יום הבחירות הגיע, הזמן בו נפגשות הכרעות העם עם שאיפות הפוליטיקאים, יום שבו אלה בוחרים באלה, מביעים בהם אמון. ומה תפקיד האמנים? להיות שופרו של העם מול הפוליטיקאים. ליצור שירים שמדברים פוליטיקה, מדברים על פוליטיקה, מביעים דעה, מעבירים מסר, מתריסים, תובעים, שואלים, חוקרים, מאשימים, קוראים תגר, ממשים את זכות ההמונים לצעקה מול השליטים.
בישראל הקטנה, הנתונה ב"מצב" מתמיד, רוויית המלחמות, הטלטלות, רגעי המשבר, האסונות וההכרעות הדרמטיות - שירים פוליטיים הם ז'אנר מתבקש. כמעט כורח המציאות, לצד שירי מחאה חברתיים. יש כאלה שנוטים לשייך אתם לצד השמאלי של המפה הפוליטית, בגלל שיש על אמנים סטיגמה של "שמאלנים" ובגלל שבאופן טבעי מי ששר נגד מלחמה, נתפס כמי שיוצא נגד הצבא וחשוד בחוסר פטריוטיות. אבל עיון קצר בשירים עצמם מבהיר מיד שרובם לא קשורים בהכרח לצד כזה או אחר של המפה הפוליטית, אלא רלוונטיים לכולם. כמו למשל דוגמת המופת של "אין לי ארץ אחרת". הנה עשרה שירים פוליטיים ישראלים שחייבים להכיר.
"אחד אלוהים", להקת "איפה הילד", 1991
מילות השיר
"קראתי עיתונים בתקופת האינתיפאדה הראשונה ופתאום הבנתי שלמדינות ערב שמסביבנו יש המון טילים שהם יכולים לירות עלינו, אז כתבתי שיר על מלחמה אפוקליפטית שכזו, חודשיים אחר כך פרצה מלחמת המפרץ". במילים אלה מתאר חמי רודנר, סולן וכותב השירים של להקת "איפה הילד" את יצירת השיר "אחד אלוהים", הסינגל הראשון שהוציאה הלהקה, בו הוא יוצא נגד פוליטיקאים, אנשי צבא, עיתונאים ואנשי דת ומתאר את המדינה תחת התקפת טילים. ל"איפה הילד" ולרודנר יש עוד כמה שירים פוליטיים חזקים ברזומה כמו "אמריקה קרובה", "אני במצב", "משיח קרטון" ו"דרך כוונת רובה", אבל נדמה ש"אחד אלוהים" נשאר חד, רלוונטי וחזק מכולם, עד היום.
"פרצופה של המדינה", להקת תיסלם, 1990
מילות השיר
להקת תיסלם לא נחשבה בתחילת דרכה ללהקה פוליטית, למרות שיר כמו "חצבים פורחים" שהזכיר במילותיו בית עלמין צבאי ונכתב כנראה על ימי מלחמת לבנון. דווקא כאשר היא התאחדה ב-1990 שחרר כותב השירים המרכזי שלה, יאיר ניצני, יציאה פוליטית חזקה בדמות "פרצופה של המדינה", שמתארת את אורחות חייו של פוליטיקאי נהנתן, עסקן, מושחת, ש"דואג לחלקו בפרוסת העוגה", מקדם את עצמו, מפזר הבטחות ממש לא אכפת לו מאלה שבחרו בו. שררה, בירוקרטיה, שקרים, גניבה מפוטרי מפעלים, מינוי שגרירים - כל אלה מככבים בשיר הנוקב הזה.
"לא עוצר באדום", שלום חנוך, 1985
מילות השיר
"גיבור העם, מנופף לשלום מהמכונית המפוארת, מקצר את הדרך, משאיר אחריו מפולת והרס, הזמן בוער לו, צר המקום, זהירות, הוא לא עוצר באדום...רוצח.. שור זועם... מסוק חולף בשמי העיר הבוערת... השוטים אוהבים את הכוח, מאמינים ועוזרים לו לצמוח". כששלום חנוך הוציא את השיר הזה אחרי מלחמת לבנון שייכו אותו באופן כמעט מיידי לאריאל שרון על התנהלותו כשר הביטחון בימי המלחמה. גם אם חנוך התכוון לשרון, שלימים נהייה ראש ממשלה אהוב, השיר הזה היה ונותר תמרור אזהרה מול כל הפוליטיקאים, ממש כמו שיר הנושא של האלבום בו יצא, "מחכים למשיח". בהמשך הקריירה חנוך כתב שיר קיצוני לא פחות, אבל מכיוון אחר - "אל תקרא לי עם".
"אז למה לי פוליטיקה עכשיו", משינה, 1990
מילות השיר
"הפוליטיקה הזאת לא מובילה אותנו לשום מקום", אמר יובל בנאי, סולן להקת משינה על השיר הזה, שהביע סלידה מכל מהה שחברי הלהקה ראו מול עיניהם באותן שנים - מהפוליטיקאים ("שמיר ופטרוזיליה נפגשים באפילה"), מהאינתיפאדה הראשונה ("אבן ברמאללה סוטה ממסלולה"), מהצבא ("בן דוד של השכן שלי קיבל את הסמג"ד"), מהטרור המוסלמי ("אלפי שכירים של חרב מתכנסים נתוך מסגד") וממה שקרה לעם ולמדינה ("אנחנו עם סגולה"), וכל זה עם תקווה קלושה ללמוד משהו מהגרמנים ("ההמונים הפילו בברלין את החומה ולי ולך נותר רק לקוות"). איך הם שרו ב"עתיד מתוק"? "איפה המדינה ואיפה החזון".
"אחרינו המבול", נורית גלרון, 1989
מילות השיר
השיר הזה, שדיבר באופן ישיר על ישראל שממשיכה את חייה כרגיל בזמן השטחים בוערים באינתיפאדה הראשונה, נתפס כמעט כבגידה. בעידן של ערוץ 1 בטלוויזיה ושלוש תחנות רדיו, הוא נאסר לשידור, וגלרון, שגם כתבה את המילים, קיבלה איומים על חייה. היא, אגב, לא היתה הזמרת הראשונה וגם לא האחרונה ששרה שירי מחאה פוליטיים, צונזרה ושילמה על כך מחיר כבד. קדמה לה סי היימן עם "יורים ובוכים" ו"גיבור גדול", ומעט אחריה גם חווה אלברשטיין סבלה מנחת זרועם של הצנזורים והקיצונים בגלל "חד גדיא". דווקא שלושתן העיזו להגיד דברים שזמרים גברים לא העזו להגיד באותם ימים.
"שיר האונס", אהוד בנאי ומזי כהן, אופרת הרוק מאמי, 1987
מילות השיר
המחאה של נורית גלרון נגד האינתיפאדה באה מתוך המיינסטרים ולכן צונזרה. המחאה של המחזאי הילל מיטלפונקט ואנשי אופרת הרוק "מאמי", עם הסולנים אהוד בנאי ומזי כהן, נולדה מתוך תאטרון שוליים ורק כעבור שנים נכנסה לקלאסיקת הרוק הישראלית. השיר הבוטה והמזעזע ביותר באופרת הרוק הוא "שיר האונס", שבו שבעה פועלים פלסטינאים רוצים לאנוס את מאמי היהודייה כנקמה על 20 שנות כיבוש. אנשי הימין מצילים אותה מהאונס ברגע האחרון. הדבר היחידי שהשתנה מאז הוא מניין שנות הכיבוש.
"שירת הסטיקר", הדג נחש, 2004
מילות השיר
אם משינה, נורית גלרון ואנשי "מאמי" שרו על ימי האינתיפאדה הראשונה, הדג נחש שרים על השנייה, זו שקרעה את העם עוד יותר לפני כעשור שנים. עוד לפני שסטטוסים וממים בפייסבוק נכנסו לאופנה, אסף הסופר דוד גרוסמן משפטים נבחרים ממדבקות שהיו פופולריות על פגושי מכוניות ברחבי המדינה ויצר מהם את "שירת הסטיקר" - אמנות שבאה ממעמקי נהמת ליבו של ההמון והפכה בפיהם של שאנן סטריט וחבריו להמנון, שמקפיד לזגזג בין ימין ושמאל ושכולם יודעים לשיר בעל פה. יש לדג נחש כמה וכמה שירי מחאה, כמו "שיר נחמה", חלקם חברתיים כמו "לא פראיירים" ו"מספרים", אבל ב"סטיקר" הם הגיעו לטופ, כי כמה רוע, אפשר לבלוע.
"התקווה", סאבלימינל, הצל וגלית דהאן, 2002
מילות השיר
על אותם ימי אינתיפאדה בדיוק, על אותו מאבק שכלל את המבצע הצבאי "חומת מגן", שרו סאבלימינל והצל את "התקווה", שכמובן מהדהד את ההמנון הלאומי והפך לסוג של המנון לאומי בפני עצמו, עם טקסט שמדבר על השבר של חלום השלום, עולם של פיגועים, מלחמה כדי לשרוד, ותביעה להתלכד כעם אחד מול האויבים שמסביב. מי אמר ששירים פוליטיים לא יכולים להיות מזוהים עם השלטון? את המסע הפוליטי שלהם התחילו סאבלימינל והצל שלוש שנים קודם, ב"חי לי מיום ליום" ושרו ש"המדינה מתנדנדת כמו סיגריה בפה של ערפאת".
"על המשמרת", פורטיסחרוף, 2006
מילות השיר
לרמי פורטיס היו כמה שירים שנגעו בפוליטיקה, כמו "כוכב הקופים" שנכתב תוך די צפייה בטלוויזיה בחו"ל ו"אמריקה" שכיסח את ידידתנו הגדולה שמעבר לים. גם ברי סחרוף נגע במלחמות בשירים כמו "אחים לנשק" ו"עיר של קיץ" ושניהם שרו יחד על ילדים שהופכים ברגע לחיילים ב"אין קץ לילדות". אבל דווקא כשחזרו לשתף פעולה באלבום מאוחר יחסית, נולד "על המשמרת", שיר שמבטא את האכזבה ממה שקורה במדינה ("אין לחם אז נאכל פצצות, מישהו הבטיח ניסבים ונפלאות") מתוך השלמה עם תבוסת הדור שלהם, שנמצא על המשמרת.
"עכשיו מעונן", אביב גפן, 1993
מילות השיר
אביב גפן הוא אלוף בשירי דיכאון עם הקשרים פוליטיים כמו "סוף העולם" ו"שומקום", אבל הצעקה העצומה "אנחנו דור מזוין!" שיצר בשיר הזה היתה כל כך חזקה, חדה ומדויקת, עד שהדהדה גם שני עשורים אחר כך, בקיץ המחאה החברתית של 2011. "עכשיו מעונן" הוא שיר שנולד על רקע הצהרותיו של גפן שלא שירת בצה"ל, לתוך ימי שלטון יצחק רבין ז"ל, ונתפס בדיעבד כמי שבישר על מות חלום השלום של "ילדי הנרות", יחד עם מותו של ראש הממשלה. ומעבר לכך - הוא בישר את בואו של דור שלם של צעירים ישראלים, שחשו שעולם המבוגרים עם הפוליטיקה, האינתיפאדה, הצבא והכיבוש, לא מבין אותם ואין לו את הכלים לדבר בשפה שלהם, שיר שסימן את הדרך ליוצרים רבים שבאו אחרי גפן.