חמי רודנר, סולן, בסיסט וכותב השירים של להקת הרוק "איפה הילד", ויהלי סובול, סולן, גיטריסט וכותב השירים של להקת "מוניקה סקס", נפגשים בתוכנית מיוחדת של ערוץ 24 בשם "איפה הסקס", בעריכת דרור נחום, שתשודר מחר, שלישי, בשעה 22:30 בערוץ 24.

השניים מבצעים יחד באולפן שירים כמו "מסמרים חלודים" של "איפה הילד" ו"שנים חסומות" של "מוניקה סקס", ומדברים בין היתר על סצנת הרוק של מועדון ה"רוקסן" ורחוב שינקין, שפרחה לפני עשרים שנה והגיעה לשיאה בקיץ של 1993. כזכור, השנים 90'-93' היו אולי השנים הסוערות ביותר שידע הרוק הישראלי בעשורים האחרונים, בהן התפוצצה בגדול מוזיקת הגיטרות של אמנים אביב גפן, "תערובת אסקוט" עם אסף אמדורסקי, ירמי קפלן וג'נגו, "זקני צפת" עם מאור כהן, "מופע הארנבות של ד"ר קספר" עם שי להב ואורן ברזילי, "כנסיית השכל" עם יורם חזן ורן אלמליח, "כרמלה גרוס ואגנר" עם ערן צור, "גן חיות", "אבטיפוס", "נקמת הטרקטור", "בלאגן", כמובן "איפה הילד" ו"מוניקה סקס" ולהקות ואמנים נוספים, שנכנסו למיינסטרים הישראלי דרך הרוק.

"יוחנן הסנדלר סטריט"

"היתה לנו בדיחה שרצה בלהקה לאורך זמן", מספר יהלי סובול, "מה היה קורה אם צוות של הבי.בי.סי היה מגיע לעשות סרט דוקומנטארי על הרוק של שינקין, הם היו אומרים ש'הצליל של שינקין' הומצא על ידי חמי רודנר וג'נגו בדירה בשם 'צ'לסי הוטל' ביוחנן הסנדלר סטריט'. אתה חושב שיש דבר כזה סאונד שבא משינקין?".

חמי רודנר: "אני חושב שיש סאונד שבא משינקין, אתה גם יכול לקרוא לו סאונד של 'רוקסן'. אם תיקח את המוזיקה שבקצה אחד שלה נמצא ערן צור ובקצה השני אבטיפוס - יש משהו משותף שזה לקחת רוק אמריקאי או בריטי ולשיר אותו בתל אביבית. אני חושב שגם אתם וגם אנחנו ('מוניקה סקס' ו'איפה הילד') נמצאים בלב של הדבר הזה, ואני בהחלט שומע כמה דברים מאפיינים. אנשים הרבה פעמים נדבקים לעיבודים ולסאונדים, אבל אני לוקח מאפיינים ממקום אחר. למשל, כולם אוהבים את הביטלס ואתה מאוד שומע את זה במוזיקה. או הכתיבה התל אביבית. למשל אתה ממשיך את הכתיבה של מאיר ויזלטיר, שזה תל אביביות, זה לא ליברפול או סן פרנסיסקו, זה תל אביב, וזה נכון גם אצלנו".

"אנשים ששונאים רוק ישראלי הם מעריצים מאוכזבים"

יהלי סובול: "אני חושב שזה משהו שאוהבים לשנוא אותו. פוליטיקאים אוהבים להגיד 'שינקין שינקין', למרות שכבר מזמן לא קורה הדבר הזה. וגם כל העניין של רוק ישראלי, שמי ששונא את זה הם אנשים ששנה קודם ראיתי אותם באיזה מועדון קטן שרים רוק ישראלי באיזושהי צורה".

חמי רודנר: "אנשים ששונאים רוק ישראלי הם מעריצים מאוכזבים, שלא סיפקנו להם את הנעורים ואת הפנטזייה שהם רצו שנספק להם. זו אשמה ואחריות מסוימת שאני כן מקבל אותה על עצמי, כי אין בנו את הזוהר המלאכותי והסינתטי הזה שיש ברוקנ'רול באמריקה ובאירופה". "זוהר זה עניין של מרחק. זה אחרת אם אתה גר עם סטינג בבית או רואה אותו רק בוומבלי", אומר סובול, ורודנר משלים: "יש את הקלישאה של הקנייה במכולת. זה נותן לנו חופש לא להיות זוהרים, זה חופש אדיר, אתה יכול להמשיך לכתוב שירים טובים ולחפש. אבל אנשים במרחק של 20 סנטימטר מאיתנו, אנשים שבאים להופעות שלנו, אז אין שום ריחוק". "המסקנה היא שצריך לעשות את כל הקניות באינטרנט, לא לצאת מהבית", אומר סובול בהומור. "לא היית כותב את השירים המדהימים שלך אם לא היית חורש את תל אביב", עונה רודנר.

"כל אמנות היא או מושפעת או גנובה"

יהלי סובול: "יש משפט שאומר ש'כל אמנות היא או מושפעת או גנובה', כלומר כל דבר נבנה על משהו שהיה לפניו. במוזיקה זה במיוחד בולט, שאנשים חושבים שהם ממציאים את הגלגל, ותמיד יש את היומרה להביא את הדבר החדש, אבל שום דבר לא באמת חדש, אלא נטוע בדברים שבאו לפניו, והענייןהוא להביא עליו את הטייק שלך. אתה שומע כילד משהו ורוצה לעשות ממנו את הקטע שלך".

חמי רודנר: "שי להב מ'מופע הארנבות של ד"ר קספר', שהוא אחד הפילוסופים המבריקים שאני מכיר, אמר שהרוק נוצר מנסיונות עילגים של אנשים לחקות את הגיבורים שלהם. מהטעות בחיקוי נוצר הדבר המקורי. היום זה הולך לאיבוד. כי היום הנגישות שלך לכל מוזיקה שהיא דרך האינטרנט יכולה לתת לך לעשות את החיקוי המושלם". סובול מסכים ומדגים מהיכן הושפעו השירים "פצעים ונשיקות" ו"שנים חסומות".

*"איפה הילד" ו"מוניקה סקס" יופיעו יחד ב-24.8.13 באמפי שוני בהופעה שתחתום את הסיבוב המשותף