישאר מאושר, לטפל בילדים שלי ובאשתי היפהפיה והכי חשוב - באמת להיות בריא ומאושר". אלבום נוסף? כבר בחג המולד הקרוב. "הייתה לי קריירת נהדרת", הוא מחייך למשמע ההתעניינות.
כרגע, רק נותר לקוות שסטיוארט יישאר נאמן למדינה ולא יבטל את הביקור הקרוב. בינתיים, יש להחזיק אצבעות חזק חזק ואולי אפילו לזמזם כמה שירים, ככה למזל טוב. רוד סטיוארט מתכונן, עדיין מתכונן, לביקור בישראל.