ריף כהן, שמועמדת לתואר "פריצת השנה", במצעד השנתי של ישראל, מוציאה את אלבום הבכורה בגיל 28. לעטיפה בחרה תמונה של סבתה פורטונה כשהיתה בת 12. פורטונה היא אם אביה של כהן, זה שממנו ספגה את המוזיקה הערבית דוגמת פריד אל אטראש ואום כולת'ום בבית המשפחה ביפו. מהצד השני של המשפחה, זה של אמה פטריסיה, שכותבת לה את הטקסטים, הגיעה ההשפעה הצרפתית החזקה, זו ששלחה את ריף לחיות כמה שנים בפריז ולספוג עוד ועוד השראה.
על היחסים המורכבים שלה עם אמה פטריסיה ככותבת הטקסטים שלה אומרת ריף: "כשאנחנו לפני משהו גדול כמו טקסט ממש טוב שיושב בול על הלחן, יש תמיד איזה משבר בדרך, מחלוקת, אי הבנה או אי הסכמה, איזה מריבה קטנה אפילו, אבל בסוף אנחנו מגיעים לתוצאה מדהימה".
כמו שניתן לראות בוידיאו הביתי, כהן נועדה להיות זמרת כבר מגיל קטן מאוד, ועם שלל ההשפעות התוצאה היא אלבום מוזיקת עולם שמשלב השפעות מצפון אפריקה וישראל לתוך שירים בצרפתית כמו "A paris", "J'aime" ו-"Dans Mon Cartie". השירים האלה מושמעים בבתי קפה טרנדיים בתל אביב כמו גם בחינות בערי פיתוח.
את כל זה תביא איתה ריף כהן למופע החימום שלה לרד הוט צ'ילי פפרס, שיערך מחר בפארק הירקון בתל אביב לעיני 50 אלף איש. "עוד לא החלטתי מה ללבוש", היא מודה. "נצנץ זה לפעמים נראה זול מדי. אולי נעליים נוחות, כי זו במה גדולה ואני צריכה לרוץ מצד לצד, או שאולי נעלי עקב".
בראיון הבכורה שלה סיפרה ריף כהן ל-mako על נישואיה להד, סטודנט ב"בצלאל" והמעבר שלהם לירושלים. היום היא מוסיפה: "בתל אביב מחפשים כל הזמן את הדבר הבא, בירושלים יותר שקט וזה מתאים לי יותר".
