אמן הגרוב הבלקני-צועני-אלקטרוני שאנטל יופיע ביום חמישי הקרוב (11.8) במועדון בארבי בתל אביב, במסגרת סיבוב ההופעות "Anarchy & Romance Tour". שאנטל יגיע ארצה עם להקת "Bucovina Club Orkestar", הכוללת 12 נגנים מכל העולם, כשהמופע שלו צפוי לכלול את להיטי הבלקן-גרוב Disco Partizani, Bucovina, Planet Paprika, Disco Boy ,Authentic ועוד.
עבור שאנטל בן ה-43, שנולד בשם סטפן האנטל בפרנקפורט, גרמניה, ב-1 בינואר 1968, תהיה זו למעשה חזרה למקום מוכר, אחרי שבילה בתל אביב כחצי שנה מחייו. "גרתי חצי שנה בתל אביב, ברחוב פרישמן, לפני עשר שנים וזו היתה אחת התקופות היפות בחיי", הוא מספר בהתלהבות בשיחה מגרמניה.
"הייתי חלוץ בארץ, הקדמתי את זמני"
-איך הגעת לפה?
"באתי לישראל כי רציתי להקליט אלבום. הקלטתי באולפן מדהים בפלורנטין, עבדתי שם כל יום כמעט עם המוזיקאי רן בגנו. לייבל בשם 'ג'אפה רקורדס' שחררו את החומר שלי בישראל. הייתי אז יותר אלקטרוני מהיום, עבדתי כדיג'יי במסיבות והיה מדהים, אהבתי את זה מאוד. אני זוכר שהייתי מתקלט את 'בוקובינה' עוד לפני שהצוענית השתרשה בישראל ומישהו בא ואומר 'תעצור את הבולשיט החסידי הזה'. השתנה מאז הרבה. הייתי חלוץ בארץ, הקדמתי את זמני, הייתי מהמייסדים של הסצנה הצוענית בישראל. האמת, זו אחת הבעיות שלי בחיים".
-איך זה קרה בעצם?
"אני לא שם את עצמי בפוקוס מבחינה מוזיקלית. בעיני זו תופעה אירופאית, לא בלקן או צועני. תל אביב היא אחת הערים הכי אירופאיות, היא מיקס של הרבה דברים. יש אווירה מאוד מיוחדת, שילוב של מוזיקה מסורתית וחדשה. המוזיקה שלי שואבת מהכל, עם אלקטרוניקה, זו היתה התשובה אז אני חושב, לכל מה שהלך מסביב. לפני עשר שנים ישראל היתה כולה בטכנו וטראנס ואנשים אהבו רוקרים אמריקניים. הקטע הבלקני שאני הבאתי הוא כיום יותר תופעה כלל אירופאית ואז הוא היה באנרגיה מדהימה. אני זוכר אמנים מדהימים מתל אביב כמו 'בום פם'. אני ניגנתי איתם ועם בלקן ביט בוקס, זו היתה נקודת התחלה למשהו ייחודי. לסאונד שהוא הסאונד והלב של המזרח התיכון".
-מה אתה מתכנן בהופעה?
"אני בא עם הלהקה שלי, התזמורת. בשבילנו זה משהו גדול לבוא לארץ. בשבילי תל אביב זה כמו לונדון, ברלין ופריז, עיר גדולה. אין לי הכנות מיוחדות, אבל כל הופעה היא קצת שונה. קשה לי להגיד מראש מה יהיה, אבל זה מרגש, כי עבר הרבה זמן מאז שהייתי שם. זה חצי חצי. מצד אחד אני מאוד מאושר, מצד שני אני לא יודע למה לצפות, איך העיר תיראה והאנשים. אני מצפה לזה בכיליון עיניים".
"אני לא רוצה להיות כוכב אופנתי ולמצוא חן בעיני כולם"
-מהי בעיניך המהות של העניין?
"בשבילי כל הסיפור של המוזיקה זו הרפתקה. הכל התחיל מנקודה מאוד ראשונית. היה ביני לבין עצמי דיון על מה זה להיות אותנטי, על מה אומרת המוזיקה. אני תמיד מנסה לשקף את הזהות של המקום ושלי ושל הלהקה. אנחנו אנשים מגוונים. יש לי סבא יווני וסבתא רומניה ונולדתי בגרמניה. יש לי חבר'ה בהרכב מסרביה, איסטנבול, יוון. אנחנו מנסים ליצור מוזיקה אירופית ברוח שלה. אולי זה נשמע טיפשי, אבל בשבילי זה לא לייצג מקום גיאוגרפי כמו הבלקן. המוזיקה מספרת סיפור ומצד שני היא מאוד מחוברת לתרבות ולמסורת האירופית".
-מהו הסוד המקצועי שלך?
"קשה להגיד ואולי זה טוב שזה נשאר סוד. אולי שניסיתי לגעת במוזיקה בקטע רגשי, לא אופנתי. אני לא רוצה להיות כוכב אופנתי ולמצוא חן בעיני כולם. אני עושה משהו שיעשה טוב לי ולחברים שלי. כשהופעתי בטורקיה אמרו 'מי זה החבר הגרמני הזה, אנחנו לא צריכים אותו, שיעשו קרוס-אובר כי יש מוזיקאים יותר טובים פה'. ואחרי ארבעה שבועות הגעתי למקום ראשון במצעד האלבומים ומכרתי פלטינה. זה לא משהו שהוא בשליטה. אין לי מושג על זה. אולי זה טוב ככה".
"היתה אז תחושה שהמוזיקאים בתל אביב תקועים, ואני שמח שזה השתנה"
-אתה בקשר עם מוזיקאים ישראלים?
"איבדתי קצת קשר כי בשש השנים האחרונות הופעתי בכל העולם וקשה לשמור על קשר. אני רוצה לבוא כמו בתולה ולפתוח את האוזניים. אולי הסצנה השתנתה. היתה לי תמיד תחושה בתל אביב שבעיר הזאת יש הרבה מאוד מוזיקאים מוכשרים וחלקם תקועים. דיברתי איתם שאני רוצה והם רוצים לצאת מישראל. אני שמח שדברים השתנו מאז ושמוזקאים מקומיים יצרו קריירות מצליחות. אני ממש ברעיון של תרבות מעורבבת. בערים גדולות אתה לא יכול לעבוד. שם הכל יקר - בניו יורק, לונדון ופריז והכל מצומצם, זה הביזנס. אני לא רואה חללים פתוחים. יש אותם בברלין, אולי גם בתל אביב. איסטנבול חמה, אני שם כל חודש".
-שמעת על ביטולי ההופעות בישראל?
"המצב בישראל תמיד היה מורכב, פעם מצב הרוח למעלה ופעם הוא למטה. ביטולי הופעות זה בולשיט. צריך לבוא ולראות מה קורה באמת. התקשורת בעולם מלאה במידע לא מאוזן וזה תמיד אותו דבר. אם משהו רע קורה תמיד כולם יהיו אנטי ישראל באופן קבוע. גם מהצד השני קורה הרבה חרא, ואין באלאנס. אני חושב כמובן שיש בעיה חמורה במזרח התיכון, יש אישיו, ורק האנשים שגרים שם יכולים לפתור את זה, ולא מי שמבחוץ. אני לא מי שיגיד מה הדרך הנכונה. תמיד טוב לדבר ולתקשר, ולא לשפוט. אני לא הופעתי בגדה המערבית כי לא הזמינו אותי.
"השלטון המוסלמי בטורקיה עצר אותי ל-12 שעות כי ילדים שתו אלכוהול בהופעה שלי"
"היה לי קטע בטורקיה עם ילדים צעירים ששתו אלכוהול והשלטון המוסלמי עצר אותי והחזיקו בי 12 שעות כי בעינייהם 'השפעתי רע על צעירים'. עדיין אני הולך לשם ויש לי הרבה מעריצים שם ואני אוהב אותם. באותה מידה כיף לי לבוא לארץ, וזה לא להיות בעד או נגד ישראל. אני לא אוותר על הופעה במקום מסוים כי זה לא פוליטקלי קורקט, זה בולשיט. אי אפשר להשוות מדינות אחרות לישראל, זה בטוח, אבל יש כל כך הרבה דברים שקורים בעולם. אז קודם כל שמוזיקאים אמריקניים - שיסתמו את הפה ולא יעשו דברים כאלה, זה ממש מוזר אני לא אוהב את זה".
-כנסיך של גרוב, מה לגבי שירים עצובים, אולי רומנטיים?
"האלבום הבא שלי הוא אלבום של שירים רומנטיים. הוא יראה צד יותר מלנכולי בי, משהו אחר מהרגיל. האלבומים הגדולים שלי באו בגישה פסטיבלית קרנבלית, זה לא היה קונספט, זה פשוט קרה. הפעם יש לי התקדמות, אני לא רוצה לחזור אחורה. אני רוצה להתקדם ונראה מה יהיה".
-אתה אדם מאושר? אדם שמח?
"אני לא סובל. יש לי את המחשבות שלי ואת העליות והירידות שלי. אני מתאר את עצמי כאדם רגוע. אני כבר לא חיית מסיבות. קשה ללי לתאר את עצמי במילים. אולי אני לא מספיק מבוגר, ותשאל אותי עוד 20 שנה".