נדיר שאמן מוציא אלבום, וזמן קצר לאחר מכן מקליט מחדש שיר מתוכו בביצוע שונה. אבל זה בדיוק מה שעושה כעת שי גבסו. חודשיים אחרי שהשיק את אלבומו "כל הימים", מוציא גבסו את השיר "ערשי אמסה" שנכלל בו, כדואט בשם "ענני" עם הזמרת מאיה אברהם. לחיבור בין השניים אחראי המעבד והמפיק המוזיקלי של השיר רפי קריספין, שגם מכהן כמנהלם של אברהם וגבסו.
"הקלטתי את השיר והוצאתי אותו אבל הוא ישב לי על הכתף", אומר גבסו, שהלחין כאן את מילותיו של שחר מריו מרדכי. "בראש שלי ניקרה השאלה האם ממש הקלטתי אותו כמו שצריך. הוא לא מצא ממש את הבית שחיפשתי. שאלת את עצמי מה חסר, ואז עלה השם של מאיה. השיר רצה לשמוע את הקול שלה"
.-עכשיו אתה יותר בטוח בו?
"אני יותר שקט איתו. הוא לא מטריד אותי יותר. השירים רודפים אותך, אם טיפלת בהם טוב, או לא טיפלת בהם טוב. זה שיר שטסתי לגרנדה בספרד להקליט אותו. הוא עבר בדרך הרבה מפיקים. כשעבדתי עליו עם פטריק סבג הוא אמר לי שהשיר נשמע לו בן 500 שנה. אני מרגיש שעכשיו הוא במקום הנכון שלו".
-שרת בעבר "ארים ראשי", "מישהו גדול", "שמור על האמונה". על מה "ענני" מדבר מבחינתך?
"בשבילי אלוהים כבר לא איש עם זקן לבן, אלא משהו רחב. השיר מדבר על הרצון שהמשהו הרחב הזה יעטוף אותך. אני לא הולך בדרך סלולה של מסורת, אבל כן יש רצון שהשכינה תעטוף אותך, כמו ב'הכניסיני תחת כנפך' של ביאליק. שזה הפירוש שלי לשיר שלו. שם ברור לי שזו הכוונה, עם 'הכוכבים רימו אותי'. הייתי מת לשאול אותו על מה הוא כתב את השיר".
-ואולי "הכניסיני" הוא שיר אהבה לאמנות, כמו "פגישה לאין קץ" של אלתרמן?
"יודע מה? יכול להיות".
-אמרת בראיונות שאתה קרוב לאלוהים אבל לא לדת, ובלבלת כמה אנשים.
"זה מבלבל את כל האנושות, שמערבבים בין הדת לאלוהים. אולי לכן השיר הזה רצה שאקליט אותו שוב, כי יש בו פניה לאלוהים, שזה דבר הרבה יותר רחב מהדת. אלוהים זה דבר נורא, וגדול, ונורא גדול. השיח הזה הקסם לי, השירה של זה, השאלה לאן ממשיכים הלאה. לכן אני גם לא אוהב את המונח 'חילונים'. כי גם ה'חילונים' מאמינים במשהו. גם להאמין בצדק זה להאמין במשהו. השיר בונה סיפור עוצמתי של 'ענני', אני צריך אותך".
-איך הטקסט הגיע אליך?
"שחר שלח לי ספר שירים שלו ועוד שירים שלא יצא בספרו, וזה השיר הראשון שהיה שם. קראתי את השיר והלחנתי אותו בראש תוך כדי. כשקראתי את המילים הן כבר היו עם הלחן, והרגשתי שהשיר אומר דברים שלא הצלחתי להגיד בעצמי. המון אנשים שולחים לי שירים ופתאום אתה מוצא יוצר עם קול שאומר דברים שאני לא מצליח להגיד. הלחנתי עוד כמה שירים שלו, שאולי עוד ייצאו בהמשך".
-אתה מתחבר לאמירה של מאיר אריאל ז"ל, שהשיר קיים בעולם ומחפש אותך כדי לצאת החוצה?
"היו לי רגעים שבהם שירים רצו לצאת דרכי. אבל אני הרבה יותר מתחבר למה שבוב דילן אומר בספר שלו 'כרוניקות', ששיר לא מחכה לבוא אף פעם, שיר לא מחכה להיכתב, אלא צריך להילחם כדי שזה יקרה. 'כל הימים' בא לי בשלוש דקות אחרי שנה וחצי של שקט. אני מרגיש שהיום אני צריך להילחם ולנסות לגדול ולראות איך אתה רואה את השיר. אני גם כותב סיפורים ותסריטים ולא יכול לחכות שההשראה תבוא. רון לשם אמר לי שצריך לקום כל בוקר, להתיישב בשמונה מול המחשב, ולהביא את ההשראה. אז אני עובד קשה כדי להביא את ההשראה הזו".
_i.jpg "שי גבסו במופע השקה (צילום: קובי ריכטר)")
-אילו תסריטים אתה כותב?
"כל מיני תסריטים. למדתי תסריטאות אצל אסף ציפור. אחד התסריטים שלי צולם כסרט קצר על ידי הבימאית לימור שמילה שאהבה את התסריט. צילמנו סרט באורך 15 דקות שבו אני משחק בחור שהתגרש. את גרושתי משחקת דניאל גל. עכשיו שולחים את זה לפסטיבלים כדי להשיג תקציב להפקה של סרט יותר ארוך. אבל 15 הדקות האלה עומדות בפני עצמן".
-15 דקות התהילה. הסרט העלה אצלך חוויות מהגירושין שלך?
"בטח. ככה כתבתי את התסריט. חלק דמיוני וחלק לקוח מהמציאות, אבל בינתיים אני לא רוצה להרחיב על העלילה".
-שי בתפקיד גבסו?
"זה לא אני אחד לאחד, אבל ההשראה היא מדברים שעברתי. יותר קל לי להיכנס לדמות של שחקן כי אני כתבתי והסיפור נוגע בי. אני באמת מקווה שנצלם מזה פיצ'ר שלם".
-עברת חווייה רגשית?
"חשוב לי להדגיש שמדובר בקומדיה. אומנם בהקראה של התסריט היו אנשים שהתרגשו עד דמעות, אבל כתבתי את זה כקומדיה, כנראה כדי להתרחק מהסיפור האישי שלי".
-גירושין זה לא דבר מצחיק.
"זו דרך להתמודד עם הדברים. יש לי חוש הומור שסוף סוף יוצא באמנות"
-אתה לא מפסיק להפתיע.
"כן, זה כיף".
-איך אתה מסתדר עם הרדיפה אחרי כותרות שעסקות בחייך האישיים?
"זה מחיר מאוד מאוד קשה לשלם אותו. אני משתף עם זה פעולה לא כדי לחשוף את המוזיקה שלי דרך סיפור צהוב, אלא כי יש לי רצון לשתף, יש מתח בחשיפה. הרצון לשתף קיים, לא מתוך תרפיה פומבית, אבל בא לי לספר על זה ולהעביר את זה הלאה. כשעליתי לראשונה על במה עם 'כל הימים' הרגשתי מובך, כי זה מאוד מאוד אישי. המקום של החשיפה הוא קשה, אבל אני שומר על הפרדה וריחוק ממנו".